אור ברסלב

אחיעזר חלק ג· רבי חיים עוזר גרודזינסקי

סימן נה

סימן נד

ב"ה כ"א אדר תרפ"ו. לגדול אחד על השגות שונות [א

] מה שהעיר רומעכ"ת עמש"כ באחיעזר סי' ל"ט אות י' להוכיח כשיטת הכ"מ דבנגמר בא"י חייב מן התורה אף שגדלו בחו"ל מירושלמי תרומות פ"ו ה"ג זאת אומרת שאין משלמין מפירות חו"ל על פירות א"י, והרי תשלומי תרומה צריכים להיות מדבר הראוי להיות קודש ופירות חו"ל הלא אין בו זיקת תרומה וגרע מלקט שכחה ופיאה דהא אי אפשר לבוא לידי חיוב דאורייתא. וע"ז כ' מעכ"ת דהא לגבי חיוב חלה פירות חו"ל והגלגול בא"י חייבין מן התורה, אלא דמ"מ מספק"ל להירו' דאפשר דתשלומי תרומה דמי להפרשה שאין מפרישין מפירות חו"ל על פירות א"י כמו דיליף בספרי אף באופן שחייב מן התורה כמש"כ האלגזי, ולהכי גם בירקות שגדלו בחו"ל ונגמרו בא"י כל דתקון רבנן כעין דאורייתא תקון ומספק"ל להירושלמי ומוכיח שאין משלמין מפירות חו"ל על פירות א"י זהו תו"ד. נראה דכל דתקון רבנן כעין דאורייתא תקון שייך רק שיהי' בירק מה דשייך במעשר תורה, אבל מה דליכא במעשר תורה לא מהני הא דמשכח"ל חיוב בחלה. וראי' לזה מהירו' שם אכל חלה מהו שישלם מפירות שלא הביאו שליש שכן פירות שלא הביאו שליש חייב בחלה, אכל בכורים מהו שישלם במחובר לקרקע וכו', מבואר דמספק"ל רק בחלה שכן שלא הביאו שליש חייב בחלה וכן בבכורים, אבל בתרומה שלא הביאו שליש אין ספק כלל כיון דבתרומה לא משכח"ל דבתבואה שלא הביאה שליש פטור מן המעשרות כמבואר בפ"ק דחלה, ואע"ג דבחלה חייב מ"מ כיון דבתרומה לא משכח"ל להיות דבר הראוי להיות קדש בודאי אינו משלם, א"כ מה"ט גם בפירות חו"ל כיון דבתרומה לא משכח"ל חיוב תורה אי אפשר שישלם בפירות חו"ל אע"ג דבחלה חייב ע"י גלגול. (וגם לד' הכ"מ בתי' הראשון גם בחלה אינו אלא מדבריהם, ויקשה דברי הירושלמי).

ויותר נ"ל כעת דבאמת בחלה שהגלגול הי' בא"י וחייב מן התורה משלם ג"כ מפירות חו"ל ולא דמי להפרשה כדרשת הספרי דבהפרשה הא גם מן הפטור על החיוב לא מהני ובתשלומי תרומה הא משלם מלקט שכחה ופאה, אלא דהירו' מספק"ל בתרומה מפירות חו"ל אע"פ שלא נתמרחו בארץ מ"מ כיון דאם נתמרחו בארץ חייבים מן התורה ואין גידול חו"ל פוטר ויש לו תקנה במירוח בארץ חשוב שיש בו זיקת תרומה כיון דמשכח"ל שיבוא לידי חיוב תורה וגם בתרומה דרבנן כל דתקון רבנן כעין דאורייתא תקון.

ב"ה ט' שבט תרצ"ו. [ב] מה

שהעיר הדר"ג עמש"כ באחיעזר סי' י"ד לתרץ קושית המנח"ח דאיך מועיל הפרשת האפטרופס מטעם הפקר בי"ד לגבי היתומים דמחויבין מדאורייתא דתבואת זרעך קרינן, ותירצתי דהא המפקיר כרמו נפטרו היתומים מדין הפקר אף לכשחזרו אצלם, והעיר ע"ז רומעכ"ת דא"כ למה הוצרכו התוס' לומר דנתנוהו לאפטרופס, ותיפ"ל דכיון דפקע איסור טבל מן התורה, ועל דרבנן שוב מהני הפרשת אפטרופס מצד הם אמרו והם אמרו, וכן תמה ע"ד המנח"ח שכ' דגם אחרי גמ"ל פטור אלא מדרבנן חייב. דא"כ למה צריכים להקנות להאפטרופס עכ"ד. לא ידעתי מאי דפשיטא לי' דאם חייב מדרבנן הם אמרו שגם אפטרופס יכול לתרום, דבודאי גם בפירות שאינו מחויב אלא מדרבנן או בסוריא שאאמד"ר אין אחר גם אפטרופס יכול להפריש כדין תורם על שאינו שלו ורק מדין הפקר בי"ד הקנוהו להאפטרופס כמש"כ התוס', להכי יכול להפריש אבל בלי הקנאה אין הפרשתו כלום.

ומש"כ מעכ"ת דבר מושכל למש"כ התוס' ביבמות פ"ט דגם תורם מן הטמא על הטהור ליכא למימר דאפקעה מרשותי' בשעת הפרשה כיון דבתר הכי נמי שלו הוא ועליו לתקנו, ויקשה לפי"ז דהתו"ס בגיטין דכתבו דבשעת הפרשה הפקירו בי"ד והקנו התבואה להאפטרופס אף דלבתר הכי נשאר הכרי בעד היתומים וי"ל דכונתם רק על חלק התרומה והמעשר דאינו חוזר לבעלים דנעשה ממון כהנים, ויש בזה דין הפקר בי"ד משא"כ השיריים דל"ש בהו הפקר בי"ד, ושפיר מוכיח המנח"ח דלקוח שפטור מן התורה מ"מ מועיל הפרשתו ונעשה בו דין תרומה לפטור טבל מדאורייתא, ויהי' מוכח מזה כשי' התוס' דהפקר אחר גמ"ל אינו פוטר מן התורה, עכ"ד. לפי דבריו שזוכה האפטרופס רק חלק התרומה ומפריש משלו על הקטנים והוי תורם משלו על של חבירו, דהוי מצד זכי' ושליחות והא אין שליחות לקטן, ואיך יפרוש משלו על של הקטנים, שאצלם הוא טבל מן התורה, אי לא דנימא ע"י זכי' מדרבנן, ועי' בקצוה"ח סי' רמ"ג. ובאמת הרמב"ן בגיטין דנ"ב מפרש דהא דאפטרופס תורם הוא משום זכי', יעוי"ש, אולם לא כן דעת רבותינו בתוס' שם שהוזקקו להפקר בי"ד, אלא די"ל לפמש"כ המחברים דהא דבתורם משלו על של חבירו א"צ דעת בעלים משום דעל הכרי המתוקן א"צ בעלים וגם על של הפקר מהני, כדמספק"ל בירושלמי בתורם על של הפקר, ולהכי הכרי של הקטנים מתוקן מאליו.

ולשי' הר"ן בנדרים דמ"ג דהפקר בי"ד אינו פטור מן המעשרות מן התורה ויקשה לפ"ז. קו' המנח"ח דהא לא נפקע מצד הפקר בי"ד מן המעשר ולכשיגיע בחזרה להיתומים יתחייב מן התורה מצד תבואת זרעך, י"ל לופת הר"ן שמפרש הא דאפטרופס תורם דהוא מצד זכי' כמ"ש הרמב"ן.

