אחיעזר חלק ג· רבי חיים עוזר גרודזינסקי
סימן סו · א
ע"ד תמיהתו בד' הרגמ"ה המובא בשימק"ו במנחות ד"ה במי שראוי לעבודה לאפוקי אם שחט ישראל וא' פסלה שהוא נגד המבואר במשנה בזבחים דל"ב יעוי' באחיעזר חיו"ד סי' כ"ט אות ה' מש"כ לתרץ תמיה זו. ומה שתמה בד' השמ"ק שם בפגימת מזבח, דהא בל"ה פסול ותי' דנפ"מ לחייבו כרת בפוגול דהא מדמר זוטרא נפיק בזבחים דכ"ו שאין זריקה זו מתרת ומביאה בשר לאכילה ואינו חייב עליו משום פגול א"כ גם בפגימת מזבח הדין כן עכ"ד. באמת יותר הו"ל לתמוה דהחידוש מדמר זוטרא הוא שזמן הבשר מתיר באכילה, אבל הבעלים מתכפרים, משא"כ בפגימת מזבח דפסול הקרבן ולא קרבו כל מתיר והא בפיגול בעינן שתהי' הרצאת כשר ובפגימת מזבח הא נפסל הקרבן והוי כנשפך הדם, וכדמקשה בזבחים דמ"ב דכי אדי מים בעלמא קא אדי, דלאו משום עירוב מחשבות הוא רק משום דלא הוי זריקה כלל וה"נ בזריקת פגימת המזבח.
והנה השימק"ו הביא שם בשם הרגמ"ה פי' שאם חשב להקטיר קמץ ע"ג מזבח פגום שלא לשמו לכשיתקין המזבח חוזר ומקטירו לשמו וכן פירש"י וצ"ל דס"ל כמ"ד דאינו נדחין. דאל"כ בל"ה פסול, כמבואר בזבחים דנ"ט ויקשה לפ"ז מש"כ הרמב"ם בפי"ד מהל' פסוהמ"ק הל' ד' במקום הראוי לעבודה כיצד מזבח שנפגם וחשב מחשבת זמן או מחשבת מקום לא פסל במחשבה זו, הא הרמב"ם פ' בפ"ג מהל' פסוהמ"ק הל' דנדחין וא"כ בל"ז פסולין משום דחוי וגם מלשון הרמב"ם נראה דבזבח קאי ולא במנחה, שכתב דלא פסל הזבח, די"ל דבמנחות לא נפסל בנפגם כמש"כ התוס' בזבחים נ"ט. וגם אאפ"ל דנפ"מ לענין כרת בפיגול דהא כיון דנפסל לא קרב המתיר כמצותו וצ"ע.