אחיעזר חלק ג· רבי חיים עוזר גרודזינסקי
סימן נ · ב
ובילדותי תמהתי ע"ד התוס' בזבחים דט"ז בד"ה מה ליושב שהקשה הר"ר אפרים דכהן גזלן יהי' פסול לעבודה קו"ח מבעל מום שכשר לעדות ואם עבד חילל וכו' יעוי"ש, והא מקרא דמעם מזבחי תקחנו למות ולא מעל מזבחי מפורש דרוצח כשר לעבודה, ואף אם נימא דמיירי בעשה תשובה הא בעדות כה"ג לא מהני עדותו על מה שראה מקודם דהוי תחילתו בפסול. גם בדיני נפשות לא מהני עדותו דכיון שנגמר דינו למיתה הא אינו בזוממי זוממין לגבי דיני נפשות דבר קטלא הוא, וגם בדיני ממונות יש להעיר לפי המבואר בע"ז דכ"ז דמומר להכעיס לא הוי אחיך ולשי' הרא"ש במוע"ק בהתיר א"ע למיתה הוי מומר להכעיס ולא יקויים בו כאשר זמם לעשות לאחיו. ואין להקשות לפ"ז לרבא דס"ל בסנהדרין דכ"ז דאוכל נבילות להכעיס כשר לעדות הא הוי עדות שא"א יכול להזימה דאינו בזוממי זוממין דהא מומר להכעיס לא יקויים בו כאשר זמם לעשות לאחיו, די"ל דרבא בסנהדרין דע"ח ס"ל דלא בעינן עדות שאי"ל בזוממי זוממין. עכ"פ למאי דקיי"ל דבעינן עדות שאתה יכול להזימה בזוממי זוממין בודאי פסול לעדות מטעם מומר דלא מיקרי אחיך, וא"כ תיקשי ע"ד התוס' דרוצח יוכיח שכשר לעבודה אף דפסול לעדות. ואולי י"ל דהר"ר אפרים מפרש כפירש"י בסנהדרין דל"ה דפי' בהא דמעם מזבחי תקחנו למות לדונו ואיירי קרא לפני גמר דינו ולהכי כשר להעיד בדיני נפשות דהוי עדות שאי"ל בזוממי זוממין כיון דעדיין לאו בר קטלא הוא, ומה שהתיר א"ע למיתה והוי מומר כמ"ש הרא"ש י"ל דעשה תשובה. גם י"ל דהר"ר אפרים מפרש כמ"ש הרמב"ם בפ"ה מה' רוצח דהא דהמזבח קולט הוא דוקא בהורג בשוגג, ועי' במל"מ שם, ולשיטתו ליכא ראי' מהפסוק דמעם מזבחי לרוצח במזיד שתהא עבודתו כשרה.