[ג] מש"כ

רומעכ"ת עמש"כ באחיעזר יו"ד סי' ל"ו באות ד', בגנב וגזלן שתרמו דגם הגזלן יכול להפריש אחרי שקנה חלק התרומה משום יאוש ושה"ש והוי כתורם משלו על של חבירו, וכתב מעכ"ת דל"ש בזה זכות דלא ניח"ל להנגזל שיקנה הגזלן, עדיפא מזה כתבתי שם דאאפ"ל כן משום דגם הנגזל אין בכוחו להפריש. ובעונג יו"ט חיו"ד סי' ק"ח בהגה שם כ' דבגזלן שתרם דמהני ע"י יאוש ושינוי השם משום דמעיקרא טבלא והשתא תרומה משום דהתם אפילו אי נימא דלא חל עפ"י הדין מ"מ העולם קורין לפירות האלו תרומה, שהרי הגזלן מחזיקם לתרומה והוי שינוי השם. וזהו גופא קנינו של הגזלן, אלא דקשה איך ניתר השיריים באכילה, דאין בהם שינוי, ועל זה אמרינן דזכות הוא להנגזל דתורם משלו על של חבירו מאי אמרת דלא ניח"ל להנגזל שיקנה הגזלן, הא הגזלן קנה את התרומה, בכל אופן, משום דהעולם קורין לפירות האלו תרומה, והשיריים הא לא קנה כלל רק שהם חולין מתוקנים, אולם מדברי הראשונים אינו נראה כסברתו דאל"כ לא הו"ל למימר דבאים כאחד, ועי' בתוס' רי"ד בב"ק שם שכ' לפי הו"א דתרומתו תרומה לגבי התרומה ולא להתיר השיריים, וז"ל:

ורבה נמי לא מצי למפשט מהכא דיאוש קונה מן התורה, דאיכא למימר האי דתני מעשרותיהן מעשר ותרומתן תרומה לא שיהיו פירותיהן מתוקנים אלא לאסור התרומה לזרים, לפי הנראה כונתו כיון דיאוש קונה אאמד"ר וחל התרומה מדרבנן ולא להתיר השיריים באכילה משום דמן התורה אינו חל להתיר

ב"ה ג' ניסן, "עזרתך". (ד) ומה שהשיג עמ"ש באחיעזר יו"ד סי' מ"ז אות ו' בדברי התוס' ע"ז ס"ג ע"א מה שחילקו בין אתנן למעילה דלבתר שהפקיעו חז"ל לקנין מעות א"כ אין כאן סמיכות דעת, אלא דמכיון דאיכא מי שפרע סמכי דעתי' שלא יחזור משום איסור דמי שפרע, ובאתנן דהוי כמקח שנעשה באיסור דליכא מי שפרע שוב אין סמיכות דעת. וכתב לחלק משארי מקח שנעשים באיסור, דהתם המקח גופא עבירה, משא"כ באתנן דאיסורא דעביד עבד, יפה העיר. וכבר העירני ח"א בזה, אולם אין הדברים מוכרחים, דהא עכ"פ הפסיקה הי' באיסור ובכה"ג ליכא מי שפרע. וע' באו"ת סי' כ"ח ס"ק ד' מה שהקשה שם באתנן אסרה תורה אפילו בא על אמו דכיון דמחויב לצאת ידי שמים הוי אתנן וה"נ הא איכא מי שפרע, ומה שתירץ שם, והנראה מדבריו דבאתנן איכא מי שפרע אולם בישועות יעקב בקו"א מהל' פסח מבנו הגאון מו"ה מרדכי זאב ז"ל, תמה על האו"ת דהרי במקח הנעשה באיסור ליתא במי שפרע, ובאתנן ליכא מי שפרע כלל, עי"ש, ונראה דדעת התומים דאין זה מקח שנעשה באיסור, כמו שמחלק כת"ר.

ומה שהעיר עוד דבמקום דכותבים את השטר דלא קנה כמבואר בקדושין כ"ו משום דלא סמכי דעתייהו, אע"פ שיש בזה מי שפרע לפי"ד כמה ראשונים, נראה דדוקא בקנין מעות במטלטלין. דחכמים הפקיעו הקנין, מ"מ לגבי מי שפרע השאירו (כמש"כ הרי"ף דקנה במקצת לגבי מי שפרע דלהכי רשאי להשתמש) ולגבי מי שפרע סמכי דעתי' דשארית ישראל לא יעשו עולה, משא"כ במקום שכותבים את השטר דלא קנה הוא מחמת דלא סמכי דעתי' בקרקע בלי שטר, וע"כ אף דאיכא מי שפרע רוצה דוקא בשטר במקום שכותבים את השטר, ולא סמיך דעתי' על המי שפרע, וע"ע בעמודי אור סי' ק"ו שכ' דסמיכת דעת על שארית ישראל לא יעשו עולה במחלוקת היא שנוי, ושי' הרמב"ם דאין סומכים על זה. ויש לי עוד הרהורי דברים בענין זה, אבל טרדותי רבו כעת וההכרח לקצר.

(ה

) ע"ד הערתו במש"כ ע"ד הרמב"ן בריש חולין דספק טומאה ברה"ר לא מהני בקדשים משום דבעי שימור:

דקשה מסוטה דכ"ט ומפסחים י"ט ומשבת ט"ז וחולין ט' דס"ט ברה"ר טהור וכן אין בו דעת לישאל טהור, וע"ז תי' בפסחים י"ט דכיון דהספק הוא על המחט והמחט טהור ממילא אין ספק על בשר קדשים, יפה העיר, וכן כתבתי באחיעזר חאה"ע סי' א' אות ד' יעוי"ש, אולם על הא דסוטה דכ"ט והבשר אשר יגע בכל טמא דספק טמא יאכל היינו בע"כ דיש ספק במטמא, דאם המטמא טהור מספק ל"ש והבשר אשר יגע בספק טמא דהא אין כאן מטמא כלל. ובריש נדה כתבו דבאין בו דעת לישאל היינו גם בזב וזבה, ובספק זב הרי הוא גוף הספק כמו שנתבאר באחיעזר שם דבספיקו עומד, ואם נגע קדשים בספק מטמא באופן שאין בו דעת לישאל הרי לא שמר את הקדשים דמאי נפ"מ אם הי' ספק שנגע או שנגע והספק במטמא הרי לא שמר את הקדשים בנגיעתו בספק מטמא, ובכה"ג בודאי יקשה דהא אין כאן שימור, וכן מחולין ד"ט שרץ בפי חולדה וחולדה מהלכת ע"ג ככרות של תרומה דהוי ספק בנגיעה וכן בצלוחית שם דלא הוי שימור כמשה"ק שם.

ועמש"כ בסי' כ"ט דאין גירות לחצאין, להעיר מד' הרשב"א יבמות דע"א דשאני הכא גבי מל ולא טבל דכבר התחיל ונכנס קצת בדת יהודית שא"צ אלא טבילה הרי דשייך גירות לחצאין, בודאי כונת הרשב"א דלהכי איצטריך קרא דאינו אוכל בפסח, אבל לפי המסקנא בודאי אין גירות לחצאין ולענין דיני עריות הוי נכרי. וראיתי באור שמח בפי"ג מה' איסו"ב שכ' ג"כ דמילה וטבילה הוי כשני דברים המתירים זא"ז וכמו שמדמה ביבמות קי"ד לענין חליצה ורקיקה, וכ' ג"כ דלהכי איצטריך בס"פ הערל לרע"ק קרא דתושב ושכיר שמל ולא טבל דאע"ג דמילה מעלה במקצת, וכמו שחיטה דמקדשא ללחם בלא זריקה וכמו רקיקה דפוסל, וסד"א דלא מקרי בן נכר ויאכל בפסח קמ"ל יעו"ש, ולא הביא שזהו תירוץ הרשב"א, אבל כ"ז לפי ההו"א ולפי המסקנא אין חילוק ובודאי דמילה בלא טבילה הוי נכרי לכל הדינים, וזה פשוט, ורק בעבד יש דינים מיוחדים שיצא מכלל נכרי ולכלל ישראל לא בא.

תוכן העניינים

אחיעזר חלק ג

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה