אחיעזר חלק ג· רבי חיים עוזר גרודזינסקי
סימן סג · ב
וגדולה מזה דעת התויו"ט בפ"ג דגיטין בדעת הרמב"ם דמהני הפרשה על מה שכבר נאכל, ועי' בשעה"מ בה' תרומות שהתפלא ע"ז דא"כ כל אכילת טבל הוה התראת ספק שמא יפריש וגם דחהו מדעת הרמב"ם.
והנה בודאי לענין איסור לתקן איסור טבל למפרע לא מהני [רק בחלת חו"ל דאוכל והולך ואח"כ מפריש ויש בזה ענין ברירה בדרבנן ועי' בט"ז סי' שכ"ד] דמתנות שלא הורמו כמו שהורמו דמיין ל"ש רק לענין ממון השבט אבל לא לענין איסור, וכ"ז שלא נתקדש בקדושת תרומה איכא איסור טבל לגבי', יעוין בקדושין ד' נ"ד דקא אתי לידו בטיבלייהו וקסבר מתנות שלא הורמו כמו שהורמו דמי ולהכי נותן במתנה, וכ"פ הרמב"ם בפ"ב מה' מע"ש הט"ז דמע"ש בטיבלייהו נותן במתנה, ועי' בכ"מ בשם הר"י קורקוס, דאע"ג דהרמב"ם פ' דמתנות שלא הורמו כמו שהורמו דמיין, וסובר רבנו דוקא להאי מילתא אמר לא כמו שהורמו דמי, דע"כ ל"א ר"מ מע"ש ממון גבוה רק לכשהורם ונקרא עליו שם מעשר דהא מדכתיב לד' הוא יליף וקרא לאחר שהורם ונקרא מעשר משמע עכ"ל. ולמש"כ יובן החילוק בפשיטות דשי' הרמב"ם דמתנות שלא הורמו כמו שהורמו דמיין הוא רק לענין ממון, אבל לענין איסור לא, וע"כ בטיבלייהו ליכא קדושת מעשר.