אור ברסלב

אחיעזר חלק א אבן העזר· רבי חיים עוזר גרודזינסקי

סימן לו · א

סימן לו

אחדש"ה ע"ד השאלה ביבמה שנטבע היבם במים שאל"ס ונאבד זכרו כבר התעוררו בזה המחברים יעוי' בס' נתיבות השלום על קונטרס עגונות למוהר"א אלפנדרי שחיבר הרה"ג ר' משה נחמי' כהניו בפתיחה שהאריך בשאלה זו במים שאין להם סוף בשארי עריות וביבמה לשוק ועי' בשו"ת באר יצחק חאה"ע סי' ה' ענף ה' שצידד ג"כ דביבמה לשוק לא החמירו ובס' בית הלוי ח"ג מש"כ בזה דמפשטות ד' הרמב"ם ומשו"ע חו"מ סי' רפ"ד נראה דרק באיסור כרת החמירו והתוס' ביבמות דנ"ו מסתפקים בזה ומה שה"ר בשם גדול אחד מדהתוס' ביומא דנ"ה יעוי' בתורעק"א למשניות בפ"ג דגיטין ובחי' לגיטין דכ"ח שהוכיח מדהתוס' יומא דיבמה לשוק הוי דבשב"ע וכן ה"ר מהא דב"מ ד"כ דמייתי ראי' ממיאונין וחליצה דמוכח דהחמירו גם ביבמה לשוק אלא דבד' התוס' דיומא י"ל דהכונה לפי שהיתה א"א וכמו שהרגיש בזה כת"ר וכדמוכח כן מפי רשב"ם בב"ב דקל"ה משום דהיתה בח' איסור א"א וכ"כ המהרי"ט, ועי' בשו"ת ברית אברהם אה"ע סי' ס"ו שפי' ג"כ כונת התוס' ביומא דנ"ה עפי"ד הרשב"ם יעוי"ש ומשה"ק הגרעק"א מהא דב"מ ד"כ דמייתי ראי' מחליצה לגט [ועי' בשו"ת הריב"ש סוס"י שפ"ה שהביא ג"כ ראי' מהא דב"מ ד"כ דאין לחלק איסור יבמה לשוק מא"א אע"פ שאין הילד ממזר מדמדמי גט לחליצה ולזה העירני ח"א] תי' בספר בית הלוי דפשטות המשנה דכל מעשי ב"ד יחזיר נראה דכל גווני דמעשי ב"ד וגם גיטין בכלל אלא דמעיקרא הוה ס"ל דמתניתין מיירי לענין ממונא והשיב על זה מאי קא מדמית איסורא לממונא וע"ז אמר והא תנן מיאונין וחליצה אלמא דמיירי גם לענין איסורא וממילא דבכללא דמעשה ב"ד נכלל גם גיטין ומ"ש כת"ר דשי' הרי"ף לחלק בין גט לחליצה לא אדע באיזה מקום מצא כן דלשי' הרי"ף דחושש לחומרא מיירי מתני' בתרתי לטיבותא בלא הוחזקו ואין שיירות מצויות ובזה הר"ז יחזור בין בחליצה ובין בגט.

