אזני יהושע· רבי יהושע סיגל
אזני יהושע · סימן יד
שאלה
אשה אחת ממדינת גאליציא באה לאלכסנדריא רבתא ונשאת שם לבעל בא בשנים ודרה עמו שם איזה שנים ואח"כ באו לנויארק והיה עמה גם פה איזה שנים, וזה לא כביר שבק לן חיים בלא זרע קיימא, ועתה באה האשה לפנינו ואומרת כי בכל עת שהיתה עמו שאלה אותו זה כמה אם יש לו אב או את ובכל פעם ענה לה כי הוא רק לבדו באין קרוב או מידע ולא היה מוחזק בכל הזמן שהכירה אותו שיהיה לו איזה קרוב או אח ואולי הוא אסופי או שתוקי וכל זאת היא מדברי האשה אשר היא וקרוביה אומרים כן:
תשובה
בראשונה אמרתי לעיין בנידון זה אם התרת חליצה לשוק מיקרי דבר שבערוה ובעי שנים להעיד או דילמא דהוי ככל איסורין שבתורה ודי בע"א קרובים ואף הבע"ד בעצמו נאמן, הנה הנודע ביהודה כתב בזה והיה לו לדבר פשוט באין ראיה והוכחה דהתרת חליצה לשוק מיקרי דבר שבערוה היפך דברי המרדכי שהביא בעצמו בחד"ק ח' א"ע סי' צ"ג ובסי' נ"ד שם כתב וז"ל והנה זה פשוט דיבמה לשוק לא מיקרי דשב"ע שהרי אינה לא במיתה ולא בכרת רק מחייבי לאוין עכ"ל, ונפלאתי על דבריו אלה דלפי שיטתו זאת כל היכא שהיא רק חייבי לאוין ואנו נדון בזה לענין איסור או להתיר לא הוי דבשב"ע ודי בזה בע"א דאיך יתכן לפי זה הא דפליגי אביי ורבא בקדושין ס"ו לענין אשתך זינתה בע"א דשם אנו דנין לענין להתירה לבעלה להנשא רק איסור לאו כמבואר ברמב"ם ה' גירושין פ' י"א ה' י"ד ועי' בכ"מ שם דאף מלקות אין בזה ומ"מ אמר רבא דע"א לא מהני לענין אשתך זינתה משום דהוי דשב"ע ואין דבשב"ע פחות משנים ואף אביי דסובר אשתו אסורה כבר נתקשו בזה התוס' והרשב"א שם בטעמא דאביי עד שהוכרח הרשב"א לומר דטעמא דאביי דאסור מדרבנן ולא עלה על דעתו לכון אפילו בטעמא דאביי שהיא שלא אליבא דהלכתא לומר דהוא סובר משום שהיא לבעלה באיסור לאו ע"כ אינו דשב"ע, מכ"ש לפי האמת אליבא דרבא שאמר מפורש שהוא דשב"ע א"כ הוא מפורש דאין חילוק בין איסור לאו לאיסור מיתה לענין זה וכן כתב בתוס' רי"ד שם וז"ל ובמעיד על אשה שנשבית או שהיא גרושה וחלוצה לפוסלה מן הכהונה כדשב"ע היא כדמוכחא שמעתין עכ"ל א"כ מבואר בגרושה לכהן שהיא ג"כ רק חייבי לאוין מכל צד ומ"מ בעי תרי משום דשב"ע ואף באיסור חלוצה לכהן שהיא רק דרבנן מ"מ מחמרנין כעין דאורייתא אלמא דכל איסורי ביאה מיקרי דשב"ע לענין אין פחות משנים:
אכן מדברי הרא"ש בתשובה כלל נ"ב נראה גם דעתו שאינו דשב"ע ודבריו אלו הובאו ג"כ בדברי הב"י ע"א סי' קנ"ז בדבר שנשאל על אשה שנשאת לבעל ומעולם לא נשמע ולא נודע שהיה לו אח אמנם אחי האשה אמר שהיה באשכנז וראה שם אחד שהיה אחיו ומת בעלה בלא בנים והוא רוצה להנשא וכתב שם הרא"ש שאינה נאסרת לשוק על מאמר אחיה, דאפילו עד כשר לא היינו חוששין לעדותו דכל היכא דאתחזק התירא ואמר ע"א שהיא אסירה אינו נאמן כדאיתא פ' הניזקין נ"ד מהא דרבא דלא אמר לו בפעם ראשון דאשכחיה וגם אביי סובר שם משום בידו וכאן לא שייך זאת א"כ אינו נאמן והאריך שם עוד להתיר האשה ע"ש והנה לפי מ"ש דהוי דשב"ע וצריך להיות שנים להתיר חלוצה לשוק א"כ למה ליה להרא"ש לומר דאפילו עד כשר אינו נאמן משים הא דאביי ורבא בגיטין נ"ד הא בפשיטות יכול לומר דמשו"ה אינו נאמן אפילו עד כשר משום דכל דשב"ע צריך להיות שנים ונראה מזה בברור שדעתו באמת דלענין זקוקה ליבם לא הוי כדבר שבערוה רק כשאר איסורין, וא"כ צריכין לישב דעתו מהא דאשתך זינתא דלעיל ועכצ"ל לפי זה דכיון דכל עיקר מה דילפינן דבר דבר מממון דבעינן בדשב"ע שנים כתוב בענין זנות של אשת איש לאסור אותה על בעלה כמ"ש כי מצא בה ערות דבר דהיינו ערוה של דבר שמורה ערוה של שנים עדים א"כ ע"כ גילתה התורה בהגז"ש של דבר דבר דבאופן אחר אינה נאסרת אשה על בעלה רק בעדות שהיא באפשרות להיות נידון הנואף והנואפת על ידם דהיינו בשני עדים כשרים כמו בממון להוציא ממון, ואף שאינם דנים לענין מיתה דהא בלא"ה אין כאן נ"מ לענין מיתה כמו שאמר בסנהדרין מ"א ע"ב עידי נערה המאורסה שהזמן וכו' מ"מ קפדה התורה לענין לאסור על בעלה שיהי' בענין עדות שיהי' באפשרות בעדות כזו לדון גם לענין מיתה אבל בענין איסורי ביאה שאין כאן אפשרות לענין מיתה רק לאו בעלמא בזה ס"ל להרא"ש דהוי כשאר איסורין ודי בע"א וכדברי הנודע ביהודה הנ"ל ומחולק על התוס' רי"ד קדושין הנ"ל:
ובדברי הרא"ש אלו אמרתי לישב הסוגיא בקדושין ס"ד ע"א התמוה לכאורה מאוד מאוד והוא דאמרינן שם לענין מי שאמר בשעת מיתתו יש לי בנים נאמן יש לו אחים אינו נאמן דאתא אפילו כר' נתן דאמר רבא שאני התם כיון דבשעת מיתה הדר ביה אימא קושטא קאמר א"ל אביי ולאו כל דכן היא השתא ומה החם וכו' וכו') והנה לא מצאתי באחד מן המפרשים שיפרש לנו מה היתה באמת סברת רבא איך עלה על דעתו לומר ולתרץ כיון שאמר בשעת מיתה ומרע ליה דיבוריה קושטא קאמר והיכא דלא מרע ליה לדיבוריה אינו נאמן שזו היא נגד הדעת והסברא הפשוטה וכמו שהקשה אביי באמת, וצריכין אנו לידע במה פליגי אביי ורבא באיזו סברא, אכן לפי הנ"ל מיושב שפיר כל אחד לפי שיטתו, דהנה לפי מה דפליגי בגיטין נ"ד אביי ורבא דלרבא ע"א נאמן לאיסור היכא שמצאו בפעם ראשון ואמר לו ובלא"ה אינו נאמן ומבואר ברמ"א ביו"ד סי' קכ"ז סעי' א' מדברי הגהת מרדכי דאם נתן אמתלא על מה שלא אמר לו בפעם ראשון מיקרי גם מה שאומר לו אח"כ בפעם ראשון א"כ גם כאן בברייתא דמיירי שבשעת קדושין לא היתה נתרצית לו מחמת דאגת יבום כמו שפירש"י א"כ יש לו אמתלא טובה על מה שלא אמר לה יש לו אחים עד היום בשעת מיתה ועוד היתה בהכרח שיאמר לה בהיפך שאין לו אחים כדי שתתרצה לו בטוב לב ותרצה להיות עמו וכן מבואר במהרי"ט חלק ראשון סי' פ"ב דזו היא אמתלא גמורה מפני שלא נתרצית להנשא לו עד שהוכרח לומר לה אין לו אחים ולענין שיכול לחזור אח"כ מדבריו הראשונים ע"ש, ומשו"ה מיקרי שפיר מה שאמר בשעת מיתה יש לו אחים כמו מצאו בפעם ראשון ואמר לו ונאמן בעדותו לאסור אבל במתני' שלא היתה דואגת כלל עבור היבום ע"כ הוי זאת מה שלא אמר לה עד היום יש לו אחים כמו שלא אמר לה בפעם הראשון שמצאה ומשו"ה אינו נאמן עתה לאסור עוד כיון שעיכב עצמו עד היום, אולם אביי לשיטתו בגיטין הנ"ל שחולק על רבא ולדידי' אין חילוק בין פעם ראשון לשני ע"כ הקשה שפיר ולאו כל דכן הוא ומיושב שפיר הברת הסוגיא על מכונה בט"ט ודעת כל אחד לפי שיטתו דאביי לשיטתו ורבא לשיטתו בגיטין פליגי גם כאן בקדושין:
שוב התבוננתי דאפילו אי נימא כדעת הסוברים דזאת מיקרי דבשב"ע מ"מ יתכן לפרש כן בדברי רבא ומה שדחה אותו אביי דמ"מ כיונו למה שפרשתי לשיטתם הנ"ל, והוא דהא אף שדבר שב"ע שצריך שנים הוא רק היכא דאתחזק איסורא וכמו שבארתי הבירור בזה במקום אחר וגם לעיל בשאלה ט' ע"ש שהיא דעת המהרי"ק אבל היכא דלא אתחזק הוי דבר שב"ע כמו שאר איסורין א"כ ה"נ סובר רבא דמיירי המתני' והברייתא בלא אתחזק ומשו"ה מחלק שפיר כיון דהדר ביה אימא קושטא קאמר וככל הנ"ל, איברא בנידון דידן שאנו עוסקים בו נראה שאין נ"מ כלל בזה דהא אף אי נימא דהוי דשב"ע וצריך להיות עדות ברורה מ"מ כה"ג שהאשה בעצמה באה לפנינו ואומרת שבעלה מת אינו מוחזק בבנים אבל גם אינו מוחזק באחים א"כ היא ממש דינא דא"א הייתי וגרושה אני שנאמנת כה"ג אפילו בדבר שב"ע גופא מטעם הפה שאסור הפה שהתיר כיון דלדידן לא נודע כלל לא מן האיסור שלה ולא מן ההיתר, ואף לדברי הב"ש בע"א סי' קנ"ב ס"ק י"א שהחליט דהיכא שיש קול שהיא א"א אינה נאמנת לומר גרושה אני ומכ"ש כאן דאפילו לפי דבריה הוחזקה לכל שמת בלא בנים א"כ נאמנת לומר שאינו מוחזק באחים דהא לא שייך לומר הפה שאסר כיון שמוחזקת לאיסור בלא דבריה ע"ז שלא נודע בנים לבעלה, אכן על זה י"ל דהא מ"מ מה שהיא מוחזקת לאיסור מצד אינו מוחזק לבנים היא רק מצד דיבורה דהא אם היתה באה לפנינו ואמרה מת בעלה סתם היינו מתירין אותה ולא היינו צריכים לשאול אותה אם מת בבנים או בלא בנים דלא מצינו זאת באיזה מקום לדינא והא דאסרינן אותה סי' קנ"ו סעי' י"ב כשאמרה מת בעלי ואח"כ מת אותו הבן היינו משום שהלכה מאתנו בחזקת זקוקה ליבם כמבואר שם אבל בלא"ה כשאומרת מת בעלי אין אנו צריכין לחוש שמא מת בלא בנים ובפרט בנידון דידן שהיתה יכולה לומר פנויה אני שלא נתקדשתי מעולם לאיש א"כ בודאי שפיר יש כאן דין שהפה שאסר הוא הפה שהתיר להחזיק דיבורה כמו שאמרה שמת בלא חזקת בנים וגם בלא חזקת אחים, ומכ"ש לדעת הרא"ש הנ"ל דכה"ג לא הוי דבר שב"ע שבודאי היא נאמנת כשאר ע"א שנאמן באיסורין ואף בעל דבר בעצמו נאמן בכל איסורין כהמבאר:
אכן בכ"ז יש עדין לעיין לפי מה שתאמר האשה לפנינו כי זאת אמר לה בעלה בעת שנשאה וגם בכל עת שהיא היה מדבר עמה אמר לה כן שהיה בחור כשנשאה ולא היה לו אשה מקודם שנשא ואת האשה א"כ הרי הוא כאילו אמר לה שאין לו בנים, והא שאינו מוחזק גם באחים הא בהיתר זה שדי ביה נרגא הב"ש בסי' קנ"ז ס"ק ז' דמבואר בדבריו דהיכא שאינו מוחזק באחים. לא הוי כאילו מוחזק שאין לו א"כ לפי זה יש עדין לעיין קצת דיש לומר דהא מה שאמר שאין לו בנים הוא נאמן היכא שלא אמר מקודם בהיפך והא שאינו מוחזק באחים לא הוי כודאי א"כ היא ספיקא דאורי' ספק חליצה לשוק דהא היכא שאינו מוחזק לא באחים ולא בבנים היא מותרת לשוק מטעם ס"ס כמ"ש הרשב"ם. בבא בתרא קל"ד ע"ב וכאן כיון שהיה נאמן במה שאמר אין לו בנים מצד שלא היה מוחזק באחים וכיון שהיה נאמן בדבריו אלה אין כאן ספק עוד שמא יש לו בנים ונשאר רק ספק אחד שמא אין לו אחים ולא הוי עוד ס"ס לדברי האשה במה שתאמר בעצמה על נפשה ושויא נפשה חתיכה דאיסורא וכגווא דפ"פ בכתובות דף ט' ע"ב בהסוגיא, והנה בדברי הב"ש הנ"ל צריכא עיונא רבה וגם לכל הסוגיא שהוציא ממנה הב"ש דבריו אלה דז"ל הב"ש בא"ע סי' קנ"ז ס"ק ז' ואפילו ע"א עי' יו"ד סי' קנ"ז שם פסק דבר שלא נתחזק לא להתיר ולא לאיסור נאמן ע"א והכא כיון דלא הוחזק דיש לו אחים הוי כאילו מוחזקת דאינה זקינה ליבם לכן אינו נאמן וכן איתא בש"ס כה"ג היא בחזקת היתר ולהנ"י שהבאתי בסי' הקודם דס"ל אם אינו מוחזק בבנים לא הוי כחזקה דאין לו בנים צריך ישוב דהא ס"ל בכה"ג לא הוי חזקה א"כ למה ע"א אינו נאמן מיהו מרש"י והר"נ יש לדייק כל שלא אמר יש לי בנים אף שלא אמר יש לי אחים והוא לא הוחזק באחים ובבנים ובא אחד ואמר אני אתיו חוששין לדבריו וכ"כ ב"ח א"כ מכ"ש דע"א יכול לאסור לפ"ז י"ל דהנ"י ס"ל באמת כן וס"ל להני פוסקים דכל כה"ג לא הוי חזקת היתר לפ"ז י"ל דהם פליגי על הי"א שהביא בסי' הקודם, אף נגד עדים האומרים דיש לו אחים נאמן לומר יש לו בנים דהא טעם הפוסקים דס"ל דאינו נאמן מטעם מאחר דאינו מוחזק בבנים ועדים אומרים שיש לו אחים נעשה כודאי דהיה זקוקה ליבם עכ"ל הב"ש, והנה כל דבריו אלה מתחילה ועד סוף היו תמוהין לי בראשונה מ"ש דלדברי הנ"י שהביא בסי' הקודם דס"ל דהיכא שאינו מוחזק בבנים לא הוי כחזקה דאין לו בנים וכונתו למ"ש בסי' קנ"ו ס"ק י' שכתב כן שם בשם הנ"י ואני בעניי לא מצאתי כן בדברי הנ"י בבא בתרא לא מניה ולא מקצתה דהנ"י כתב שם בהסוגיא דף קל"ד על הא דאמרינן שם דאפילו במוחזק באחים נאמן לומר יש לו בנים על זה כתב דעד כאן לא נחלקו רבי ור"נ בקדושין ס"ד אלא בדמוחזק באחין ואמר אין לו אחים שהמיגו סותר החזקה אבל היכא שאומר שיש לו בנים אינו סותר החזקה עכ"ד הנ"י ולא יותר, והדברים אלו מבוארים ביותר ביאור בדברי הרא"ש קדושין ס"ד, וא"כ אינו מבואר כלל בדברי הנ"י דחזקת אין לו בנים לא הוי כחזקה שאין לו בנים, וא"ת דממילא משתמע שיטתו כן מדכתב שכה"ג אינו סותר החזקה של יש לו אחים וקשה הא מ"מ סותר החזקה של אין לו בנים וע"כ נצרך לומר דחזקה זו של אין לו בנים לא הוי כחזקה גמורה שאין לו בנים א"כ מה לו להביא זאת מן הנ"י הא גם הרא"ש כתב כן וכן פסק הטור, ובאמת אין כאן הוכחה כלל לזה משום דבאמת נוכל לומר דס"ל להרא"ש וכן להנ"י דכל היכא שאינו מוחזק שיש לו הוי כאילו מוחזק שאין לו והא דנאמן לומר שיש לו בנים היכא שאינו מוחזק בבנים משום דבנים שאני כמ"ש הה"מ והרשב"א הביאם הב"ש בעצמו שם סק"י כי בנים בדידי' תליא מה שאי אפשר לאחר לידע כל כך והוא אמר יש לי בנים, ומנא ליה להב"ש לעשות פלוגתא בין הנ"י להה"מ והרשב"א מה שלא נמצא בדברי הנ"י אף שמץ דבר מזה, וכן היא מבואר בב"ח שמתרץ דברי הרא"ש והטור דסבירא להו כדברי הה"מ הנ"ל בפ"ג דיבום דעל אין לו בנים לגבי האב לא שייך חזקה וממילא גם הנ"י ס"ל כן,:
ובאמת יש לדקדק בזה גופא דפסקו הרי"ף והרמב"ם והרא"ש והרמב"ן במלחמות והטור והש"ע א"ע סי' קנ"ז דהיכא שמוחזק באחים אינו נאמן לומר יש לו אחים לסתור החזקה לגמרי דאמאי אינו נאמן הא לא עדיף מן נאמנות לענין ממון דבעינן שני עדים בעלמא להוציא מחזקת ממון ומ"מ היכא שבידו לעשות כמו שאומר נאמן כמו דאמרינן בבבא בתרא קכ"ז ע"ב יכיר למה לי לא יהא אלא אחר אילו בעי למיתב ליה במתנה מי לא יהיב ליה וכן היא בסנהדרין ל' ע"א כללו של דבר כל שבידו לטלן דבריו קיימין, וכן בכל הודאת בע"ד ס"ל להפוסקים שהיא משום בידו, וכבר הארכתי בזה בס"ד בה' ריבית א"כ אמאי אמרינן כאן דלא מהני מה שבידו לגרשה להוציאה מן חזקת יבום במה שמוחזק באחים, ואף דאמרינן שם בבבא בתרא קל"ה לענין גרשתי גופא דאפילו מכאן ולהבא חוש לה היינו משום דגירושין קלא אית ליה ועומד זאת מנגד להבידו כמ"ש הרשב"ם שם ד"ה ואנן אשינויי וכו', וכן היא בתוס' קל"ד ע"ב ד"ה אזל אבל בלא"ה הא לעולם מהני בידו נגד חזקה ואמאי לא מהני כאן הבידו, ושוב ראיתי דיש עדיין לדקדק בכל הענין של בידו מה שאמרו כאן בהסוגיא בבא בתרא קל"ד ע"ב דאמרינן שם אמר שמואל מפני מה אמרו זה בני נאמן הואיל ובידו לגרשה ופרשב"ם דאי בעי מגרש לה ופטר לה בגיטא מיבום כי אמר נמי זה בנו נאמן וזה הוא תמוה לכאורה מה בידו היא זאת הא אם יגרשה תהיה אסורה ולא תהיה לו לאשה והבעל הוא רוצה באשת נעוריו להיות עמה עד יום מיתו ומה בידו יש כאן לעשות כמו שאומר:
והנה עלה בדעתי לומר שבידו לגרשה בגט שיחול שעה אחת לפני מיתתו כדאמרינן בגיטין כ"ח ע"א אכן נראה דכה"ג ע"כ אסורה לו מיד בתשמיש דכמו דאמרינן שם בגיטין דהאומר שיחול הגט שעה אחת לפני מיתתו שהיא אסורה בתרומה מיד ה"נ הוי זה גופא לענין תשמיש ואיך עוד לשיטת הראב"ד בפ' א' מה' אישות דפנויה אסורה מדאוריי' דודאי הוי בזה עוד חמור מן איסור תרומה וראי' לזה מדלא הביאו הפוסקים דין זה לענין גירושין באיזה מקומן של גירושין שרק לענין תרומה העתיקו דינא דגמרא, והנה ברש"י קדושין ס"ד ע"א נראה קצת דעתו באופן אחר והא דכתב שם בד"ה בשעת קידושין אמר יש לי בנים כדי שלא תדאג מן הייבום ותתרצה לו ומיהו כשקדשה לא אמר ע"מ עכ"ל רש"י א"כ מבואר מדבריו דאי אמר ע"מ בשעת קידושין ע"מ שיש לי בנים אזי אם אחר מיתתו נתברר שאין לו בנים פטורה היא מ"מ מן היבום משום ממ"נ אי יש לו בנים פטורה מדאוריי' ואי אין לו בנים הא נעקרו הקדושין למפרע, וכמ"ש הרמ"א בא"ע סי' קנ"ז סעי' ד' לענין אחי מתנכר שג"כ דעתם שם להתנות בתנאי כפול, וצ"ע לפע"ד אמאי לא הביאו דין זה בכל קדושי אשה להתנות בתנאי כפול שאם ימות בלא בנים שלא יחולו הקדושין למפרע ולא תהי' זקוקה כלל וכמו שנראה מדברי רש"י קדושין הנ"ל ועי' בט"ז א"ע סי' קנ"ז ס"ק א' ונראה מדבריהם דבכה"ג כיון שתתעקר ע"י כן כל דינא דאוריי' של יבום וחליצה ע"כ לא שייך להתנות תנאים כאלה וכן נראה מן הירושלמי בבא מציעא סוף פ' השוכר את הפועלי' ויש עדין לעיין בזה הרבה דשם נראה דבלישנא תליא מלתא אכן מדברי רש"י הנ"ל נראה דמהני שפיר תנאי כזה עכ"פ לענין דיעבד, ולפי זה יש מעתה שפיר הבידו דאמרינן דאף דמיירי כאן בבבא בתרא שלא בשעת קדושין מ"מ נוכל לומר דבידו לגרשה ולקדשה מחדש על תנאי וה, אכן בכ"ז לא נחה שקטה רוחי דאפילו אי נימא שיכול להתנות תנאי כזה בשעת קדושין מ"מ עדין נוכל לומר דאולי הוא משקר ואין לו בנים ומשו"ה לא יוכל לגרשה ולקדשה על תנאי שאם ימות בלא בנים לא יהיו הקדושין למפרע לקדושין, משום שאינו רוצה שיהיו למפרע כל בעילותיו בעילת זנות דהא אם ימות בלא בנים והי' הקדושין מבוטלין למפרע ויהיו כל בעילותיו למפרע לזנות והבעל אינו רוצה זאת וכדעת כל האחרונים שברור להם שהוא כן דלא כספיקו של הב"ש בסימן קנ"ז הק"ו אשר באמת לא זכית להבין ספיקו כלל דאמאי לא יהיו בעילותיו בעילות זנו' למפרע א"כ איך שייך לומר בכה"ג ענין בידו דהא אין זה בידו גמור עדין כדרך כל בידו שבש"ס שהוא באופן שבידו לעשות דבר זה כטוב וכישר
אשר ע"כ נפלע"ד לומר ולחדש שזה הבידו דאמרינן כאן יש לו רק הכח של מיגו דגרע מן בידו והחילוק בין בידו למיגו דאמרינן בעלמא יש הרבה, ומצינו כמה דאמרינן בהו לשון בידו והיא רק מיגו והחילוק הוא בפשיטות דענין מיגו הוא דאמרינן לסייע לנו על על דבר שאומר עתה שהוא אמת דאם היה רוצה לומר שקר היה לו לומר או לעשות שקר אחר הטוב מן זה שאומר עתה, והטובה הוא אם שהוא טוב לו בענין יתיר ממון או אפילו שהיה טובה בענין שלפני השומעים היה נאה ומתקבל יותר מן הטענה שאומר עתה זה הוא נקרא מיגו וכמו שאמרו בכתובות י"ב ע"ב לענין מיגו דמוכת עץ ע"כ אמרינן מכח הוכחה דמיגו זו שבודאי אינו משקר בטענתו שטוען עתה לפנינו ומשו"ה אומר כן משום שהאמת אתו וזהו ענין מיגו בכל הש"ס אבל בידו מיקרי היכא שיש בידו לעשות כמו שאומר וחפץ שיהיה כן הוא בידו ג"כ לעשות באופן היתר שלא יהיה שקר ונידנור איסור בזה וכגונא דאמרינן ביכיר לענין בכור שיקח שני חלקים שיש בידו לתן לבנו במתנה שיתקיים חפצו וכן בגרשתי את אשתו לענין מכאן ולהבא שבידו לגרשה בהיתר זאת היא דמיקרי בידו ועדיף מן מיגו דמיגו נגד חזקה היא בעיא דלא איפשטא בסוגיא דתוך זמנו ובידו מהני אפילו נגד חזקה אלימתא ועדות ברורה שהיה עד כה בהיפך, ולפי זה צריכין מעתה לומר גם האי בידו של סנהדרין דף ל' הנ"ל שהיא ג"כ רק מטעם מיגו דהא שם אינו בידו לעשות בהיתר מה שלקח ויתן לזה שאומר עתה אם הוא משקר בהגדתו, ע"כ הוי זה רק מכח מיגו:
ויתישב מעתה תמיהה רבה מה שתמה הגרעק"א בהגהות שלו בבבא בתרא שם קל"ד ע"ב על הרשב"ם ד"ה הכא מ"ש דמהני הבידו דכאן רק נגד חזקה דמוחזק דאית ליה אחים חזקה בעלמא בלא עדים ותמה הוא הא בגרשתי דהוי חזקת א"א גמורה בעדים ומ"מ מהני משום דבידו לגרשה ואין לחלק דבגירושין הוי הבידו בזה גופא מה שאומר וכאן באומר יש לו בנים הוי הבידו בענין אחר ממה שטוען דמ"מ קשה איך ילפינן ממתני' דגרשתי נאמן הא שני ושני ודמתני' רק בלא אתחזק לאיסורא בעדים. אלה המה דברי הגאון הנ"ל ונשאר בצ"ע אשר היא לכאורה תמיהה רבה, אכן לפי מ"ש תתישב תמיהה זו אל נכון באין דוחק כלל דלפי מה שבארתי עד כה א"כ הבידו דהכא שאומר שמואל לענין יבום ג"כ שם מיגו עליו ורק למיגו נוכל לחשבו דהא אמרי' דאם היה בדעתו ולשקר במה שאומר יש לי בנים א"כ היה יכול לעשות דבר שלא כהוגן באופן אחר שבטח תהני לו לענין מה שרוצה לפטור את אשתו מן זקוקתה והוא שיפטיר אותה בגט ויקדשה מחדש על תנאי שיהיה באמת שלא כהוגן בבעילותיו בעילת זנות כמ"ש או אפילו לפי מ"ש התוס' קדושין ס"ד ע"ב שיכול לעשות בגט ישן שהוא ג"כ שלא כהוגן. לכתחילה כמ"ש התוס' וכיון שהוא שלא כראוי הוי שם מיגו על זה ולא שם בידו מה שהוא מורה על עשייה ביושר וכראוי כמ"ש וכיון שרק שם מיגו על זה שפיר כתב הרשב"ם דמהני רק במקום חזקה בעלמא ואף דמיגו במקום חזקה היא איבעיא דלא איפשטא על זה אמרינן שאין כל החזקות שוות כמ"ש התוס' בעלמא שע"כ אמר שמואל כאן דמשו"ה אמר זה בני נאמן אבל היכא שיש עדים על זה שהיא ודאי החזקה היותר מחזוק דהא אין לך יותר טוב מעדים בכה"ג ודאי לא אמרינן מיגו במקום חזקה כי האי הבאה מכח עדים, והיכא שהיא בידו גמור לא בשים מיגו רק שם בידו לעשות כהוגן כמו שאמר, כמי, למשל, בגרשתי שבידו לעשות כן בהיתר כמו שאומר עתה זאת מהני בודאי אפילו נגד החזקה היותר מוחזק ואפילו נגד חזקה הבאה מכח עדים וזה היה פשיטא להו לבעלי הש"ס גם ממקומות אחרים כמ"ש לעיל ולא שייך לומר דאיך יליף רב יוסף ממתני' דמתני' רק בלא אתחזק איסורא בעדים כמו שהקשה בהגהות הנ"ל, דזה היה פשיטא להם שבידו נגד אתחזק איסורא בעדים הוי כמיגו בלא אתחזק איסורא בעדים והא שצריך רב יוסף להוכיח לו דינו דגרשתי דנאמן מכח בידו מכאן, היינו דלא נימא דבענינים כאלה שהמה דשב"ע לא מהני לא מיגו ולא בידו דאף בשאר איסורין מסופק ברש"א כתובות ט' ע"ב ד"ה לא דקא טעין אי אמרינן מיגו לענין איסורין ע"ש ואולי מחמרינן מדרבנן בזה דאף שבממון מהני בידו כהנ"ל יכיר למה לי מ"מ אולי אמרינן מדרבנן דלא מהני רק רוב וחזקה ועדות וכמ"ש הרשב"א קדישין ס"ו ע"א לענין אשתך זינתה בע"א שכתבתי לעיל דלהחמיר אמרינן מדרבנן לאביי שהיא אסורה ה"נ אולי מדרבנן לא מהני בענינים אלה שהמה עניני דשב"ע לא מהני לא מיגו ולא בידו ועל זה הוכיח לו רב יוסף כיון דאמרינן זה בני נאמן מכח דהואיל בידו לגרשה דהיינו ע"כ מיגו כמ"ש אלמא דבענינים אלה מהני ג"כ מיגו מכ"ש דמהני בהם בידו דזאת הא ידעינן מסברא ומן דיני ממון שבידו עדיף מן מיגו דאפילו באתחזק מכח עדים מהני בידו ושפיר יליף מכח כ"ש דכיון שמיגו מהני לענין איסור כה"ג וכמו דמהני בממון אכ"ש בידו דמהני באיסורין ויש לו זה הכת כאן כמו בממון ושפיר הוכיח לו מן המתני' ואין כאן עוד תמיה כלל כהנ"ל עד שבא ר"י בר יוסף בשם ר"י ודחה זאת מטעם אחר דלא דמי משום דעל גרשתי יש הוכחה שלא גירש משום דגירושין קלא אית ליה וכמ"ש התוס' שם ד"ה אזל ליה הואיל דר"י ומיושב שפיר על צד היותר נכון התמיה הנ"ל:
נחזור לענינינו, דשפיר כתבו הפוסקים מעתה דהיכא שמוחזק באחים נאמן רק לומר דיש לו בנים משום המיגו דיכול לתן לה גט והמיגו זו מהני רק היכא דלא הוי ממש נגד החזקה, אבל באומר אין לו אח לא מהני המיגו נגד החזקה משום דהוי רק מיגו ולא בידו וככל מה שבארתי בס"ד וכמ"ש הב"ש הנ"ל ריש ס"ק י' בסי' קנ"ו, אולם מה דמסיק להוכיח לו מזה דהיכא שאינו מוחזק בבנים לא הוי כאילו מוחזק שאין לו בנים וכתב כן בשם הנ"י הנה מלבד שלא נמצא כן בדברי הנ"י גם ההוכחה מצד הסברא נראה שאינה הוכחה כלל דנוכל לומר שכולם סברו כדעת הה"מ שהביא בעצמו שם דעל אין לו בנים לגבי האב לא שייך חזקה כלל שהוא האב יודע יותר שיש לו בנים וככל מה שהארכתי כבר לעיל בס"ד וממילא אין מעמד לדבריו גם מ"ש בסי' קנ"ז ריש ס"ק ז' שהבאתי לעיל, וכן מ"ש עוד הב"ש מיהו מרש"י ור"נ יש לדייק כל שלא אמר יש לי בנים אף שלא אמר יש לי אחים והוא לא הוחזק באחים ובבנים ובא אחד ואמר אני אחיו חוששין לדבריו וכ"כ ב"ח א"כ כ"ש דע"א יכול לאסור לפ"ז י"ל דהנ"י ס"ל באמת כן וס"ל הני פוסקים כל כה"ג לא הוי חזקת היתר עכ"ד. גם בזה יש לעיין עוד הרבה דמ"ש מרש"י והר"נ שמוכח מדבריהם דאם בא אחד ואמר אחוה דמיתנא אנא נאמן על כרחך כונתו ממ"ש רש"י קדושין ס"ד ע"א ד"ה דלא מוחזק לן דאי אתי אח לאחר מכאן ואמר אחוה דמיתנא אנא לאו כל כמיניה היינו משום נאמנות שלו אבל בלאו נאמנות היה נאמן וכן הוא ג"כ לשון הר"נ:
והנה מה שהחליט הוא לומר דרש"י והר"נ מחולקים על דינא דכאן בהש"ע שאין ע"א יכול לאסור דהמה ס"ל שע"א יכיל לאסור, הנה זה גופא הא הוה תמיהת הרש"א בקדושין על רש"י בדבריו אלה שתמה מאוד בזה דאמאי כתב רש"י דוקא משום הנאמנות שלו אין האח נאמן הא אפילו בלא"ה אין ע"א נאמן לאסור כמו דפסקינן בש"ע א"ע סי' קנ"ז וכן כתב הרש"א בבא בתרא קל"ד על דברי הרשב"ם שם וכתב עוד דהא אפילו לבעלה גופא לא נאמין באומר יש לי אח דלאו כל כמיניה לאפוקי מחזקה כדמוקי הסיפא ונשאר הרש"א בתמיה ולא עלה על דעתו לומר דרש"י והרשב"ם מחולקין על האי דינא דש"ע כאן שהיא שיטת הרא"ש דע"א אינו נאמן שהמה ס"ל דאינו מוחזק באחים לא הוה לחזקה ונאמן ע"א זאת לא עלה על דעת רש"א לומר כן משום שהיה קשה לו מדינא דמתני' גופא שם בקדושין בהסיפא דאף הבעל אינו נאמן לומר יש לי אחים היכא שאינו מוחזק באחים דאינו נאמן נגד החזקה, וא"כ אי נימא כדברי הב"ש שרש"י והר"נ מחולקים על האי דינא דש"ע שע"א אינו נאמן א"כ איך יתכן לשיטתם הדין הראשון בהש"ע שהבעל אינו נאמן לומר יש לי אתים היכא שאינו מוחזק באחים שדין זה הוא דינא דמתני ואיך יתכן זאת לשיטתם אי נימא דס"ל כדברי הב"ש, ובאמת בגוף יתמהה של המרש"א אמרתי לתרץ שלא תהי' התמיה כל כך על גדולי רבותינו, והיא דמצינו בעלמא בכל הספקות אם יש אופן להתברר או ליצא מן הספק אז מחוייבין אנו לחוש ולעשות ליצא מן הספק ואפילו באופן דמקלינן בספיקו מ"מ אם יש מקום שלא יהיה ספק מוכרחין אנו לחוש לזה כמו בספק היכא שיכול להתברר, ואפילו בס"ס גופא יש הרבה דיעות אם מחויבין לברר וכן מבואר בר"נ פסחים פ' קמא על הא דמשכיר בית לחבירו חזקתו בדוק או אין חזקתו בדוק וז"ל הר"נ ולא סמכינן על חזקה דכל היכא דאפשר לברורא מילתא מבררינן עכ"ל ואפילו היכא שיש ליצא מן הספק ע"י מעשה בנקל ג"כ מצינו שיש לעשות המעשה ולא יהיה הדבר בספק טומאה בר"ה שהיא לקולא מצד הדין דאורייתא ומ"מ אמרינן בע"ז ל"ז ע"ב הא מיא בשיקעתא דנהרא זילו טבולו, א"כ ה"נ אף דאמרינן אין ע"א נאמן על פלוני שהוא אחיו וכן אין הבעל נאמן נגד החזקה לומר שיש לו אחים מ"מ היכא שבא אחד ואמר אחוה דמיתנא אנא ורוצה לחלוץ לה מטוב לבו הוה אמינא דנאמר לה שהיא אסורה עד שיחלוץ לה זה דמה איכפת לה בדבר הזה ואף שפוסלה מן הכהונה ע"י זה מ"מ י"ל היכא שהיא אשה שפסולה לכהונה מכבר כגון גרושה וכדומה א"כ לא איכפת לה כלל או אפילו היכא שהיא אשה שפוסלה מן הכהונה ע"י החליצה מ"מ הא לא תתעגן ע"י זה דהא יכולה להנשא לישראל, ומצינו כה"ג ביבמות דף ל' דאמרינן שם לענין ספק בקדושין דחולצת לחומרא אף שמצד הדין אינה צריכה כלום, א"כ ה"נ הוה אמינא שהיא אסירה עד שתחלוץ ממני, ועל זה כתבו רש"י והרשב"ם לומר דלענין זה מהני נאמנותו של הבעל לגמרי במה שאמר יש לי בנים דאפילו אי אתי אח"כ אחד ואמר שהוא אחיו של הבעל ורוצה לחלוץ ג"כ אין שומעים לו דאין כאן תשש כלל ועדיף מהא דאיכא מיא בשיקעתא דנהרא הנ"ל שאין כאן שום ספק מכח נאמנותו של הבעל מה שאמר יש לי בנים ולא קשה עוד קושית המרש"א. מהא דע"א או מהבעל גופא דאחר שאמר שהוא אתיו ה"א דגרע טפי כמ"ש דהא אינו מעגן אותה ומיושב שפיר קושית המרש"א באין עוד קשוי כלל:
וא"כ אין כאן הוכחה עוד מ"ש הב"ש להוכיח מן רש"י והר"נ דסברי דחזקת אין לו אחים לא הוי חזקה וגם נאמן לדידהו לומר שזה אחיו דלפי מ"ש לא מוכח מידי ואדרבה אם נלך עוד להלן בדברי הב"ש יש עוד הוכתה בהיפך מדברי הב"ש אלו ויתבאר כמ"ש, והיא שכתב עוד הב"ש שם וס"ל הני פוסקים כל כה"ג לא הוי חזקת היתר לפ"ז י"ל דהם פליגי על וי"א שהביא בסי' הקודם אף נגד עדים וכו' וכו' והנה כונתו על הא שהביא המחבר קנ"ו סעי' ו' וי"א שאם יש עדים שיש לו אחים אינו נאמן לומר אח"כ שיש לו בנים והפוסקים אלו ס"ל ע"כ לדעת הב"ש דאף נגד עדים נאמן לומר שיש צו בנים כיון דלדידהו הא דאינו מוחזק בבנים לא הוי כחזקה גמורה, ודבריו אלו מרפסין אינוא דהנה מ"ש וס"ל הני פוסקים על כרחך לאו דוקא רש"י והר"נ אלא שגם הרשב"ם עמהם דהא גם הרשב"ם ב"ב קל"ד ע"ב כתב הדברים האלה שכתב רש"י בקדושין לענין אם אתי אח ואמר אחוה דמיתנא אנא שדברי רשב"ם בזה המה ממש כדברי רש"י וע"כ גם הוא נשתתף עם דברי רש"י והר"נ ועל כרחך לדברי הב"ש גם הוא חולק על הי"א בסי' קנ"ו סעי' ו' והא הי"א אלו גופא המה דברי הרשב"ם שהיא שיטת הרשב"ם כן בבא בתרא הנ"ל כמבואר בב"י סי' קנ"ו ובבאר הגולה כאן והיא מדכתב הרשב"ם שם דרק לענין חזקה מהני הבידו ולא היכא שיש עדים שיש לו אחים וככל מה שבארתי לעיל בע"ה לתרץ תמיהת הגרעק"א על דבריו אלה וא"כ לפי דברי הב"ש תקשה לו מדידיה אדידיה מן הרשב"ם אהרשב"ם דמדבריו הקודמין בבא בתרא במה שכתב כפרש"י בקדושין דאי אתי אח ואמר אחוה דמיתנא אנא וכו' נראה דסובר שע"א נאמן נגדהחזקה שאין לו אחים משום דהחזקה שאין לו לא הוי כחזקה גמורה וכאן מ"ש דלנגד עדים שיש לו אחים אינו נאמן לומר שיש לו בנים נראה דסובר דחזקה שאין לו בנים הוי חזקה גמורה א"כ מפורש בהיפך ממ"ש הב"ש דבהא שכתבו רש"י והר"נ והרשב"ם דאי אתי אח ואמר וכו' אין כאן הוכחה כלל דס"ל דהא שאינו מוחזק לא הוי כחזקה גמורה. אלא שאף לדידהו הוי זאת כחזקה גמורה והא דנראה מדבריהם דאי לאו נאמנות הבעל שיש לו בנים היה זה נאמן לומר אחוה דמיתנא אנא היא מטעם אחר וכמ"ש דהיכא שרוצה לחלוץ מעצמו הוי זאת כאיכא מיא הנ"ל בע"ז ל"ז או אולי מטעם עבידא לאגלויי כה"ג יותר מע"א שאומר יש לו אחים ועי' יבמות ל"ט ע"ב אבל החזקה של אין לו לא הוי שפיר חזקה ומשו"ה פסק הרשב"ם גופא ביש עדים שיש לו אחים כיון דמוחזק שאין לו בנים כמ"ש הב"ש בעצמו הסברא דהוי כאילו נעשה בודאי שהיתה זקיקה ליבם והיא לפע"ד ברור:
וא"כ מדברי הב"ש גופא מה שרוצה להוכיח משיטת רש"י והר"נ יש הוכתה גמורה בהיפך דבריו וכל זה גרם לו שלא שתף גם את הרשב"ם לרש"י והר"נ אבל לפי מה שבררתי שגם הרשב"ם הוא עמהם בשיטה זו והי"א שהביא המחבר בסי' קנ"ו סעי' ו' היא ג"כ שיטת הרשב"ם א"כ מוכח לעין כל רואה היפך דבריו וכונת ענינו בשיטת הראשונים ז"ל ועי' בנוב"י מהד"ת חלק א"ע סי' קמ"ה מה שמפלפל עם הגאון מהר"מ בנעט וכתב ג"כ לסתור תחלת דברי הב"ש הנ"ל ואף שלפע"ד קשה להבין דבריו מה שחולק על הגאון הנ"ל ובא לומר דאף באסופי הוי אינו מוחזק באחים כאילו מוחזק שאין לו אימם שמצד הסברא קשה לומר כן באסופי דבשלמא באינו אסופי ונודע האיש שנולד מאיזה אב ואם שייך שפיר לומר כיון שאינו מוחזק באחים שלא שמענו מעולם שיש לו אחים הוי זאת כחזקה שאין לו אחים אבל באסופי שאין מי שיודע מי הוא ומי המה אבותיו א"כ הא אינו כלל באפשרות שיהיה ביכולתו לידע מי הוא אחיו והוא דבר נסתר מעין כל כעצמים בבטן המלאה ואיך שייך להחזיק בכה"ג מן שלא נשמע לנו שיש לו אח שבידי אין לו אח הא אי אפשר לנו לשמוע שיש לו אח ויכול להיות שאחיו עומדים אצלו בפניו ומשיחים עמו ואי אפשר לשום אדם לידע זאת דהא גם הס בעצמם אינם יודעים מה הוא להם ואיך יכולים להחזיק על דבר חכח הוכחה כזו מה שאי אפשר כלל שיהיה באופן אחר, ומן הנראה שזו היתה סברת הגאון השואל שם, אך בכ"ז צודקים שפיר דברי הנו"ב שם לענין דינא מטעם אחר שכתב שם והוא מטעם ס"ס, חדא שמא אביו היה נכרי ואת"ל ישראל שמא אין לו עוד בנים וכאן בנידון דידן שנשאלנו עליו יש לומר עוד ס"ס של הרשב"ש בבבא בתרא הנ"ל שמא אין לו אחים ושמא יש לו בנים כי כשהיה נושא את האשה זו כבר היה איש בא בימים ולא היה מוחזק שהיה בגדר רוק הדר בכרך ואינו וכו' גם אולי היה לו אשה מקודם שנשא זו שע"כ מכל הטעמים והסברות אלו החלטנו לכתוב בכה"ע היוצאים פה בשפת יהודית ובאים למדינות אחרות מדינת אנגליא ותורקיא לחקור ולדרוש אחר איזה אח אם נמצא לבעלה של זו שהיה שמו פלוני ופלוני וכה יהיה נכתב בכל שבוע לערך שנה תמימה ואחרי שלא יהיה שום מענה על זה בהמשך הזמן נוכל להתיר את האשה מכבלי העיגון להיות נשאת לאיש כדת משה וישראל ושלום על ישראל ועל רבנן: