אזני יהושע· רבי יהושע סיגל
דברים אחדים מאת המביא לבית הדפוס
מכל עבר ופנה הגנו יכולים להקשיב איזו תלונה חרישית מפי המון העם וגם מפי משכילים בכל מעם אשר יופיע איזה ספר הלכותי או פלפולי חדש על במת המדות הרבנית. כבר נמלא ים התלמוד והפוסקים על כל גדותיו וגס עבר את גבולו" מוענים אלה כבר הובעו כל הדעות שאפשר להביע במקצע זה, כבר הותרו כל הספקות שנולדו בו, אין עוד מקום למלה חדשה ! - טוענים אחרים - "מרוב העצים לא נראה היעד ומרוב הבתים לא נראה הע"ד" טוענים עוד אחרים:- "הלכה ברורה, שומה וקצרה אנחנו צריכים ואותה אין אנחנו מוצאים בספרים ממין זה".
אך טעות גדולה היא בידם, אם הם מוענים את כל זאת בת מימות מבלי שום עקמומית שכלב וצרות- עין בכבוד הספרות הרבנית- שלדאבוננו, הננו יכולים למאה בדבים מהמשכילים החדשים:
מעות הנובעת מתוך אי-הבנה והכרה בלתי בהירה במהות הספרות הרבנית בכל צדדיה השונים ונוניה המרובים, מתוך השקפה שמחית ומצומצמת מאד על כל האופקים הרחבים שיצרה הספרות הזאת במשך דורות רבים, תקיפות ארוכות וגלגולים והרפתקאות שונות.
טעות היא לחשיב שכל היהדות יכולה להתכנס ולחתכוץ באיזה מין קאדעקם של מערכת הקים יבשים וקרים מבלי שום רוח חיים כלל, הלכות פסוקות, כמסמרות נטועים לאמר:
זה כשר וזה טרפה זה אסור וזה מותר זה טמא וזה טהור, כך נוהגין ואין לשנות! - מבלי להוסיף עליהן אף מלה אחת חדשה.
לו היתה הספרות הזאת באמת דק איזה מקצע מיוחד, המסומן במצריו מכל צד, כי עתה היה הצדק אולי עמכם למעין:
כי באה העת לחדל מלחטט בה כל כך וכי ראוי לכוד ממנה את כל הנחוץ ליהדות ולחברו במקום אחד בתור הלכות פסוקות, וחסל ! והיה גורלו כגורל הדקדוק העברי שקשה מאד כבר לחדש בו איזה ענין נכבד, וכגודל המלוגים הביבלים שכבר נאמר בהם הבנה מאד מבלי לחרש בהם זולתי אם דברים פעוטים ומעטים מאד.
לו היתה הספרות הזאת ענין רק לחוג מצומצם של תיאזלוגים בלבד ודבר לא היה לה כלל עם צרכי החיים החמרים של ההמון הרחב, עם זרם הדרישות והצרכים השונים המתהוים יום יום בחיי הצבור והפרט כי אז היו אלה יכולים לטעון אולי בצדק להמחברים האלה לאמר:
"במטותא מכם רבותינו, אל תפריעו את מנוחתנו, אנחנו מבקשים ל הם ולא ספרים אתם לכו לבתי מדרשותיכם ושם תוכלו לרכוב על כרובי פלפוליכם באות נפשכם. אבל באמת לא כן היא הספרות הזאת היא נוצרה על ידי הדת והחיים, והדת והחיים משולבים בעמנו כל כך עד כי אי אפשר כלל לקבוע תחומים ביניהם ולהראות באצבע על זו שהיא דת לחודה ולא חיים ועל זה שהוא חיים ולא דת אין אף קו אחד בחיי עמנו שיהיה אפשר לאמר עליו שאין בו תכונה דתית ואין אף דבר אחד בדתנו שיהיה אפשר לאמר עליו שאין לו כל שדש בהחיים הממשים שלנו. ערוב תחומים יש פה.