והנה הגאונים המחברים הנ"ל לא העלו דבר ברור לדינא משום ספיקת התוס' ביבמות דל"ו אי דוקא בערוה החמירו ונראה דהיכא דנאבד זכרו שי' הר"א מוורדין להתיר במשאל"ס אלא שגדולי המורים חולקים עליו כמו שהביא הב"י וטעמם משום דגם תרי רובי לא מהני כדקיי"ל דאפילו בצו"מ דקלא אית להו אשתו אסורה וכמבואר ביבמות דקכ"א וכמש"כ התוס' שם ונראה דלפי ספיקת התוס' דלאו דוקא משום חומר ערוה החמירו וגם לענין שארי לאוין חששו ממיעוט הנמלטים וכמש"כ התוס' ביבמות ובע"ז דהוי מיעוט המצוי וכמו שהאריך בזה בס' מראות הצובאות אות קט"ז, אבל בצו"מ דהוי תרי רובי בודאי לא החמירו רק משום חומר ערוה דהא מצינו ביוחסין שהחמירו ג"כ ברוב מ"מ בתרי רובי הקילו ע"כ בכה"ג רק בחומר ערוה החמירו, ומה שיש להסתפק בזה הוא רק לפי דאפשר דגם ביבמה לשוק יש בזה חומר ערוה כל' התוס' ביבמות דקי"ט ונראה דבצו"מ דפליגי תרי לישני כיון דקלא אית להו בזה שפיר י"ל דלענין יבמה לשוק דהוי כשנתקדשה לכהן ביבמות דל"ו דאינה חולצת דסמכינן בזה רק על מאן דמתיר בצו"מ משום דקלא אית להו כמו דסמכינן על רבנן דרשב"ג אע"ג דקי"ל כרשב"ג וה"נ בצו"מ לגבי איסור יבמה לשוק סמכינן על מאן דמתיר בצו"מ דאל"כ הא תיאסר לכו"ע והוי כדיעבד ואע"ג דהש"ס מסיק דגם בצו"מ אסורה היינו לענין איסור א"א דלאו בכ"מ סומכין ע"ד יחיד ועי' בשו"ת הגרעק"א סי' קכ"א שמסופק אם יש לדמות הכל להא ביבמות דל"ו דא"כ ניקו ונאמר בכל עריות דרבנן במקום פלוגתת הפוסקים דאם יהי' רוב אוסרים ומיעוט מתירים דאם ניסת לא תצא והביא ד' הב"ש בסי' י"א סעיף י"ח אע"כ דלא מדמין לכל מילי והיכא דאיתמר איתמר והיכא דלא איתמר לא איתמר יעי"ש, וה"נ י"ל דא"א דמפורש בש"ס במשאל"ס דגם בצו"מ דקלא אית ליה אשתו אסורה וה"נ דנאבד זכרו אין לסמוך ע"ד הר"א מוורדין שהוא יחיד אבל בחליצה באיסור יבמה לשוק הא מפורש ביבמות דל"ו דסמכינן על רבנן דרשב"ג אף דהל' כרשב"ג ומה"ט גם בצו"מ או באבד זכרו יש לסמוך ע"ד יחיד ואין זה ענין להא דאמרינן מה לי איסור לאו ומ"ל איסור כרת היכא דאיכא חשש מיעוט אלא דבדין זה לסמוך בדרבנן על יחיד שפיר יש לחלק דהיכא דאיתמר איתמר והיכא דלא איתמר לא איתמר ובאיסור א"א החמירו אבל ביבמה לשוק הא איתמר לסמוך ע"ד יחיד אף שאין הלכה כמותו היכא דאיכא רובא וי"ל ג"כ דיש לסמוך ע"ד הר"א מוורדין בנאבד זכרו ביבמה לשוק ואף דביבמות דל"ו מיירי בעמדה ונתקדשה בדיעבד מ"מ נראה דהיכא דא"א בחליצה מותרת גם לכתחילה וכמבואר בשו"ת רעק"א סי' צ"ח בנחתך כל השוק דנראה דמותרת להתקדש גם לכתחילה כיון דאין תקנה בחליצה וה"נ כיון דאין תקנה יש לסמוך בכה"ג ע"ד יחיד כמוש"כ.

ובעיקר השאלה נראה דהוי רק סד"ר דיש להקל ואע"ג דאיתחזק איסורא הא בסד"ד לא מהני חזקה ועוד דהיכא דהאיסור אינו רק לכתחילה ואם ניסת לא תצא ל"ש לאוקמי על חזקתו שהי' מקודם דהא אם ניסת לא תצא ואע"פ דמוכח מכמה מקומות דגם היכא דיצא מחשש איסור דאורייתא והספק הוי מדרבנן כמו בטבל ועלה ונמצא עליו דבר חוצץ במיעוט המקפיד דאמרינן אוקמי אחזקתו היינו באופן דגם בדיעבד לא מהני הטבילה וכל דרבנן כעין דאורייתא תיקון ואמרינן דלא נטהר מדין טומאה משא"כ בדין זה שאין זה אלא לכתחילה (וכ"כ באחיעזר סי' י"ז) ועי' בשו"ת מהר"מ מינץ סי' י"ד מה שמחלק בין יבמה לשוק וא"א ובשו"ת ברית אברהם סוס"י ק' אלא דהתם מיירי בנתקדשה במזיד דלענין קנס יש לחלק בין איסור כרת לאיסור לאו וע"ע בשו"ת הרדב"ז ח"ג סי' תקמ"א בנתיחדה עם בעלה הגרוש ומת בלא בנים אם צריכה חליצה שכ' ג"כ לצדד דדוקא בא"א דחמירא הצריכו גט שני מספק שמא בעל לשם קידושין אבל גבי יבמה לשוק דלאו הוא לא החמירו וע"כ נראה לדעתי להקל ביבמה לשוק שנטבע יבמה במשאל"ס ונאבד זכרו:

תוכן העניינים

אחיעזר חלק א אבן העזר

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה