אחיעזר חלק ג· רבי חיים עוזר גרודזינסקי
סימן ז · ב
והנראה בזה דהמחנה אפרים בה' מאכ"א הקשה ע"פ המבואר בפסחים כ"ט דחמץ של הקדש כיון דחזי לאחה"פ הוי גול"מ, ובחמץ דרבי קרא לענין ב"י בדהגול"מ לכו"ע א"כ במתנה ע"מ להחזיר אחה"פ כיון דלאחה"פ הוא שלו הרי הוא עובר בב"י מדינא דאורייתא. ומזה העלה דבקבלת אחריות סגי במוציאו מרשותו וכד' ר"ת ביחד לו בית אף אם קבל עליו אחריות דאינו עובר עליו, וגם לדרש"י דוקא ביחד לו בית משא"כ במוציא מרשותו, וה"נ מועיל במתנה ע"מ להחזיר במוציא מרשותו לרשות הנכרי, ולפ"ז במתנה ע"מ להחזיר אם הוא ברשותו הרי הוא עובר בב"י משום דהגול"מ דהוי שלו לאחה"פ ובמוציא מרשותו סגי. אבל עדיין קשה לפי המבואר ברמ"א בסי' ת"מ להלכה בשם הש"ג דאפי' אם הפקיד החמץ שקבל עליו אחריותו ביד נכרי אסור, והמג"א החליט לחלק דאם הנכרי הנפקד קבל עליו אחריות סגי אבל בלא קבלת אחריות של הנכרי הנפקד עובר עליו, וכיון דבמתנה ע"מ להחזיר אין עליו דין שמירה יקשה דיעבור על ב"י משום דלאחה"פ יקנה ויהי' שלו.
ולכאורה יש לחלק דשאני בחמץ של הקדש שההקדש הוא בעלים דהחמץ ואע"פ שאינו שוה ממון כעת גורם לממון מיהא הוי דהא חזי לאחה"פ, משא"כ במתנה ע"מ להחזיר דעכשיו הבעלים הוא המקבל מתנה רק שיוחזר להנותן אחה"פ בכה"ג ל"ה גול"מ. אלא דלהשיטות דאיסור הנאה אין לו בעלים א"כ גם בחמץ של הקדש לא הוי בעלים והוי כהפקר ומ"מ חשוב גול"מ כיון דלאחה"פ יהי' לו שיווי ממון, ואף דיש לחלק קצת דבהקדש דאין שום חובת ביעור עליהם ורק שאין לו שיווי, כל ששוה לאחר זמן הוי גול"מ, מ"מ הא השאגת ארי' השתמש בסברא זו דלר"ש דס"ל דהגול"מ כממון דמי חשוב חמץ ברשותו. ועוד דהא חזינן דהשומר נחשב בעלים מה"ט דדהגול"מ כמ"ד לענין תשלומי דו"ה וה"נ יחשב בעלים במה שלאחה"פ יהי' בהכרח שלו. ועי' בקצוה"ח סי' שפ"ו שהק' בהמוכר עבדו ע"מ שישמשנו ל' יום דלר"מ שני אינו בדין יום או יומים משום דקנין פירות דראשון כקה"ג דמי, והק' דמ"מ הא ר"מ ס"ל כר"ש דדהגול"מ כמ"ד וא"כ למה לא יהי' שני בדין יום או יומים מצד דהגול"מ דהא לאחר ל' הוי שלו. ומבואר דעתו דאף מה שאינו שלו עתה הוי שלו מצד דהגול"מ. רק מה שתי' שם דבאיתי' בעיני' לא אמרי' דהגול"מ כמ"ד לא אדע לחלק בגול"מ כזה, דדוקא בגול"מ דחיוב אחריות דכ"ז דאיתי' בעיני' ליכא עליו חיוב אחריות רק לכי מיגניב או מיתביד התם יש לחלק שפיר בין איתי' בעיני' לליתי' בעיני', משא"כ בגול"מ דלאח"ז מהיכ"ת נחלק שם בין איתי' לליתי' בעיני', ואדרבא באיתי' בעיני' ויהי' הממון שלו לאח"ז עדיפא.
ויש להכריח מזה לכאו' דדוקא לר"ש דס"ל דהגול"מ כמ"ד חשוב החמץ ממון הקדש מה"ט דחזי לאחה"פ, אבל לרבנן דס"ל לאו כממון דמי אלא דאפ"ה איתרבי חמץ שחייב באחריותו מלא ימצא בקבלת אחריות לחוד איתרבאי לבל יראה דחשוב מצוי בידך, אבל מנ"ל דגזה"כ הוא דבדהגול"מ מחמת דחזי לאחה"פ יעבור ג"כ בב"י, ואין לך בו אלא חידוש דגול"מ מחמת קבלת אחריות אבל לא גול"מ זה. ונראה דגם זה ליתא, דהא בפסחים ל"א מקשה א"ה אימא סיפא אבל עכו"ם שהלוה לישראל על חמצו ד"ה עובר עליו והא איפכא מיבעי לי' למ"ד התם אינו עובר הכא עובר למ"ד התם עובר הכא אינו עובר, ואם איתא דילמא מה"ט ר"מ ס"ל עובר בסיפא אע"ג דברישא ג"כ עובר משום דכו"ע ס"ל מכאן ולהבא הוא גובה ולהכי בסיפא לד"ה עובר וברישא עובר לר"מ משום דס"ל כר"ש בב"ק ע"א דדהגל"מ כמ"ד והכא דיגבה לאחה"פ הוי גול"מ אליבי', אע"כ דגם אי ס"ל דהגל"מ לאו כמ"ד מ"מ עובר מטעם דאיתרבי מלא ימצא, ובע"כ הא דחכמים ס"ל דאינו עובר הוא משום דאין זה גורם ודאי כיון דאפשר שיפרע לו הנכרי בתוך זמנו דבהגיע זמנו לאחה"פ איירי.