ומשום זה אין הספרות הזאת יכולה להחתם כלל, אין אפשרות כלל לאמר לה:
עד פה תבואי ולא תוסיפי ! כמו שאי אפשר לשום מחסום לזדם החיים השוטף הלאה והלאה מפלי מניה, עם הדרישות השונות והרבות הצפית תשיד על פני הזרם הזה יתחדשו תמיד אופקים חדשים יריבים נם להספרות הזאת, מחשבות חדשות ומלים חדשות המתאימות תמיד אל רוח הזמן ההוא. הנה כי כן, באופן אינטנסבי פועלים החיים והדת תמיד אצלינו זה על זה, משפיעים ומושפעים המה תמיד האחד מהשני מבלי להפריד ביניהם כלל וכלל,
כן, יאמרו אחרים:
הא תינח, בספרים שיש להם למצער איזה יחס, לו יהי יחס כל שהוא, אל החיים, כמו ספרי שאלות ותשובות ופלפולים הלכותיים, להם נוכל לסלוח אף אם יאריכו בפלפולים שונים, כי סוף סוף הלא אי אפשר לכדר איזה דבר מבלי לפלפל בכל צדדיו השונים, אבל למה לנו ספרי פלפול שנוצרו לשם פלפול גרידא, לחדודי בעלמא ?- אבל כמה שועים הם הטוענים כן !
מי יצר את המה החריף של היהודי המצטיין כל כך בכל העולם. אם לא ספרי הפלפול האלה ? אלה אנשי המדע שלנו המפורסמים היום כל כך בחריפותם הנפלאה בכל העולם הנאור הלא המה נכרי הרבנים ההם שהיו שקועים חסיד במהרש"א ומהר"ם שיף ובחלוקים חריפים. ורק מהם ירשו את מהם המהודר כל כך, רק ספרים ממין זה הועילו לפתח כל כך את המחשבה היהודית עד למרום מנתה ולולא הם כי אז בודאי היה עולה כבר בידי שונאינו לדכאנו עד עפר ולעשות אותנו לחבר צוענים נבערים מדעת, רק להספרים האלה צריכים אנחנו להיות אסירי הודה כל הימים ולהוקירם מפז. יען כי הם נתנו לנו את צורתנו המיוחדת והם הטביעו את חותמם על כל מהלך התפתחותנו הרוחנית והם עזרו לנו לשמור את עמדתנו בין כל פריצי החיות ההולכות על שתים אשר שאפו תמיד לבלענו חיים ולהשמידנו מעל פני האדמה.
וגם היום נחוצים לנו ספרים כאלה שרק רוח יהודית נושבת בהם ומחיה אותם, ושבהם אנחנו בטוחים מחשש תערובת של רוח זרה לעמנו, ולולא דם פי יודע איזו צווה משונה תהיה להדורות שיבאו אחרינו ! ולכן הננו מחויבים לקבל ברצון ובשמחה כל ספר אשר יופיע מחדש בחוג הספרות הרבנית, ולאמר לו "ברוך הבא"-
והנני נותן לפניכם היום, אחים חביבים, ספר חשוב למקומו ושעתו, את הספר הזה -שו"ת אזני יהושע. להלל לפניכם את הספר הזה, אינני חפץ, כי, ראשית, אינני תגרן המכריז בקולי קולות על טיב סחורתו בשוק וגם על ספרי שלי, שאנכי בעצמי חברתיו לא הכרזתי מעולם ושנית, כי לא יפה הוא לאיש משום כמוני להלל את ספרו של גאון כזה שקטנו עבה ממתני. את התהלה הזאת מסרתי לגאוני זמננו שאת הסכמותיהם אדפיס אי"ה בחלק השני מן הספר הזה. הנני חפץ רק לספר לכם בקצרה את דברי ימי האיש הגדול הזה כפי ששמעתי אני בעצמי מפיו בהיותו בביתי בסוף שנת תרס"ח וכפי שהודיעו לי קרוביו ומיודעיו אשר בארצות הברית, כי נחוץ להתודע עם תולדות הגאון הזה והיה גם שמו וזכרו לברכה בספר תולדות גדולי היהודים בארץ ההיא
בסוף המאה החולפת נתפרסמו לתהלה שני צעירים מפלך פטריקוב אשר בארץ פולין בתור עלויים' נפלאים, שם האחד:
ר' מרדכי גרינבוים כמדומני שכן היה שם משפחתו בן ר' יהושע שהתיחש על צאצאי רשיי, ושם השני היה ד' חיים פיליפובר הליטאי, אך בעוד אשר לשני האירה ההצלחה את פניה ונתמנה לרב בעירו, פיליפובה, וישב בה בכבוד ובמנוחה כמעט, הלכה ההצלחה עם הראשון בקרי, כי בהיותו מתנגד חריף לא היה יכול למצא אז בפולין איזו רבנות, כי יד החסידות היתה אז שם על העליונה ותרדוף באף את כל הנושים מאחריה, ולכן היה מוכרח להיות למלמד בבית הגאון ר' שלמה בהרע"ק איגר זצ"ל לשני בניו, אשר שם האחד מהם היה ד' ליבל'ה ויהי היום ויסע ר' שלמה זה מורשה פוזנאה לקבל את פני אביו דגאון זצ"ל ויקח אתו גם את שני בניו אלה עם מלמדם, ר' מרדכי. כאשר בחן רע"ק איגר את נכדו ר' ליכל"ה התפלא מאד על שמת למודו ויקרא בהתפעלות:
"אכן גאון הוא מלמד ולא מלמד פשוט !" אז אמר לו ר' שלמה:
"הנה נם המלמד בא הנה' וכאשר בא לפניו ר' מרדכי ויפלפל אתו בתורה קרא רעק"א ברגש :
"הגאון כזה יהיה למלמד ? לא ! מדוע לא תהיה לרב? אנכי אתן לך התרת הוראה והיית לרב!.
אחרי כן נתמנה לרב בעיר ניישטאדט אשר בפלך ורשה, ושם התגורר גם רבי לעדת החסידים מובן מאליו כי נפגשו פה שני קצוות רחוקים מאד ובכל זאת היה שלום אמת ביניהם כל הימים. אחוי בן נתקבל לרב בעיר שרפס אשר בפלך פלאצק ושם היה ריב ומדון בינו ובין חסידי העיר הזאת. אך בימים ההם בוח ד' ליבל'ה תלמידו מאביו ויהי לחסיד ולרבי גדול בלובלין וכאשר הצ'קו החסידים מאד לד' מרדכי הודיע את זאת לר' ליבלל'ה תלמידו וזה כתב להצדיק מקוצק זצ"ל והוא פקד על כל חסידיו להזהר מאד בכבודו של ר' מרדכי, אז נחו שקמו כולם וייראו מפניו.
ר' מרדכי זה השיא את אחת מבנותיו לגדול בתורה אחד ושמו ר' משה יוסף מעיר מעיר פלונסק שנתמנה אחרי כן לרב בעיר קיצברג, אשר על גבול פרוסיא, הסמוכה למלאווע, עירה קטנה אשר לא יכלה לתת לו יותר מעשרה "גילדן פולנאים" לשבוע, מובן, שהשכירות הזאת הספיקה לו ולביתו דק כדי לגיע ברעב ובמצב ענום כזה היה מוכרח להיות נם למלמד. שם נולדו לו בת ובן, הבת היא מרות מלכה לונדון אשר בנויארק והבן הוא - הגאון המחבר שללו הוא נולד בכיו מנ"א שנת תר, ובהיותו עור בשנות הפעימות הצמיין כבר בכשרון נאוני נפלא עד כי כאשר היה בן עשר שנים היה מפורסם כבר ל.בקי בש"ס" ולחריף נפלא.
כאשר נפטר ר' מרדכי נתקבל חתנו ר' משה יוסף לרב במקומו לעדת המתגנדים. אך חסידי שרפס קבלו עליהם לרב את ר' גדליה מזרימין ובראשונה היה ריב ביניהם, אך אחרי כן השלימו שני הרבנים האלה וישבו במנוחה. והמחבר דנן הלך הלוך א בתורה ובמדות נעלות ור' ליביש חריף מפלוצק. הגאון שנקרא כיפיו ."מח הברזל", קרא עליו ברגש:
"וזהו גאון ווילנאי שני!" ויתן לו התרת הוראה ויהי לו למליץ לפני הממשלה להתמנות "לרב משנה", גם הגאון ר' יהושע מקוטנא זצ"ל סמך את ידיו עליו, וכן הסמיך אותו הגאון ר' יוסף קרא זצ"ל מוולאצלאוועק ובהיותו בן שש עשרה שנה נשא לאשה את מרת חנה בת אלמנה עשירה. היא היתה אשת"חיל, צנועה ויראת אלקים, בעלת מדות זכות ונעלות וחכמת-לב מאד והיא ידעה לכבד בכבוד הראוי את בעלה, האיש הגדול, ותכלכלהו בכבוד גדול מבלי אשר ידע כל מחסור והוא הוסיף לשקור על התורה יומם ולילה בשקידה נפלאה אשר היתה למופת וכאשר נפטר אביו נתקבל הוא במקומו לרב בשרפס, אך בהיותו גם הוא מתנגד סבל, כמובן, גם הוא מאד מרדיפות החסידים, למרות כל הזהרות הגאון מהר"י מקוטנא זצ"ל שהזהירם לבל פגעו בכבודו, ולאחרונה נלאה נשוא את כל התלאות האלה, בהיותו מטבעו איש מנוחה, ויעזוב את ארץ פולין ויבא עם כל בני ביתו לנויארק בשנת תרמ"ד בערך.
גם באמריקה, ארץ המהומה והמרוצה אחר הדולר, שקד על התורה יומם ולילה במסירות נפש שאין כמוה וכל מכיריו יעידו שמעולם לא פסיק פומיה מגירסא ושם כתב את רובי תורתו אשר אנכי מוציא היום לאור וכל הבקי מעט בחיי הארץ ההיא ידע להתפלא על רוחב לב האיש ההוא, שאחרי כל ההרפתקאות דעדו עליה לדאוג למחית ביתו, פרנסה הקשה יותר מקריעת ים סוף לאיש מורם מעם כזה בארץ בזאת, הספיק עוד לשום לילות כימים ולצלול בים התלמוד והפוסקים בגבורה נפלאה כזאת ובחריצות יתרה שיכולה להיות למופת אפילו לרבנים השוקטים על שמריהם בעירותיהם הקטנות מבלי שום דאנה ומחסור.
אחרי פטירת הרב הכולל הגאון מוהר"ר עקב יוסף זצ"ל נשאו כל קהלות נויורק את עיניהן אל הגאון המחבר ויכירוהו בתור אחד מראשי הרבנים בעיר. אך אז התחיל לסבול רדיפות מאנשים ידועים שקנאו בכבודו ושהוא לא נשא להם פנים לשית את ידו עמהם, וכה לקחו מידו נתח אחרי נתח עד כי לא נשאר בידו מאומה ואחרי אשר אשתו הצדקנית שבקה חיים לכל חי בשנת תרס"ו והיה מוכרח להיות סמוך על שלחן בניו החליט לנסוע ארצה ישראל, ובחדש אלול תרס"ח בא ירושלמה בלוית בתו האשה העדינה והחכמה מרת בעללא וידיד ר' אברהם יעקב לואיס ז"ל ובניו שלחו לו את ספוקו ברוח ובכבוד.
פה קבלו את פניו גדולי ונכבדי העיר ומורנו הגאון כמהור"ר שמואל סלנט זצ"ל שמח לפלפל את בתורה אחרי אשר הכירהו זה מכבר עפ"י חליפות מכתבים ושו"ת, ואחרי בעבור איזה שבועות נמחלו הוא וידידו רא"י למשכב ויחלו בקרחת חזקה עד כי חזקה עליהם פקודת הרופאים לעזוב את הארץ, נפלאה היתה אז מסירות נפש בתו זו שעמלה בכל כחה לשרת את אביה להקל את מכאוביו עד כי כרעה גם היא תחת נמל משאה ותחל מאד, אז החליטו לעזוב את הארץ ובחדש טבת תרס"ט נסעו מזה, ואחרי תלאות רבות בדרכם הגיעו נויארקה.
בשובו שמה שב לאיתנו ויוסף לשקוד על התורה ויחבר ספר על "הלכות התלויות בארץ" וכפי מה שהודיע לאחד מידידיו היושב פה, הגאון ר"מ לונאץ ני' שהיה רב בעיר פטרסון, סדר כבר לדפוס חבור על הלכות חלה.
בינתים עלה בידי להטות את לבבו להוציא לאור את חדושי תורתו ובאחרית החרף של שנת תר"ע נדפסו כבר הגליונות הראשונים מן הספר הנוכחי, אך בין כה וכה הלמתנו השמועה הנוראה מפטירית הגאון שהיתה לפתע פתאם ביום י"ג אדר ראשון, כי יומים לפני זה נפטר ידידו רא"י לואיס וביום הנ"ל היתה הלויתו והגאון ז"ל הספידו במר נפשו כי היה קרובו וידידו מנוער ובעת ההלויה חש איזה נעול ואז שבה אתו בתו הנז' הביתה, ואחרי אשר שבו בניו הביתה בין הערבים מצאוהו יושב על יד שלחן למודו כמתעלף ותיכף נקרא אלו רופא וזה הודיע כי הוא מת מכבר...
לפי הודעת עתיני נויארק החשובים:
טגבלט נויאדק תימס ונויארק וואירלד ועוד ירדה השמועה הזאת כחזיזי רעם בלבות כל יהודי נויארק ותיכף נאספו מאות אלפי איש בכל הרחובות הקרובים אל מעונו לחלק לו את הכבוד האחרון עד כי נאלצה המשטרה לשלוח מאות שומרים בכדי לשמור על הסדרים ודבנים דבים הספידוהו בביהכ"נ ר. "חברה תהלים אנשי ווישקאווא" אשר היה אצלם לרב ומורה בעשר השנים האחרונות ובביהכ"נ "אנשי מאקאווער" וכל הרחובות בארך שתי פרסאות היו מלאים אנשים עומדים צפופים שהשתתפו בהלויתו עד מקום מנוחתו האחרון, תנצב"ה, הגאון המחבר השאיר אחריו שלשה בנים וחמש בנות, והם:
מרת ציריל, נולדה בשנת תרכ"ה, נשואה למר יוסף פרטיג. בנם הבכור מר משה. הוא בן 25 שנים והוא עורך דין. בתם מרת גיטל פלדמן נשואה לרופא--שנים. בתם מרת אטיל היא עתה בת 20 שנה. בנם מר אהרן -בן 18 שנה בתם בעללע - בת 16 שנה. בנם מר ליפמן -בן 14 שנה. בתם נכה בת 12 שנה.
מרת איטא פיין נולדה בשנת תרכ"ט ונשואה למר יוסף פיין מסלבודקה. סוחר נכבד ונדיב לב בנויארק, בנם מר אלטר -- 22 שנה. בנם מר משה -- 20 שנה. בתם מרת שינה דבורה זד-- 17 שנה, בנם מר דוד- 16 שנה. בנם ליפמן- 14 שנה בתם חנה בילה -- 7 שנה. מר מרדכי סיגל. נולד בשנת תרל"א, הוא עוסק בריעל עסטייט ה' יברכהו בפרי בטן.
מרת דברוש דוידסון. נולדה בשנת תרל. נשואה למר משה מגרודנא, סוחר נכבד בבווקלין בתם חשה -- 10 שנים. בתם חנה - 6 שנים בנם יהושע 3 שנים,
מר הרש יוסף. נולד בשנת תרל"ט, הוא עורך דין, בתו חנה - 6 שנים, בנו יהושע - 1 שנה.
מרת בעללע. נולדה בשנת תרמ"א, ונשאה אחרי פטירת אביה הגאון ז"ל למר זאב פינקל מיני הוא מתרגמן בבית המשפט הקרימיגלי בנם יהושע אשר 2 שנים.
מרת רבקה אפשטיין. נולדה בשנת תרמ"ג, נשואה למר גר שון מגרייעיוע. הוא עורך - דין.
מר שלמה סיגל, נולד באמריקה בשנת תרמ"ה, הוא עורך-דין. אחרי פטירת הגאון המחבר זצ"ל נשבתה כמובן, ההדפסה מחסר אמצעים אז התעורר אחד מידידי הגאון היה הרב הגאון כמהור"ר מנחם יהודה גוזיק נ"י הרב בביחכ"נ מאקאווער וראב"ד בנויארק וישתדל בכלל כחו לעזור לי להוציא את הספר הזה לאור וראוי הוא לתהלה בגלל מפעלו הטוב הזה ושמו ישאר לברכה בפי כל מוקירי תורת הגאון הזה. ויתברכו משוכן עד גם בני' ובנות הגאון המחבר, ז"ל שהוציאו כסף רב בעד הדפסת הספר הזה, איש איש כפי כחו וכפי נדבת לבו היתחף בדבר גדול הזה, במצות כבוד-אב להקים לאביהם הגדול שם עולם אשר לא יכרת בהספרות הרבנית יהי שמם וזכרם ברוך לעולמים, ויהיה ביתם סלא ברכת ה' וירוו נחת מבניהם וכל צאצאיהם ער העולם. ובברכה מציון הנני מברך למפרע את כל חברי חברת תהלים אנשי ווישקאווא בנויארק ונבאיה ומנהליה שנדבו סך מאה דולר להדפסת החלק השני מן הספר הזה, ה' השוכן בציון והבוחר בירושלים יברכם בכל טוב וימלא את כל משאלות לבבם לטובה. כעתירת החותם בברכה ושלום לכל בני ובנות הגאון ז"ל ולכל המסייעים בהוצאת הספר הזה לאור עיה"ק ירולם תובב"א ו' תשרי תרע"ד ישראל זאב הלוי איש הורוויץ מחבר ספר "מחקרי ארץ אבותינו":