אור ברסלב

אחיעזר חלק א אבן העזר· רבי חיים עוזר גרודזינסקי

סימן לג

סימן לב

מלואים להמכתב הנזכר.

א

הנה שלח לי ידידי רומעכ"ת לפני הדפסת חבורו שערי תודה לבקר את מכתבי אשר כתבתי בוויסבאדען בהיותי מחוסר ספרים ועתה בעיוני בזה ראיתי אשר בכונת דברי התוספות בגיטין ד"ט עמדו גדולים חקרי לב והדבר תלוי בחלופי גירסאות הגהת מהרש"ל, והמהרש"א מעמיד הגירסאות הישנה, והנה יש מקום לחלוקו של מעכ"ת על פי הגהת המהרש"ל דאיך ישא בת חורין וכונתו בזה דבל"ז לק"מ קוהתו"ס דהא ע"צ ממון שבעבד שפיר מהני מתנת שכ"מ כמו כל מתנות שכ"מ דהוי לאח"מ ועיקר קוהתו"ס דאיך ניתר בב"ח הא אין גט לאח"מ והוי כמעוכב ג"ש וע"ז תירצו דאפילו סתמא דעתו שיקנה משעה שראוי לשחרר היינו דדעתו לשחררו בשחרור גמור שלא יצטרך לג"ש מהיורשים ושפיר י"ל דדוקא בעבד אמרינן סברא זו משום שהוא יודע שיצא שם ב"ח על העבד ואין לו עוד עליו דין ממון משו"ה גמר וזכהו מחיים, אלא דיש להסתפק אם סברא זו דהואיל ויצא עליו שם ב"ח אמרינן גם במעוכב ג"ש דלא נסתלק רק דין ממון שבו ויעוי' בטור יו"ד סי' רס"ז שהביא בשם הרמ"ה דשכ"מ שאמר באחד מאלו הלשונות כיון שמשמעותו לשון שחרור זכה מיד בגופו ואינו יכול לשעבד בו וצריך ג"ש להתירו בב"ח, ועי' בב"י ובבדה"ב ובד"מ ובב"ח שנחלקו בדין מת והב"י בשו"ע חזר בו ומפורש בדברי הב"ח שם דבין עמד ובין לא עמד צריך ג"ש יעו"ש הרי דס"ל דנסתלק השעבוד שבו משום דיצא עליו שם ב"ח אע"ג דאלו מת הי' צריך ג"ש אלמא דגם זה חשוב יצא עליו שם ב"ח, ויעוי' במח"א ה' עבדים סי' ד' שחלק על הב"י מטעם אחר דבלשונות שבע"פ אם עמד חוזר דדוקא בשטר קלא אית לה א"כ בשטר של מתנת שכ"מ דאף דאין גט לאח"מ קלא אית להו הרי יצא עליו שם ב"ח אע"פ דאין גט לאח"מ משום דנסתלק השעבוד שבו, והמהרש"א שם הבין בהגהת מהרש"ל דאיך ישא בת חורין משום דקשי' לי' דהא אע"פ דאין גט לאח"מ הרי יצא עליו שם ב"ח ודחה זה (כמש"כ מתחלה) דא"נ דאין גט לאח"מ לא יצא עליו שם ב"ח כלל ובודאי דמודה המהרש"ל היכא דלא נסתלק השיעבוד כמו במתנת שכ"מ במקצת בלא קנין דאף אם מת לא נסתלק השיעבוד דלא יצא עליו שם ב"ח כלל ורק במתנת שכ"מ בכולו דיש בזה דין מש"מ לאח"מ יצא עליו שם ב"ח וא"כ מה שנסתלק השיעבוד בין במת ובין בעמד ל"ק להתוס' ורק דקושייתם דאיך ישא ב"ח בלא ג"ש וגם המהרש"א מידה לדינא דאם מת נסתלק השיעבוד כמפורש בדרש"י ותוס' גיטין דל"ט ודף מ' דמהני דין מתנת שכ"מ לגבי עבד אף בדברים שבע"פ לגבי דין ממון ובדקדוק נקיט המהרש"א בלשונו ואי נמי דלא הוה עמד וחזר לא קנה א"ע כיון דמתנת שכ"מ ואין שטר לאח"מ וכונתו בזה דאע"פ אם מת הי' זוכה מדין מתנת שכ"מ מ"מ כיון דבידו לחזור מחיים לא יצא עליו שם ב"ח ואילו הי' שטר לאח"מ ולא הי' בידו לחזור הי' חשוב יצא עליו שם ב"ח אבל הא אין שטר לאח"מ ובידו לחזור, ונפ"מ לדינא בין המהרש"ל והמהרש"א לתי' הראשון שבתוס' בדלא כתב מהיום, דלמהרש"ל הרי יצא עליו שם ב"ח ונסתלק השיעבוד אף אם עמד ואסור בב"ח גם אם מת ולהמהרש"א לא נסתלק השיעבוד כלל בעמד גם לתי' השני שבתוס' דכונתו לשחרר מחיים נפ"מ בשכ"מ בלשונות שבע"פ דאאפ"ל דכונתו מחיים דהא מחיים בעי קנין ולאח"מ נסתלק השיעבוד מצד מתנת שכ"מ ואם עמד חוזר דלא כהב"ח.

ב

ולפמשנ"ת בכונת הגהת המהרש"ל מיושב מה שתמה הגאון רעק"א בתי' לגיטין ע"ד הר"ת שם דע"ב דס"ל דכל שחל מחיים אם עמד אי"ח דאיך יפרנס הא דחוזר בנכסים ואי"ח בעבד דהא בע"כ חל מחיים דאין גט לאח"מ, וכן הקשה בס' דברי אמת בדיני קנינים סי' ד' ע"ד התוס' ב"ב דקמ"ט שהביאו ראי' דאם גר הוא המקבל יש בו דין מתנת שכ"מ אע"ג דלאו בר ירושה הוא, מגיטין ד"ט דהעבד זוכה מתנת שכ"מ דמאי ראי' הביאו דהא בע"כ מיירי מהיום או שרצונו שיחול מחיים דהא אין גט לאח"מ וא"כ מתנת בריא הוא ומאי ראי' מייתי דיש לגר מתנת שכ"מ, ולמש"כ א"ש בפשיטות דהם מפרשים הא דר"נ בגיטין מדין מתנת שכ"מ לגבי דין ממון דאינו חוזר בעבד ואסור להשתעבד בו וכ"נ מפירש"י ותוס' רי"ד אבל באמת אסור בב"ח אפילו אם מת בלא ג"ש מהיורשים דאין גט לאח"מ לגבי דין איסור שבו ושפיר ה"ר דיש דין מתנת שכ"מ לגבי עבד, ויש להוסיף עוד דס"ל להתוס' בב"ב כשי' ר"ת בגיטין דע"ב דכל שחל מחיים אם עמד אינו חוזר א"כ ראייתם מוכרחת דאאפ"ל דמיירי במהיום או שרצונו שיחול מחיים דא"כ אמאי חוזר בנכסים וגם בלאו טעמא דיצא עליו שם ב"ח אי"ח בעבד וע"כ צ"ל דרק לענין דין ממון קא מיירי בתורת מתנת שכ"מ לאח"מ, וכ"ז לפי הגהת המהרש"ל אבל לפי סברת המהרש"א דבתורת מתנת שכ"מ כיון דבידו לחזור בחליו לא חשוב יצא עליו שם ב"ח א"כ אאפ"ל דבתורת מתנת שכ"מ קא מיירי דא"כ אמאי אינו חוזר בעבד.

ויש להסתייע לס' המהרש"א דלכאורה קוהתו"ס דאין גט לאח"מ צ"ע לפי המבואר בגיטין דל"ט. וכי מי כתב ג"ש לאלו ומשני אמר ר"נ קסבר עולא עבדו דגר כאשתו כו' א"ה המפקיר עבדו ומת נמי כו' מבואר מדהג"מ דהיכא דפקע קנין ממון שבו ניתר העבד במיתת האדון כאשה ולמש"כ התוס' בגיטין ד"מ בד"ה הא בעי גט מדרבנן וא"כ במתנת שכ"מ דנפקע קנין ממון שבו ניתר אח"כ במיתת האדון מה"ת כאשה ולגבי דרבנן הא יש לו ג"ש מדרבנן השטר של מתנת שכ"מ ולהכי יצא ב"ח ומותר בב"ח, וראיתי במפרשים לגיטין שהעירו מזה אבל לדברי המהרש"א א"ש ויפה הקשו התוס' דניהו לכשימות יהי' משוחרר מה"ת ויהי' מותר בב"ח מ"מ כיון דיכול לחזור בעודו שכ"מ לא חשוב יצא עליו שם ב"ח כלל וע"ז תירצו דמיירי מהיום ואין בידו לחזור.

