אור ברסלב

אחיעזר חלק ג· רבי חיים עוזר גרודזינסקי

סימן כא

סימן כ

ב"ה ו' כסלו תרפ"ה

בדבר מה שנשאלתי מרומעכ"ת אדות פנוי' שזינתה ואמרה מפלוני, ופלוני מכחיש, והמקום רוב נכרים וילדה בת, וחשש רומעכ"ת משום פסול קהל, מצד הקרובים שהיו שם אביה ואחיה, שחשש הנמוק"י למיעוט פסולים, שכ' בסוף פ' אלמנה לכ"ג על מימרא דשמואל דאת לא תעביד עובדא עד דאיכא רוב כשרים אצלה, וד' הנמוק"י כגון פנוי' ואיכא מיעוט פסול, כגון אחיה ואביה ושארי קרובים, ומבואר דבאינה אומרת ברי חשו אף למיעוט קרובים. אולם באמת ד' הנמוק"י יחידאה הוא, ועי' בש"ש ש"ד פכ"ב דדוקא פסול נתין וממזר דהוא פסול כללי, משא"כ קרובים שאין פסולים רק לאלה. ובאמת הא מבואר בקדושין דף פ"א ע"ב א"ר אסי מתייחד אדם עם אחותו ודר עם אמו ועם בתו, ופירש"י דלא תקיף יצרי' עלייהו דאהנו בי' אנשי כנה"ג דלא מגרי בקרובתא. ועי' פנ"י שם דרש"י אתי לפרש הא דמתייחד עם אחותו אף לשי' הרמב"ם דאסור להתייחד עם אחותו מ"מ זהו מילתא דלא שכיחא, וכמש"כ הש"ש להוכיח מהא דאמרינן בכתובות די"ד אם רוב אנשי העיר משיאין לכהונה הר"ז תינשא לכהונה אף בקרובות ג"כ משיאין לכהונה, ויעוי' בהפלאה כתובות די"ג בתוד"ה ואין אוסרין שכ' ג"כ דלא חיישינן לקרובים משום דבירושלמי כתובות איתא דלכן חייש ר"י לפסולים משום דזנות רצה אחר הפסולים לכן בקרובים לא חיישינן עי"ש.

ועוד י"ל כמש"כ הש"ש לצדד, דאף לשי' הנמוק"י מודה היכא דאיכא תרי רובי, וכיון דאיכא רוב העיר ורוב סיעה של נכרים דהולד כשר לא חיישינן. וע"ע בשו"ת ברית אברהם סי' ט"ו שכ' ג"כ דאין לחוש לד' הנמוק"י בזה וגם הא אומרת ברי שלא זינתה מקרובים, אם שהפלוני מכחיש, ופשוט שאין לחוש לפסול קהל, וע"ד פסול כהונה כיון דפלוני מכחיש, הלא ראוי לחוש לכתחלה כמש"כ כתר"ה. וראוי לרשום בפנקס גוף העובדא בפרטיות.

וע"ד שאלתו אם לקרוא לה שם מישראל שעי"ז תוחזק ליהודית בת ישראל, הנה לפי שי' רש"י בקדושין ד' ע"ה והתוס' ביבמות ד' ט"ז, נראה שצריכה גירות בנכרי ועבד הבא על בת ישראל, דהולד כשר וצריך גירות. וכתר"ה כתב בזה כמה דברים נכונים. ובעיקר הדין בודאי ההלכה כרוב הראשונים שא"צ גירות, וכמו שהעלה בשו"ת חמדת שלמה חאה"ע סי' ד' בתשובתו להגאון מליסא והובא כ"ז בפ"ת סי' ד' ס"ק א'. ויעוי' ברשב"א יבמות ק"ב דנכרי ועבד הבא על בת ישראל הולד ישראל גמור וא"צ גירות, ויעוי"ש במרדכי פ' החולץ סי' ל"ט דמומרת שילדה מנכרי הולד ישראל וקידושיו קדושין. ויעוי' בירושלמי יבמות פ"ב ופ"ג דקדושין הל' ג' דבן הבא מן הנכרית קרוי בנה ואין מילתו דוחה שבת ומבואר דבן בתך הבא מן הנכרי דמילתו דוחה שבת לפי שהוא ישראל גמור וא"צ גירות, ויעוי"ש בדרישה בטור יו"ד סי' רס"ו שהביא דאלמנה שהמליטה זכר בשבת ואמרה שמיהודי נתעברה והי' ספק להר"ר משה שמא מנכרי נתעברה והורה שלא למולו בשבת, והדרישה חולק ע"ז, ונראה דטעמו דס"ל דיש לחשוש לשי' רש"י והתוס' שצריך גירות, וכ"כ בחדושי רעק"א הל' מילה שם. אולם מפשטות ד' הירושלמי מבואר כד' התפארת למשה המובא בפ"ת שם שדוחה שבת (וראיתי בס' שמלת בנימין שהאריך בזה שאינו דוחה שבת לפי שצריך גירות, אבל האמת שלדעת רוב הראשונים שא"צ גירות ודוחה שבת. וכן העלה בס' פסקי הלכות שא"צ גירות ודוחה שבת). עכ"פ בנוגע לעניננו בודאי אין לחוש מלקרוא לה שם מישראל. ואדרבה החיוב בזה להסיר כל חשש ולמנוע ממכשול שלא תמסר בידי נכרים.

תוכן העניינים

אחיעזר חלק ג

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה