אחיעזר חלק א אבן העזר· רבי חיים עוזר גרודזינסקי
סימן כג · א
ע"ד שאלת מעכת"ר באשה אשר לדברי הרופאים תסתכן בעיבור ולידה אי מותרת לשמש במוך לפני תשמיש והנה בתשו' רעק"א סי' ע"א וע"ב ובחת"ס סי' קע"ב ובבינת אדם החמירו בזה ובתשו' חמדת שלמה סי' מ"ו הקיל בזה הובא כל זה בפ"ת סי' כ"ג ובצ"צ החדש הקיל ג"כ בזה והגרעק"א הסכים להתיר רק לעשות במוך אחר תשמיש כסדר בדיקות בחורין וסדקין וע"י בדיקת מוך הרבה להפליט הזרע י"ל דאסור יעו"ש, והנה מה שהביא הגרעק"א ראי' בסי' ע"א לאסור מסוגיא דנדה דמ"ב ורבא אקרא קאי וה"ק כי כתיב ורחצו במים בשאינה מתהפכת ולכאורה דחיק קרא בגונא דחיקא כזה ולא בפשוטו דהפליטה זרע במוך או שכיבדה בחמין כדמשמע כן ודאי לאיסורא לא כתב קרא זהו תוכן ראיתו ותמיהני על הגאון הנ"ל שנעלם מעינו הבדולח לפי שעה ד' רבותינו בעהתו"ס בנדה שם בד"ה פולטת שכתבו וא"ת בלאו הכי מצי לאקשוי מרבא אקרא ותי' דקרא איכא לאוקמי דאזלא איהי בכרעא א"נ כשקנחה יפה דאפשר לכבד הבית שלא ישתייר כלום דתנן במקואות פ"ח האשה ששימשה כו' אבל השתא דמשני כאן בפולטת פריך שפיר דאם איתא דכבדה הבית א"כ תיפ"ל דהרי פלטה עכ"ל וכן מבואר בחי' הריטב"א ובדברי תוס' הרא"ש ועי' בס' התרומה הל' נדה סי' צ"ה ובתוה"ב, הרי מבואר מדבריהם דבאמת הוה מוקים לי' לקרא בכה"ג אלא משום דא"כ הוי פולטת וטמאה מצד נגיעה והכתוב גלי בזה לר"ש דטמאה מצד משמשת כמבואר שם וע"כ ד' הגרעק"א מתמיהים בזה.
וביסוד ד' הגרעק"א להחמיר לתת מוך אחר תשמיש ע"פ שי' רש"י ואף די"ל בשי' רש"י דמשמשות דמותרות היינו לפני תשמיש ולאחר תשמיש י"ל דרש"י מודה הכריח מד' הנמוק"י שהקשה לפרש"י דא"כ קודם הזמן דמשמשת כדרכה ואסורה במוך ואמאי כיון דאינה מתעברת כל עיקר אין כאן השחתת זרע וע"כ דמפרש הנמוק"י בשי' רש"י דהאיסור משום דידה דאי ס"ל דהאיסור הוא משום דמשמש על עצים ואבנים מה בכך שאינה מתעברת הא מ"מ לאו דרך תשמיש הוא ואי לשי' רש"י האיסור כיון דאינה יכולה להתעבר אסור א"כ בפשיטות הו"ל להקשות דתתסר תשמיש בקטנה ובאילונית ועכצ"ל דכוונת הנמוק"י דהאיסור משום ליתא דידה דהיא מצוה על השחתת זרע כמש"כ הר"י או דהיא מצוה שלא להשחית זרע דידי' ולפ"ז הא גם במוך אחר תשמיש אסורה עכת"ד, אבל סברת הגרעק"א תמוה דאיך אפשר דהאיסור יהי' עלי' יותר מעליו דאטו האיסור הוא שימת המוך הא האיסור הוא בשעת תשמיש ואם עליו אין איסור ה"נ עלי' אין איסור, ובאמת אין הכרח מד' הנמוק"י דאפ"ל דס"ל בפרש"י דהאיסור משום ליתא דידי' אבל לא משום דהוי כמשמש על עצים ואבנים ממש והוי כמעשה ער ואונן ממש דנראה דבכה"ג לא התיר גם ר"מ ורק לשמש במוך התיר ולא מעשה ער ואונן וע"כ דהאיסור הוא רק משום דזהו שלא כדרך כל הארץ דהא לא תתעבר עי"ז ויושחת זרעו והאיסור משום השחתת זרעו ובקטנה ואילונית זהו דרך תשמיש שלהם וע"כ התיר ר"מ לשמש במוך בג' נשים דאפשר לבוא לידי סכנה וממילא זהו דרך כל הארץ למנוע הסכנה וס"ל להנמוק"י דבכה"ג כל זרע שאי"ר להתעבר ממנו כמו בקטנה פחות מזה הזמן שוב אין איסור גם בשימוש במוך דבזה שאינו חושש דבל"ז לא תתעבר הוי כדרך כל הארץ ושפיר הקשה דלפרש"י פחות מכאן תשמש במוך כיון דהאיסור הוא משום השחתת זרע שהוא שלא כדרך כל הארץ וזהו דוקא בזרעו הראוי שתתעבר אבל באופן שאי"ר להתעבר אין כאן השחתת זרע והאיסור לפ"ז רק משום לתא דידי' אבל לאחר תשמיש עליה ליכא איסור דהשחתת זרעו כפי' ר"ת אולם בד' הרמב"ן והרא"ה כתבו מפורש בשי' רש"י דהאיסור משום לתא דידה דאסורה להשחית זרעו ובד' הר"י בכתובות מבואר דאפילו אחר תשמיש אסורה משום השחתת זרעו.