אולם תי' השני שתירצו דכונתו שיחול מחיים תמוה לפ"ז דכיון דע"י מתנת שכ"מ ניתר לאח"מ גם בב"ח וא"צ עוד ג"ש מהיורשים א"כ מהכ"ת נאמר דכיון דרוצה בשחרורו כונתו שיחול מחיים דהא גם לאח"מ יהי' משוחרר גמור ולא יצטרך לג"ש מהיורשים [ודוחק לחלק בין מפקיר עבדו ומת שהפקיר מחייו בין מתנת שכ"מ דחל עם גמר מיתה דסוף סוף הא אין היורשים יורשים ממונא, וילפינן מאשה דכיון דלא ירשי ממונא לא ירשי איסורא וניתר במיתת האדון] וצ"ל לפ"ז דתי' השני אזיל בשי' הרי"ף והרמב"ם דס"ל דהמפקיר עבדו ומת צריך ג"ש מהיורשים דאיסורא לברי' קא מורית ולא דמי לגר, אבל לשי' התוס' בד"מ שא"צ ג"ש מה"ת בע"כ מתרצים כתי' הא' דמיירי מהיום, [ויהי' מזה סייעתא לד' הנמוק"י דס"ל דבמעכשיו והיום אם עמד חוזר, והגאון רעק"א בחדושיו לגיטין תמה על שלא הביאו הפוסקים ראי' מדהתו"ס כשי' הנימוק"י דבמהיום אם עמד חוזר דלא כשי' הרמב"ם והשו"ע, ובפשוטו לק"מ דדוקא בכל מקום ס"ל להרמב"ם דבמעכשיו אם עמד אינו חוזר דלמה פירש מעכשיו הרי הוציאו מכלל מתנת שכ"מ וביטל האומדנא דאם עמד ובודאי דכונתו גם אם יעמוד משא"כ בג"ש דאין גט לאח"מ ומוכרח לשחררו מחיים דאל"כ לא יחול השחרורר כלל א"כ אין ראי' ממה שפירש מהיום לבטל האומדנא ונשאר האומדנא במקומו דכונתו אם ימות ולא אם יעמוד ובדין חוזר, אבל למש"כ עפי"ד המהרש"א בשי' התוס' בגיטין ד"מ דס"ל דמהיורשים א"צ ג"ש מה"ת ולכשימות יהי' מותר בב"ח א"כ למה פירש מהיום דהא בלא"ה יהי' מותר בב"ח ולא יצטרך לג"ש מן היורשים ומ"מ מבואר בגמ' דאם עמד חוזר ורק לפי שיצא עליו שם ב"ח אי"ח א"כ הרי מוכרח לשיטתם כשי' הנמוק"י דאפילו במעכשיו אם עמד חוזר ועיין.

ויובן בזה תי' הראשון שתירצו דמיירי מהיום ומבואר בדבריהם דבלא מהיום לא מהני ולכאורה תמוה דהא בגט שכ"מ בכה"ג אמרינן בדע"ג דכונתו מחיים ופסלי רק מטעם גזירה ומדינא כשר כמש"כ רש"י שם דלהכי יהבי' ניהלי' שיהי' גט מעכשיו ע"מ שימות וכבר הרגיש בזה בתורת גיטין שם, ולמש"כ דאזלי בתי' הראשון לשיטתם בד"מ דבאמת א"צ ג"ש מה"ת א"כ מהכ"ת נאמר דכונתו שיחול מחיים כיון דגם לאח"מ ניתר בב"ח ולהלכה למש"פ הרמב"ם והטוש"ע דצריך ג"ש במפקיר עבדו ומת מן היורשים ובודאי כונתו שיחול השחרור מחיים כמו בגט וע"כ סתמו הדין ברמב"ם וטוש"ע סי' רס"ז סעי' ע"ח דאי"ח בדעבד ולא הביאו שי' התוס' בתירוצם הראשון דבלא מהיום אין גט לאח"מ ומשום דתי' זה אזל לשי' התוס' בד"מ שא"צ ג"ש מן היורשים מה"ת.

ואם כי עשיתי סמוכין לד' המהרש"א לקיים הגי' הישנה, אבל בכ"ז דבריו מגומגמים בפשט דהתוס' ובפרט במה שהוסיף לפרש בקושי' התוס' השני' מ"ט אינו חוזר בעבד בעמד היינו משום דלא יצא עליו שם ב"ח כלל כיון דאם עמד הי' חוזר ותמוה דמאי תירצו ע"ז דהכל הוא מתק"ח מה שאינו חוזר בעבד דמהכ"ת יתקנו כיון דבלי תקנתם לא יצא עליו שם ב"ח כלל והמחוור בזה כפי' המהרש"ל וכונת התוס' בקושיתם השני' הוא כבראשונה דניהו דיצא עליו שם ב"ח מ"מ כיון דאיכא אומדנא שאינו נותן רק אם ימות אמאי מותר בב"ח אם עמד וע"ז תירצו דהוא מתק"ח ולפיכך גמר ומקנה וזכהו מחיים, וגם לפי' המהרש"ל יש לישב מה שתי' התוס' בתירוצם הראשון דמיירי מהיום ומבואר דבלא מהיום לא מהני ותמוה דהא בגט שכ"מ אמרינן דכונתו מחיים כמשכ"ל בשם התורת גיטין דיסוד הדבר דאמרינן דכונתו מחיים הוא לפי שאין אדם מוציא דבריו לבטלה וכיון שרוצה לגרשה מסתמא כונתו באופן המועיל מחיים דאין גט לאח"מ וכל זה בגט שאינו מועיל כלום לאח"מ משא"כ בשיחרור דנהי דלא מהני לענין קנין איסור שבו להתירו בב"ח אבל הא שיעבודו נפקע כדין מתנת שכ"מ א"כ לא היו דבריו לבטלה שהקנה את הנכסים לעבד שזכה בעצמו ויצא לחירות אלא שצריך ג"ש מן היורשים א"כ מנ"ל דכונתו לשחררו מחיים שלא יצטרך גם ג"ש מן היורשים וע"כ תירצו דמיירי מהיום ותי' השני ס"ל דנותן בעין יפה נותן ואמדינן סתמא דכונתו באופן היותר מועיל שלא יצטרך ג"ש מן היורשים כלל [ולא ניח"ל לאוקמי במפרש מהיום דאפשר דס"ל דבכה"ג אם עמד אינו חוזר כדין מעכשיו לשי' הרמב"ם].

ג

ולמשנ"ת בשי' התוס' בב"ב דקמ"ט והר"ת בגיטין דהם מפרשים סוגי' דגיטין ד"ט דחוזר בנכסים ואי"ח בעבד דלעינן דין ממון לבד קאי דנסתלק השיעבוד וגם בכה"ג חשוב הואיל ויצא עליו שם ב"ת [כפמש"כ עפ"י הגהת המהרש"ל] י"ל ג"כ משה"ק בס' תורת גיטין בגיטין ד"ט שם דאמאי ל"א שאינו חוזר בעבד שמא יאמרו יש גט לאח"מ כדאמרינן בגיטין דע"ג גבי גט שכ"מ [ולא אבין מה שעמד בזה על קו' התוס' וא"ת כיון דמסתמא אמאי לא תירצו כן דהא התוס' אי אפשר לתרץ כן דא"כ אמאי נקיט הש"ס הטעם דהואיל ויצא עליו שם ב"ח ולא שמא יאמרו יש גט לאח"מ אך קושיתו באמת יקשה על גוף דהג"מ] ומה שתי' התו"ג דבעבד ל"ש לומר אפקעינהו רבנן לקנין מיני' כמו דאמרינן בגט אפקעינהו רבנן לקדושין מיני' דא"כ נשאר העבד נכרי גמור אינו מספיק כלל דמה בכך דהוי נכרי הא בל"ז אחר השחרור צריך טבילה ויטבול לשם גירות בקבלת מצות אם לא דנימא דמה דנימול לשם עבדות לא עלתה לו כיון דאיגלאי מילתא דל"ה עבד כלל וצריך הטפת דם ברית וכ"כ הטו"א בריש חגיגה באבני שוהם עיי"ש. וגם הא מצינו קנין דא' בג"ש ומהני קנין דרבנן לג"ש אע"ג דהפקר ב"ד גרידא לא מהני דהא המפקיר עבדו יצא לחירות וצריך ג"ש גם התוס' בב"מ דף כ' לא ברירא להו וכתבו דשמא גם לענין איסור אמרינן עבחז"ל משעת חתימה דיש כח ביד חכמים לעקור דבר מה"ת ולהך צד קשה מ"ט לא אמר הגמ' דאי"ח בעבד שמא יאמרו יש גט לאח"מ כמו דאמרינן גבי גט ועיקר קו' התו"ג היא לפי פירש"י בגיטין דע"ב דהא דגיטו כמתנתו דמיירי בסתם שכ"מ אבל לפי' התוס' שם שמפרשים בענין אחר לק"מ ולפמשנ"ת י"ל דרש"י מפרש הא דאינו חוזר כעבד לגבי דין ממון לבד וגם אם מת צריך ג"ש ורק דנסתלק דין ממון שבו מצד מתנת שכ"מ ולא שייך גזירה דשמא יאמרו יש גט לאח"מ כיון דאפילו לאח"מ צריך ג"ש מן היורשים.

גם למשנ"ת בשי' התוס' בגיטין דף מ' דהיכא דפקע דין ממון א"צ ג"ש מן היורשים מה"ת י"ל דהג"מ ולפרש דמיירי אף לענין קנין איסור משום דבאמת הא דאמרינן שמא יאמרו יש גט לאח"מ צ"ב דלמה חשו בגט אשה הא בכל המתנות אין שטר לאח"מ וצ"ל דרק בשכ"מ גזרו דבאמת מהני שטר לאח"מ מדין דברי שכ"מ ככוכ"מ דמי וכמו שאמר הג"מ בדס"ו מה מתנה ישנה לאח"מ וע"כ חשו גם בגט שכ"מ דאי נימא דאם עמד חוזר ורק אם מת מתגרשת יאמרו דמהני גם לאח"מ אפילו אם יפרש השכ"מ שמגרש לאח"מ אבל משום בריא אין לחוש דהא גם מתנת ממון לא מהני בבריא לאח"מ.

ועפ"ז א"ש דאין לגזור גם בג"ש שמא יאמרו יש גט לאח"מ בשכ"מ שיפרש שמשחרר לאח"מ דבאמת מהני גם בכה"ג בגט שחרור דכיון דנסתלק השעבוד מדין ממון שבו עפ"י דברי שכ"מ ממילא ניתר מדין תורה במיתת האדון. ואילה"ק לפ"ז משנתינו בדף י"ג דתן גט זה לאשתי ושטר שיחרור זה לעבדי דלא יתנו לאח"מ משום דאין גט לאח"מ הא כבר נסתלק השיעבוד שבו מדין מתנת שכ"מ למאי דמוקמי שם בשכ"מ ואמאי לא יתנו לאח"מ הא מה"ת כבר ניתר במיתת האדון אולם גמרא ערוכה היא בד"ט מילתא דאיתא בשטרות לא קתני דשלח רבין כו' משום רבנו שכ"מ שאמר כתבו ותנו מנה לפלוני אין כותבין ונותנין שמא לא גמר להקנותו אלא בשטר ואין שטר לאח"מ ובכה"ג אין כאן דין מתנת שכ"מ כלל, ואדרבה בזה מאירים דהג"מ שם התמוהים כמו שתמה בתו"ג דמאי ענין זה להא דשלח רבין הא פלוגתא דרב ושמואל במתנת שכ"מ אינו אלא דלרב השטר אינו מקלקל דברי השכ"מ ושמואל ס"ל דהשטר מקלקל דברי שכ"מ אבל בדבר שנגמר קנינו בשטר כגון בשטר מתנת קרקע בודאי דאינו נגמר לאח"מ ובפשיטות הו"ל למימר מילתא דאיתא בשטרות לא קתני דבכל שטר אפילו של מתנה אין נותנין אח"מ ועו"ק דקארי לה מאי קארי דודאי בכתבו ותנו ל"ש למיתני דשוה גט לש"ע דהא אפילו במטלטלין לא קנה עד שיגיע לידו וכשמת אין נותנין.

ד

ולפמש"כ יבואר הדבר כמין חומר דס"ד דהמקשה דשוה שחרורי עבדים לגט דמאי דבשאר שטרות לא מהני לאח"מ היינו משום דכבר נכנס ברשות היורשים וכמו שפירש"י במשנה אבל בגט הטעם משום דאין מתיר וכמ"כ בגט שחרור דכבר נסתלק השיעבוד מדין מתנת שכ"מ וניתר במיתת האדון ולא נפלי נכסי קמי יתמי וגם קנין איסור שבו לא ירשו ורק שצריך ג"ש מדרבנן ואפ"ה לא יתנו הגט לאח"מ משום דהג"ש של המת לא מהני שאין המתיר בעולם, ובדבר זה שוה שחרור עבדים לגט וע"ז משני מילתא דאיתא בשטרות לא קתני דשלח רבין דאין כותבין ונותנין שמא לא גמר להקנותו אלא בשטר דבכה"ג אין כאן צואת שכ"מ כלל ולא נסתלק השיעבוד כלל וממילא דלא יתנו לאח"מ מה"ת דנפלי נכסי קמי יתמי וזהו כמו בשאר שטרות והבן, וילה"ע על מה שנתבאר בשי' רש"י בדע"ב דס"ל כשי' התוס' בד"מ דהיכא שפקע קנין ממון ניתר מצד מיתת האדון ולהכי ל"ח בג"ש שמא יאמרו יש גט לאח"מ משי' רש"י בד"ט ובדי"ג דאפילו לרבנן זכה לענין חזרה שא"י לחזור אבל גיטא ל"ה עד דמטי לידו וכיון דא"י לחזור הרי נתיאש מאתו שלא ישתעבד עוד בו ופקע ממונו וא"כ הי' ניתר במיתת האדון מן התורה ועל הרי"ף דמפרש כן ל"ק דהרי"ף לשיטתו דס"ל דאיסורא לברי' לא מורית וצריך ג"ש מן התורה מן היורשים אבל לשי' רש"י יקשה ואי"ל דלענין הא דצריך ג"ש מדרבנן אמרינן אין גט לאח"מ ולא יתנו לאח"מ [ובכה"ג כ' הב"ח והקצוה"ח בסי' קכ"ה לפרש דלגבי ג"ש אאמד"ר] יקשה לפ"מ שפירש"י בדי"ג דלהכי לא יתנו לאח"מ דחייל עלי' רשות יורשים, והקצוה"ח בסי' קפ"ח הסביר עפ"י שיטת הרמב"ם דבנשתטה המשלח לא נתבטל השליחות והא דלא יתנו לאח"מ דכבר נכנס לרשות יורשין ואיהו גופי' אין לו רשות בו ודמי למכרו לאחר קודם שמסר השליח ולפ"ז כיון שניתר במיתת האדון מה"ת ולא נכנס לרשות היורשים לא לקנין איסור ולא לקנין ממון ורק שצריך ג"ש מדרבנן א"כ יהי' השליח במקום המשלח שלא נתבטל השליחות ע"י מיתתו למסור הג"ש לאח"מ להעבד, וצ"ל דלא פקע קנין ממון שבו ע"י שא"י לחזור דמ"מ כל זמן שאינו חוזר משעבד בו למעשה ידיו שלו ולא נתיאש ממנו כ"ז שלא הגיע הג"ש לידו.

אולם לפי מה שהסביר בס' דברי אמת קונט' י"א שי' הרי"ף דלהכי ל"ה גיטא עד דמטי לידו משום דזכי' אינו מטעם שליחות ובכסף ע"י אחרים נקנה ומשתחרר מיד משא"כ בשטר דבעי נתינה ליד ונתינה לא הוי ע"י זכי', ולפ"ז זהו רק דלא הוי משוחרר לענין קנין איסור שבו אבל ממונו בודאי נפקע דלא גרע מקנין אחר וכמש"כ בקצוה"ח סי' ר' בשלא לשמה דע"י אחרים מהני והד"ק כיון דנפקע קנין ממונו יהי' ניתר במיתת האדון כנ"ל אך להרי"ף לשיטתו ל"ק דהא ס"ל דאינו ניתר במיתת האדון בכה"ג ולשי' רש"י בודאי אאפ"ל כן דהא רש"י ס"ל בר"פ הזורק דגם קנין אגב מהני בגט אלמא דלא בעי נתינה וגם הקנאה מהני ובודאי דגם זכי' מהני.

ובעיקר הדבר נראה דאפילו במפקיר עבדו ומינה שליח ומת לשי' התוס' דצריך ג"ש מן היורשים מדרבנן דלא יתן השליח לאח"מ דאע"ג דהיורשים לא ירתי כלום מ"מ הא יצא מרשותו דאטו אם גר שאין לו יורשים מינה שליח למתנה יתן השליח השטר לאח"מ דמ"מ הא יצא מרשותו ואין עוד בעליו (וכן נראה דלאמימר דס"ל המפקיר עבדו ומת אין לו תקנה דאיסורא לברי' לא מורית דאפילו אם מינה שליח לא יתנו לאח"מ ולהכי אפילו בתן זה לשי' הרי"ף אם גם נפקע קנין ממון ע"י זכי' לא יתנו לאח"מ משום דאע"ג דהיורשים לא ירתי הא יצא מרשות האדון] וכמו בגט דלא יתנו לאח"מ לפי שיצא מרשות הבעל המתיר אע"פ שלא באה לרשות אחר אלא דבגט י"ל דלא מצינו גט רק להתיר איסור א"א אבל לא לאיסור יבמה לשוק כיון דאיסור א"א חלף הלך לו], גם למש"כ הרא"ש דלהכי לא בעי גט שחרור מן היורשים דכו"ע לא בקיאי בדין מיתת האדון המתיר ויבוא לידי לעז א"כ כיון דלא ידעי דניתר במיתת האדון יוציאו לעז דהא אין גט לאח"מ ולהכי צריך גט אחר מן היורשים.

ה

וראיתי בס' דברי אמת שמתרץ משה"ק ע"ד הר"ת בגיטין דע"ב שכ' דהיכא שחל מחיים אם עמד אינו חוזר מהא דגיטין ד"ט דחוזר בנכסים ובעבד וכן דהתוס' בב"ב דקמ"ט שהוכיחו דמתנת שכ"מ יכול לתת לגר מגיטין ד"ט דנותן מתנת שכ"מ לעבד ומאי ראי' הביאו דהא ע"כ מהיום קאמר דאין גט לאח"מ ומתרץ דבריהם לשיטתם בספ"ק דגיטין דמתנת שכ"מ קונה למפרע משעת אמירה וכ"כ הטור בסי' ר"נ ולהכי מיירי הא דגיטין ד"ט בסתם מתנת שכ"מ דקונה למפרע ומהני הגז"ש ואעפ"י דקנין מתנת שכ"מ אאמד"ר מהני לד"ת ובזה מתרץ ג"כ ד' המרדכי בר"פ הזורק על מה שאמרו דתיזיל ותפתח והקשה אמאי לא הקנה לו המקום במתנת שכ"מ דדבריו ככתובים וכמסורים ותמוה דהא מתנת שכ"מ אינו קונה אלא לאח"מ וכמש"כ הרשב"א בפ' הזורק שם אלא משום דהמרדכי ס"ל כשי' התוס' ספ"ק דגיטין דמתנת שכ"מ קונה למפרע זהו תוכן דבריו. ולדעתי זר הדבר לומר דגט שחרור מהני משכ"מ לאח"מ למפרע והלא גמרא ערוכה בגיטין דס"ו מתקיף לה רבי אבא אי מה מתנה ישנה לאח"מ אף גט ישנו לאח"מ ומשני בשלמא מתנה איתא לאח"מ אלא גט לאח"מ מי איכא ולדבריו הא כמו מתנת שכ"מ איכא לאח"מ דקונה למפרע משעת אמירה יועיל ג"כ הגט בתורת מתנת שכ"מ למפרע וגם מפשטות דברי הש"ס בכתובות דנ"ה דשמואל אמר שמא לא גמר להקנותו אלא בשטר ואין שטר לאח"מ מבואר דאין בדעת השכ"מ להקנותו משעת אמירה דאל"כ הי' מועיל גם השטר דאאפ"ל דחז"ל עשאו דברי שכ"מ ככו"מ משעת אמירה נגד רצונו ודעתו וע"כ צ"ל כמ"ש המהרי"ט בס' ע"ד והובא ג"כ בנתיבות סי' ר"נ דרק שעבוד הוי למפרע, עכ"פ הרי גמרא מפורשת דאין גט לאח"מ במתנת שכ"מ ואין שטר לאח"מ ול"א דרצונו להקנות מחיים למפרע משעת אמירתו וגם מה שרוצה לכוון בזה ד' המרדכי דתקנה חצרו בתורת מתנת שכ"מ למפרע ז"א מטעם אחר דהרי בגט בעינן ונתן בידה וגט בידה ומשיחה בידו אינה מגורשת כמבואר בב"מ (דף ז') הואיל ויכול לנתקה אצלו. והרי מבואר בדהתוס' בגיטין ר"פ הזורק דלהכי ל"ה טלי גיטך מע"ג קרקע דהוי כאילו בא מידו לידה מה שנתן חצרו מרשותו לרשותה וע"כ גיטו וידו באים כאחד והכא דאע"ג דמתנת שכ"מ קונה למפרע הא בכ"ז כל שאם עמד חוזר חוזר ממתנתו ובידו לחזור ממתנת שכ"מ של חצרו א"כ הוי משיחה בידו ולא ניתק הגט מרשותו כלל עד מיתתו דאעפ"י דבכל מקום שמגרש בתנאי דאם מתי בידו לחזור מגיטו היינו מעיקר הגט ולא מהנתינה וכן מה שבידו מצד שהוא אלים להוציא הגט מידה אין זה חשוב יכול לנתקה דעכ"פ אין בידו לעקור למפרע וכ"ז שהי' בידה הרי הי' אצלה משא"כ בזה שבחזרתו ממתנת שכ"מ הרי בידו לנתקה שלא הי' אצלה כלל למפרע א"כ אין זה נתינה.

הן אמת שכבר התעורר כיו"ב בחי' הרי"ם דהא בידו לחזור תוכ"ד מקנין חצר ואע"ג דמהגט א"י לחזור תוכ"ד אבל מקנין חצרה הא בידו לחזור וא"כ מ"ט אמרינן גיטו וידו באים כאחד הא הוי גט בידה ומשיחה בידו לפי שיכול לנחקה תוכ"ד, אולם י"ל בפשיטות דשאני התם דבתוכ"ד שבידו לחזור לא חשוב כלל חלות הדבר והקנין חל רק לאחר כ"ד ואזי הוי הנתינה וממילא שאין בידו לנתקה דהא אחר כ"ד אין בידו לחזור, אבל בשכ"מ שבידו לחזור עד מיתתו אי אפשר שיחול הגט רק לאח"כ ואין גט לאח"מ דהא בחייו לא הוי נתינה כלל ואף דמתנת שכ"מ הוי למפרע מ"מ הא נתינה לא הוי למפרע כיון דהמשיחה בידו שיכול לחזור. ובזה נדחה ג"כ מה שראיתי מתרצים ד' המרדכי דמדין אגב תזכה הגט כמו שפירש"י וס"ל להמרדכי דאג"ק מהני במתנת שכ"מ אף דהקרקע זוכה לאחר מיתה דלא כמש"כ הרשב"א ולמש"כ זה אינו דכיון דהוא מדין אג"ק והקרקע זוכה במתנת שכ"מ הלא כל ימי חייו בידו לנתק את הגט דהא בידו לחזור ממתנת קרקע וממילא אי אפשר שיחול הגט מחיים דהא אין כאן נתינה.

ו

אולם יש להעיר עפ"ז במש"כ הנימוקי בב"ב בשי' הר"י מיגא"ש דמצוה מחמת מיתה לעולם חוזר אף בקנין וזיכוי ויפוי כח וכ' על זה הנימוקי ונראה מד' הרא"מ דמחיים אפילו לא עמד חוזר אלא שזה אינו נראה בעיני הרא"ה והריטב"א יעוי"ש וא"כ יקשה בההוא שכ"מ דתקיף לי' עלמא דהוא מצוה מחמת מיתה ניהו דזכתה החצר מחיים מ"מ כיון דבידו לחזור כל זמן שהוא חי אף בקנין וזכוי ויפוי כח דהוא מעכשיו א"כ הרי המשיחה בידו דיכול לנתק את הגט על ידי חזרה מהקנין ואינו נראה לחלק בשי' הרא"מ דאם פירש מעכשיו שאני דהא קנין עם זיכוי ויפוי כח מעכשיו הוא, ולכאורה מוכח מזה דמה שיכול לחזור ע"פ דין הוי נתינה ולא דמי לגט בידה ומשיחה בידו, ואפ"ל בשי' הר"י מיגאש דמצוה מחמת מיתה חוזר אף בקנין ומעכשיו משום דאומדנא הוא דאם עמד חוזר אף בכה"ג וכללא כייל שמואל דכל שאם עמד חוזר חוזר במתנתו, וכללא דשמואל דוקא הוא דס"ל דכמו דאיכא אומדנא אם עמד שאין דעת השכ"מ רק להקנות לאח"מ כמו כן איכא אומדנא שיחזור בחליו ואע"פ שהי' קנין וזכוי ויפוי כח בכל זה לא נתבטל עי"ז האומדנא אם יעמוד וכן אם ירצה לחזור בחליו וכל זה בשארי מתנות שכ"מ אבל בזה דבודאי כונתו לגרשה מיד דאין גט לאח"מ א"כ איכא אומדנא שבאמת כונתו להקנות את החצר מעכשיו וכמש"כ התוס' בגיטין ד"ט דכיון דאין שיחרור לאחר מיתה כונתו שיחול מחיים וכיון דכונתו מיד ויש בו ג"כ קנין אינו חוזר בחליו אף לשי' הר"י מיגאש כיון דאיכא אומדנא שכונתו להקנות את החצר מעכשיו וכל זה היכא דאיכא קנין דתיזול ותיחוד ותפתח. אבל בדברים בעלמא אפילו א"נ דדברי שכ"מ ככתובים וכמסורים למפרע וכונתו להקנות מיד מ"מ הא אין זה אלא דברים בעלמא וכל שאם עמד חוזר חוזר במתנתו וכיון שיכול לחזור אין כאן נתינה, ולשיטת הר"י מיגאש צ"ל בהא דגיטין דס"ו וע"ג דס"ל לרב הונא דגיטו כמתנתו דאם עמד חוזר, ומבואר דדוקא אם עמד חוזר אבל בחליו אינו חוזר ועי' בריטב"א שם מה שהביא בשם רבינו מה מתנתו אם עמד חוזר אפילו באותו שאם לא עמד אינו חוזר כגון בקנין דמיפה את כחו א"כ במצוה מחמת מיתה במתנה בקנין ובמהיום דבריא ודאי אם עמד חוזר ואם לא עמד אינו חוזר כיון דאמר מהיום יעוי"ש וכ"כ שם בגיטין דס"ו דגט למתנת שכ"מ כדין איכא לדמויי ומה שקנה כדין לא אמרינן כל שעמד חוזר חוזר במתנתו ולא אמרינן הכי אלא במה שמקנה באמירה בעלמא דמן הדין לא מהני אלא מתק"ח אבל במה שמקנה מן הדין וכראוי לא אמרינן דחוזר במתנתו דאם עמד חוזר משום דאומדן דעת הוא דלא יהיב אלא עד מיתה אבל אינו חוזר במתנתו ויעוי"ש שמסיק דהילכך אם לא עמד אינו חוזר ולשי' הר"י מיגאש דס"ל דגם בקנין מעכשיו חוזר במתנתו מחיים וקשה בגט מ"ט אינו חוזר בחליו. וצריך לומר לשיטתו דבגט דמגרשה כדי לפוטרה מיבום, בודאי איכא אומדנא שלא יחזור בחליו ורק בשארי מתנות שכ"מ אמרינן דאע"פ שזכהו מעכשיו ע"י קנין איכא אומדנא דמקנהו רק באופן אם לא יחזור משא"כ בגט.

עוד י"ל ע"פ המבואר בירוש' פאה פ"ג ה"ל ז' כתב לזה וחזר לזה רב אמר אינו יכול לחזור ור"י אמר יכול לחזור ועי' בפ"מ שם דבמתנת שכ"מ בלא קנין מיירי ולרב א"י לחזור ולתת לשני וע"כ דלא ס"ל דשמואל דכל שאם עמד חוזר חוזר במתנתו וצ"ל דס"ל דגם שכ"מ מקנהו מעכשיו אם ימות וכיון שנתקיים התנאי אינו יכול לחזור בחליו ואם עמד שלא נתקיים התנאי חוזר [והמנחת חנוך בקומץ המנחה סי' ר"פ הוכיח מד' הירוש' שם דהכל מודים שאם רבו הראשון זר שאינו אוכל בתרומה שמא יבריא ומבואר דוקא שמא יבריא אבל אם ימות שפיר אוכל בתרומה בשביל המקבל מתנה הכהן והא אין מתנת שכ"מ חלה אלא לאח"מ וראי' מזה לשי' הפוסקים דמתנת שכ"מ קונה למפרע וכמש"כ הקצוה"ח בסי' ת', ונראה דאין זה ראי' דהירוש' קאי לרב דס"ל דאינו חוזר בחליו הרי דס"ל דאם מת קונה מעכשיו ורק שאינו אוכל שמא יבריא משא"כ לדידן דקיי"ל כשמואל דכל שאם עמד חוזר חוזר במתנתו] ולפ"ז י"ל דאתי הסוגי' כרב דס"ל דאינו חוזר במתנתו בחליו, ולהכי מהני שפיר הקנין אף לשי' הר"י מיגאש, וגם י"ל בזה מש"כ בס' דברי אמת לתרץ דברי המרדכי דלרב דאינו חוזר בחליו תקנה את החצר למפרע אפילו בדברים בעלמא. אולם עיקר הדבר שיהי' גט שיחרור חל למפרע תמוה כמש"ל ויותר נראה כמשכ"ל לישב ד' המרדכי דמקבל מתנת שכ"מ זוכה בהפירות ומכש"כ היכא דמזכהו בקנין ולהכי כיון שקנתה החצר לפירות זכתה בהגט וא"ש.

תוכן העניינים

אחיעזר חלק א אבן העזר

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה