אור ברסלב
אחיעזר חלק ג סימן לב › ג

אחיעזר חלק ג· רבי חיים עוזר גרודזינסקי

סימן לב · ג

ב

אולם בס' רבנו ירוחם נתיב י"ד סיף חלק השמיני כ' שם דמקלל את חבירו חייב דוקא בשמות המיוחדים (וזהו כשי' הראב"ד דלשי' הרמב"ם חייב ג"כ על כינויים) ובסוף כ' דהשומע אזכרה מפי חבירו כלומר שמוציא ש"ש לבטלה פי' אפילו בלע"ז חייב לנדותו, וזהו באמת חידוש גדול דהא ממשמעות ל' הרמב"ם בסוף הל' שבועות נראה דדוקא להזכיר שם משמות המיוחדים אסור. ולשי' רבנו ירוחם צ"ל במקלל את חבירו בכינויים דאע"פ דאינו חייב מ"מ עבר בעשה דהא לא גרע ממוציא ש"ש לבטלה. כמבואר בתמורה ד"ג דמקלל הוי ג"כ מוציא ש"ש לבטלה. ולכאורה תמוה לפ"ז לפי הו"א דחייב מלקות במקלל משום אזהרה דמוציא ש"ש לבטלה, והא מוציא ש"ש לבטלה איכא גם בכינויים, וצ"ל דלפי ההו"א באמת הי' חייב גם על הכינויים, ולשי' הרמב"ם דס"ל דבמקלל חייב ג"כ על כינוים יקשה להיפוך כיון דלפי הו"א האזהרה הוא משום מוציא ש"ש לבטלה דאינו בכינויים ואיך יתחייב במקלל על כינויים וכן תמה בזה בס' מנחת חנוך מצוה ס"ט, וצ"ל ג"כ דלפי הו"א כיון דהוא משום אזהרת עשה לא הי' מחויב בכנויים, ורק לפי המסקנא חלוקים הם בדיניהם וצ"ע.

וראיתי ברבנו ירוחם שם שכתב דמ"מ מותר להזכיר ש"ש שלא לכונת שם כגון צורי שדי וכיו"ב וכן כתבו המפרשים עכ"ל. ולדינא נראה מפורש בשי' הרמב"ם והריטב"א המובא בנימוק"י דאין איסור מוציא ש"ש לבטלה בלשון לעז וכן תפס הגרעק"א בתשובה סי' כ"ה וכ"כ המנח"ח בפשיטות.

אולם העיקר מה שחששו בר"ה די"ח שלא יהי' שם מוטל באשפה, אע"פ דבאמת גרם מחיקה מותר, וגם לדעת הגמי"י כל שם שלא נכתב בקדושה מותר למחוק, וגם לא הוי הוצאת ש"ש לבטלה דהא תקנו מתחלה לצורך להזכיר ש"ש, ואע"פ כן חששו משום דבזיון גרע ממחיקה. והשבו"י דן להתיר בשריפה שלא יבא לידי בזיון ולהכי גם בלשון לעז וגם בכינוים דאין איסור במחיקה מ"מ בזיון גרע.

והאורים ותומים בסי' כ"ז בא בתוכחת מגולה שם לגבי מקלל בלעז, היינו דמקלל גם בכינוים עובר, ולבסוף מוכיח על כותבי מכתבים שכותבים "אדיע" שהוא בלשון צרפתית בשם ד' והמכתבים מוטלים באשפה כמו בר"ה די"ח היינו דאין איסור מחיקה מ"מ הא יבא לידי בזיון (ובגוף ד' התומים נראה דעכשיו לשון "אדיע" הכונה רק ברכת הפרידה, אם שמתחלה הוטל הכונה בשם ד' אבל לכשנשתנה הכונה אין בזה שם ד' גם בלשון לעז).

שו"ר בשדי חמד בהקונטרס על דבר שם "שדי חמד" שמפלפל שם הגאבד"ק בראד דעיקר החשש משום שלא יבוא לידי בזיון. ועל כן אם כי הי' נכון לכתחלה לשנות ולהביא מלה אחרת כמו דער עוויגער שעפער או לעשות כמו שנהוג אצלנו לעשות קו מפריד בין אות ג' ואות ט' או בכל אופן שימצאו עצה לתקן להוציא מידי חשש עוררים, ומה שלא חשש לזה הרה"ג הצדיק מוהר"מ לעהמאן ז"ל המיסד את העתון לפני חמשים שנה, באשר אז הי' עתון בכלל דבר חשוב ולא נפוצו בימים ההם העתונים, ונהגו בו מנהג כבוד. מ"מ אם הדבר קשה אצלם לתקן ולשנות מכפי הנהוג אפשר לצדד דעתון שבועי חשוב כמו "איזראעליט" אינם נוהגים בו מנהג בזיון לפי שיש בו דברי תורה ופסוקים גם בלשון הקודש, ונכון לפרסם בהעתון שלא ינהגו בו מנהג בזיון משום הפסוקים ודברי תורה, ובאופן שיפרסמו כן, ישאר המנהג כמו שהיו נוהגים עד עתה בכתיבת השם בלעז.

תוכן העניינים

אחיעזר חלק ג

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה