אור ברסלב
אורים גדולים פרק ב - שער ב חלקי מטרות התשלומין

אורים גדולים· רבי יצחק יעקב ריינעס

פרק ב - שער ב חלקי מטרות התשלומין

פרק א - שער א שער המשפטים

יבאר חלקי מטרות התשלומין ותוצאותיהם להלכה:

א) הנה בנוגע לענין מטרת התשלומין, בארתי כבר בקצרה (פרק א) דיש בה שני מיני מטרות, אולם הבאור ההוא מספיק רק להשיג מושג כללי מהחלוקה הזאת, אבל פה ראיתי לדבר עליו בארוכה:

זאת מובן מאליו, כמו שעצמות פעולת הנתינה או התשלומין מתחלקת לשתי מטרות, מטר הקבלה, ומטרת הנתינה, ובמקום שיסיד המטרה הוא הקבלה אז הנתינה נחשבת רק לטפלית ונגררית, ובמקום שהמטרה היא הנתינה הוית הקבלה טפלית ואגביית, כן בערך זה מתחלקים הפועלים, הנותן והמקבל. דהנה הנתינה והתשלומין הוא מכלל פעולות ורק דהיא פעולה מורכבת, דיש בה שתי פעולות ביחד נתינה וקבלה, דהא מזה מסתעף שיש בזה שתי מטרות, דלפעמים הוי עקר המטרה פעולת הנתינה, ולפעמים הוית הקבלה עיקר המטרה, וכמו שבכל פעולה יש שלשה נושאים, א) פועל, ב) פעולה, ג)ן פעול, [באור לעקר ד'], כן יש בפעולה זו ג"כ השלשה נושאים האלה, ואחרי שהיא פעולה מורכבת משתי פעולות ביחד, מובן דלכל פעולה בעצמה מתייחסים השלשה נושאים השייכים לה, לפעולת הנתינה נחשבים אלה הנושאים, א) הנותן, והוא כנגד הפועל, ב) הנתינה, והוא כנגד הפעולה, ג) הנתון, והוא הדבר הנתון נגד הפעול, ולפעולת הקבלה [שהיא עפ"י רוב מורכבת בפעולת הנתינה] מתייחסים הנושאים השייכים לקבלה, א) המקבל, והוא הפועל, ב) הקבלה, והוא עצם פעולת הקבלה, ג) הפעול, הדבר שמקבל שבו נעשה מצידו פעולת הקבלה, וא"כ כמו שיש בזה פעולה מורכבת מנתינה וקבלה, כן יש בזה גם פועלים מורכבים הנותן והמקבל, וע"כ כמו שמצד הפעולה המורכבת יש תמיד לחקור אם שתיהן ביחד הוו פעילות שרשיות ועקריות, או כי רק אחת מהן, ואם אחת מהן, יש לחקור איזו מהפעולות הוית שרשית ומטרותיית, ואיזו הוית ענפיית וטפליית, כן יש לחקור גם על הפועלים אם שניהם הם פועלים עקריים, או כי רק אחד מהן, ואיזו מהן הוי הפועל העקרי, ואיזה הטפליי, אם הנותן הוא הפועל השרשיי והעקרי והמקבל הנגרריי והנטפליי, או להיפוך, ומובן דתליין זה בזה, דבמקום דשתי הפעולות הוו עקריות, ממילא כ"כ גם הפועלים, ובמקום דרק אחת מהן הוית העקריית, גם בהפועלים הוי רק אחד העקרי, ואיזו פעולה שהיא העקריית ממילא הפועל המתייחס לפעולה זו הוא הפועל העקריי:

ב) והנה כל זה הוא בחלוקת המטרות מצד הפעולה המורכבת, היינו מצד דפעולה זו מורכבת משתי פעולות ביחד, ע"כ יש תמיד להסתפק איזו פעולה הוית הפעולה המטרותיית, והחקירה הזאת נקראת ספק בפעולה המטרותיית, אבל באמת עוד לא נסתיימו בזה ההשקפות שיש להשקיף על פעולת הנתינה בנוגע למטרת הנתינה והקבלה, כי גם בכל פעולה ופעולה בנוגע למטרתה יש ג"כ שלשה חלקים ראשים והם יחולו גם פה, ויוצא מזה דכמו שיש תמיד להשקיף ולהתבונן לאיזו פעולה מתייחסת המטרה, כן יש גם להתבונן לאיזה חלק מחלקי מטרת הפעולה מתייחסת המטרה, דהנה בכל פעולה יש שלשה חלקים ראשים, א) הפעולה, הוא עצם העשיה והפעולה, ב) הנמשך, כי כל פעולה באשר שהיא ממשיית ומציאותיית נשארה ומתקיימת אח"כ, וא"כ יש מזה ענין נמשך, ג) ההתרשמות, כי כל פעולה נעשית מהפועל לאיזה תכלית רוחני וא"כ יש מהפעולה איזה רושם על הפועל, וכל פעולה יכולה לבא מצד אחת משלש המטרות האלה, א) מצד הפעולה, כי לפעמים יפעול האדם איזו פעולה מצד שרוצה בעצם העשיה, ב) מצד הנמשך, כי לפעמים יפעול הפעולה מצד שרוצה בהנמשך ממנה, ג) מצד ההתרשמות, כי לפעמים יעשה הפעולה מצד הרושם הרוחני שפועלת עליו:

והנה גם הכא בפעולה המורכבית הזאת של נתינה וקבלה יש בכל פעולה ופעולה לבדה שלשה חלקי המטרות האלה, כי בנוגע לנתינה יש, א) מטרת הפעולה, היינו עצם הנתינה, ב) מטרת הנמשך, היינו היציאה וההעדר, כי מזה שנותן את הדבר הזה נמשך מזה שיצא ונעדר ממנו הדבר הזה, ג) מטרת ההתרשמות, הוא הצער והעוצב שהנתינה גורמת להנותן, כי כל חיוב נתינה הוא ענין סבלות וצער, כי מה שמתחייב לתת הוא ענין צער וסבלות (באור ללמוד מ"ה), וגם כל העדר קשור ומתייחס לצער ועוצב, וכן בפעולת הקבלה יש ג"כ שלשה חלקי המטרות האלה, א) מטרת הפעולה הוא הקבלה, ב) מטרת הנמשך, הוא הישות וההויה כי עי"ז שמקבל נשאר הדבר הנתון ת"י המקבל, ג) מטרת ההתרשמות, היא ההנאה והעונג, כי כל ישות וקנין גורמים הנאה ועונג להמקבל, ואחרי שכן, מבואר דבכל נתינה יש להסתפק ספק אחד שהוא נחלק לששה חלקים, דמתחלה יש להסתפק ולחקור על עצם הפעולה המטרותיית, היינו איזו פעולה הוית הפעולה המטרותיית אם הנתינה או הקבלה, ואח"כ יש לספק גם בכל פעולה ופעולה בכל שלשה חלקי המטרות איזה חלק מהפעולה הוי המטרה, וא"כ כפי פרטי המטרות וחלוקותיהן יש להסתפק ששה ספיקות, כי בכל נתינה יש להסתפק על אחד משלשה חלקי המטרות שיש בכל פעולה ופעולה מהשתי פעולות המורכבות פה ביחד:

והנה ידיעת הרכבות הפעולות שיש בנתינה, ושיש לחקור על הפעולה המטרותיית ועל החלק המטריי, הידיעה הזאת היא רבה ונחוצה ומועלת הרבה בהלכה ואגדה ואין קצה ליקרת מעלת הידיעה מהחלוקות האלה, כי יש כמה עניינים וכמה סוגיות שיתבארו רק עפ"י החלוקות הנ"ל, והידיעה הזאת מהן תפיץ עליהן אור בהיר, אולם טרם שנבא לבאר איזה עניינים וסוגיות עפ"י החלוקות הנ"ל, ראיתי להקדים עוד הקדמה אחת:

ג) הנה לפעמים מצינו אשר שתי פעולות או גם פעולות רבות מתקבצות כולן להוצאת איזה תכלית ואז מתייחסות כולן זה לזה, ויש בהן פעולות מורכבות הבאות שניהן בעת אחת, כמו פעולת הנתינה דבעת אחת ובפעולה שנראית כאחת מורכבות בה שתי פעולות, ויש גם קיבוץ של פעולות שונות הבאות זו אחר זו להוצאת תכלית אחד, ובפעולות כאלה יש תמיד לחקור על יחס קדימתן ומעלתן, כי עפ"י רוב אינן עומדות כל הפעולות במדרגה אחת, ואולם באופן קדימתן זו לזו ומעלתן זו על זו יש כמה מיני מדרגות וכמה חלקים, אבל ביחוד הראיתי שיש להתבונן ביחס קדימת הפעולות על שני חלקים ראשים שיש בזה, א) עיקר וטפל, ב) תכלית ואמצעי, באור הדבר, א) עיקר וטפל, שמות אלה מורים רק על קדימת הפעולה העקרית ועל מעלתה לעומת הפעולה השניה, אבל אינה שוללת מפעולה השניה הכרח מציאותה, דעתה שהפעולה העקרית מוכרחת לבא בהכרח אשר גם הפעולה השניה תהיה במציאות, וגם משום עצמה, באופן אשר גם במקום שיש להוציא את הפעולה העקרית בלא הפעולה השני', בכ"ז בהכרח שגם הפעולה הזאת תבא, ושמות עיקר וטפל הונחו רק בערך ההצטרפות זו לעומת זו שלערך העקרית הוית השניה טפלית, או דכוללים גם להורות אשר לולא הכרח הפעולה העקרית לא היתה באה גם הפעולה הזאת, אבל עתה שיש הכרח בה בפעולה השניה מצד הפעולה העקרית, יש בה הכרח גם מצידה גופא, ב) תכלית ואמצעי, שמות אלה הונחו בעת שפעולה אחת באה רק בגלל תכלית הוצאת פעולת השניה וכשהיא לעצמה אין שום צורך בה, כגדר של אמצעי שביאתו הוא רק בגלל התכלית, ואם יצוייר ביאת התכלית בלא האמצעי אין שום צורך בו [עי' ס' חו"ת ח"ב פ"א, מס' עה"מ, אות ד']:

וכיון שכן מבואר דגם הכא לענין נתינה ותשלומין כמו שיש לספק על הפעולה המטרותיית, יש עוד לספק אם התקשרות של הפעולות עומדות ביחס עיקר וטפל ויש צורך בפעולה השניה, או שהן עומדות ביחס תכלית ואמצעי באופן דכל ספק גורר עוד ספק, דהספק על הנתינה אם היא מטרותיית גורם ספק על יחס של פעולת הקבלה להנתינה אם היא טפליית או אמצעותיית, וכן הספק על הקבלה אם היא מטרותיית מושך עוד ספק אם הנתינה היא טפליית או אמצעותיית:

ואולם אחרי ההתבוננת, ראיתי דלענין זה [הספק ביחס הפעולה השניה אם היא טפלית או אמצעית] מתחלק הספק על הנתינה מהספק על הקבלה, דהספק שיש בהנתינה על המטרה אינו גורם עוד הספק על התייחסית של הקבלה להנתינה אם היא בתורת טפל או בתורת אמצעי, אבל הספק בהקבלה על המטרה גורם עוד ספק על ערך התייחסות הנתינה, דהנה אם נימא דהנתינה היא המטרה ונימא דהיא משום הנמשך, או משום ההתרשמות, [כאשר בארתי בספרי דרוב הנתינות הם מצד הנמשך או מצד ההתרשמות, ולא משום עצם הפעולה, כי רק במקומות מעטים יש שהמטרה היא משום עצם הפעולה], א"כ בהכרח לומר דהקבלה היא טפלית ולא אמצעית, דאם נימא דהיא אמצעית בהכרח לומר דבאה רק בגלל מציאת פעולת הנתינה, [דזהו גדר אמצעי דבו בעצמו אין חפץ וכל מציאותו הוא רק בגלל התכלית], והכא לענין פעולת הנתינה מצד חלק ההתרשמות או מצד הנמשך, אין לומר דהקבלה מוכרחת לבא בגלל פעולת הנתינה, דהלא התכלית של פעולת הנתינה [אשר הוא ההעדר או הצער] יכול לבא שלא ע"י קבלה רק ע"י איזה איבוד שריפה והשלכה לים ודומיהן, דעי"ז ג"כ לא יהיה ת"י עוד ויצטער מהעדרו, וע"כ דבאמת גם פעולת הקבלה היא הכרחיית ורק שלערך הנתינה נחשבת לטפל, וגם י"ל דלולא הכרח פעולת הנתינה לא היתה באה גם פעולת הקבלה, אבל אחרי שיש הכרח בפעולת הנתינה אז בהכרח אשר גם הקבלה תבא גם בגללה, אבל אם נימא דהקבלה היא המטרה אז יש מקום לספק על ערך יחס הנתינה להקבלה, דהנה פעולת הקבלה לא תצוייר בלעדי הנתינה ממנו, וגם אם אין בהנתינה שום חפץ בתור תכלית בכ"ז מוכרחת לבא משום הקבלה, וא"כ יש לומר דמשמשת בתור פעולה אמצעית, וכ"כ יש מקום לומר דהיא באה בתורת פעולה טפליית ויש גם בה חפץ מצד עצמה, ורק לא כחפץ של פעולת הקבלה שהיא הפעולה העקריית והמטרותיית. יצא לנו דבכל פעולת נתינה יש מתחלה להסתפק על המטרה, ואם יתברר דהנתינה היא המטרה נדע דהקבלה היא בתורת טפל להנתינה, וכשיתברר דהקבלה היא הפעולה המטרותיית, יהי' מקום לספק על הנתינה אם היא בתור פעולה אמצעית או בתור פעולה טפלית, וע"כ יש תמיד לשום עין ולב על יסודי פעולת הנתינה והקבלה, כי כמה פעמים יתברר גם ספק זה [על הנתינה במקום שהקבלה היא המטרה] ממהלך הענין ההוא:

ד) בגיטין (דף ע"ד ע"ב) איתא, בעי מיניה ר"ה מר"י הר"ז גיטך ע"מ שתתני לי מאתים זוז וחזר ואמר לה מחולים לך מהו, תיבעי לרבנן תיבעי לרשב"ג, תיבעי לרבנן עד כאן לא קאמרי רבנן התם אלא דלא אחלה גבה אבל הכא הא קאמר לה מחולים לך, א"ד אפי' רשב"ג לא קאמר אלא דקא מפייסה ליה בדמי אבל לגמרי לא, א"ל אינה מגורשת, איתביה האומר לחבירו קונם שאתה נהנה לי אם אי אתה נותן לבני כור אחד של חטין ושתי חביות של יין, ר"מ אומר אסור עד שיתן, וחכ"א אף זה יכול להתיר את נדרו שלא עפ"י חכם ואומר הריני כאלו התקבלתי, הכי השתא התם לצעורא קא מכוין ולא ציערה, הכא משום הרווחא הוא והא לא איצטרך. הנה הכא עמדו על חלוקות של הפעולה המטרותיית ועפי"ז ראו לחלק בין גיטין לנדרים, דבנדרים הוי הקבלה המטרה, דהוא נותן רק למטרת המקבל שהוא יקבל כדי שיהי' בידו, אבל בגיטין הוי למטרת הנתינה, ולא עוד אלא שחדרו בפה גם בחלקי המטרות והעמידו את המטרה על חלק ההתרשמות, וראו אשר בגיטין הוי המטרה משום התרשמות הצער של הנותן, ובנדרים הוי המטרה משום התרשמות העונג של המקבל. והנה כל ענין הנאה אשר הוא רק קורת רוח, מתחלף מאיש לאיש וגם באיש אחד מעת לעת, [דלא בכל האנשים ההנאות שוות, ובאיש אחד לא בכל העתים שוות], וע"כ מחילת המקבל יכולה למלאות מקום מטרת הקבלה שהוא מצד רושם הנאה בעת שהמקבל חפץ בזה, ויש לו מזה קורת רוח כי מזה מתקיים רצונו, אבל לעולם לא תמלא המחילה מקום מטרת הנתינה, דסוף סוף נשאר החפץ תחת ידו [ונחסר הנמשך שהוא ההעדר] ואין לו שום צער, וליכא ההתרשמות הדרושה לזה, דע"י מחילה לא יחסר לו הדבר וממילא לא ירגיש הצער שיש מחסרון איזה דבר:

ואחרי העיון יש לראות דבדברי רשב"ג עמדו גם על ההבדל שיש בפעולת הנתינה [בעת שהקבלה היא הפעולה המטרותיית] בין פעולה טפלית לפעולה אמצעית, דהנה בהשקפה הראשונה יש להקשות פה קושיא גדולה, דהלא הכא קאי הבעיא גם לרשב"ג וא"כ הא דאמר אינה מגורשת הוא גם לרשב"ג, וממילא מוכח דהתירוץ שאמרו התם לצעורא קא מכוין ולא ציערה קאי גם לרשב"ג, ולפי"ז לכאורה מבואר מכאן דגם לרשב"ג עקר המטרה הוא פעולת הנתינה ומשום רושם הצער, וקשה מאד הלא בגמ' מוכח דטעמא דרשב"ג הוא משום הרווחה היינו משום מטרת הקבלה ומשום רושם ההנאה, דשם בגיטין (דף ע"ה ע"ב) איתא אמר ר"ח ל"ק הא רבנן הא רשב"ג והיינו דרשב"ג דאמר תתן דסי' אלמא להרווחה מכווין ולא דווקא קאמר, הא נמי להרווחה מכווין כו' עיי"ש ברש"י, הרי דמוכח מכאן דרשב"ג סובר דגם בגיטין מכוין רק למטרת הקבלה להתענג מההרווחה, והוא לכאורה קו' גדולה: וע"כ נראה ברור דעקרן של דברים כך הם, דמזה דחזינן דרשב"ג סובר תתן לו את דמי' מוכח דסובר דהכא הוי הקבלה הפעולה המטרותיית, דאם הי' סובר דהנתינה היא המטרה, ע"כ די"ל דהוא משום ההתרשמות היינו משום הצער שלה, א"כ וודאי דבכל מה שיש מקום להגדיל את צערה יש להגדיל, ואמאי סגי בעת שנותנת דמי', וע"כ דהוא רק בגלל הקבלה, דכיון דבגיטין יש מקום גם לומר דיאבה לצערה ג"כ, ע"כ סובר דנהי נמי דיותר יש להחליט דאדיר חפצו הוא הנאתו נגד החפץ של הצטערותה, [דכן נראה גם מסברא דיותר ישתוקק האדם ליהנות ולהתענג בעצמו מלצער ולדחוק זולתו], בכ"ז אחרי דבגט יש מקום לומר דחפץ גם לצערה, לזה יש לראות לתת מקום לשניהם ולומר דבפעולה זו אצורות שניהן מטרת הנאתו וגם צערה, והוא אם נימא דפעולת הקבלה היא פעולה המטרותיית, ובכ"ז הנתינה אינה משמשת בתורת אמצעי רק בתורת טפליית ויש גם בה חפץ, א"כ ממילא יש לשמור שיתקיימו שניהן ההנאה של הקבלה וגם איזה צער של הנתינה, וע"כ במקום שימחול אין המחילה מועלת, דהמחילה יכולה למלאות רק ההנאה של הקבלה, אבל לא הצער של הנתינה גם הצער הנדרש כפי הערך מהפעולה הטפיליית, [אחרי דאינה נותנת כלום א"כ אין לה שום צער], ע"כ אינה מועלת המחילה, אבל הדמים הם באמת ג"כ בכלל נתינה ורק אם נימא דיסוד התכלית מהקבלה העקר הוא לצערה, אז י"ל דלא מהני. ואמנם בנדרים וודאי דיותר יש לומר דכיוון רק בגלל ההנאה, והנתינה הוית רק בתור פעולה אמצעיתית, וע"כ המחילה דבכחה למלאות הנאת הקבלה מועלת, ולזה בתנאי דהנקה בגירושין כשנבא לחקור על כמות הזמן, י"ל דהוא כפי שיעור התמלאות ההנאה מענין זה, וממילא י"ל דכיוון בהתנאי כפי שיעור הנקת התינוק אחרי דיסוד התנאי הוא רק בגלל פעולת הקבלה, וגם לפי שמסקי שם לסוף אלא ברייתא רשב"ג דמיקל בתנאי מתני' רבנן י"ל דמזה גופא דרשב"ג מחליט דהנתינה הוא ל בגלל הנאתו מסתעף מזה כמה קולות לדידה, ע"כ י"ל דגם הכא לא כוון להכביד עלי' כ"כ ומסתפק בהנאה והרווחה מועטת, אבל לרבנן י"ל דהוא כוון להכביד עלי' וכל מה שיתמשך יותר זמן ההנקה כבד יותר לפני':

ה) ועפ"י מש"כ נימא דגם לרשב"ג אם יאבה אחר ליתן עבורה את סכום הכסף שהתנה לא מהני, אחרי שלא יהי' לה מזה שום צער, אם לא שהאיש הזה יתן מקודם לידה הכסף ממילא הוית שלה [ועי' ביה"מ (פ"ח מהל' גירושין הכ"א) במאמר המוסגר שם]. ועפי"ז מובן דיש לתמוה על דברי הרא"ש, דהרא"ש בגיטין בפ' מי שאחזו (סימן ז') כתב וז"ל הלכך איצטלית דווקא בעי למיתב לי' ואי אבדה אע"ג דיהבה לי' דמי גיטה לא הוי גיטא, ויראה דמדעתו הוי גט, ואע"ג דמחולין לך לא הוי ניטא, שאני התם דלא ציערה אבל הכא דיהבה דמי וציערה על גוף האיצטלית יכול למחול, והנה מה שרבים תמהו על הרא"ש בזה משום דלדבריו מוכח דפליגי רק בנתינה בע"כ, וא"כ מוכח דנתינה בע"כ הוי נתינה (עי' ביש"ש ובקרבן נתנאל שם), הפליאה הזאת באמת אינה מאומה, ולפלא שלא ירדו לסוף כוונת דעתו דאין בזה שום ענין מנתינה בע"כ, ועקר כוונתו דבזה אם רוצה בעצמו למחול מן האיצטלית על דמים הרשות בידו, והמחלוקת של רשב"ג ורבנן הוא על עקר הדין, אם מצד הדין יש לו לקבל הדמים בעת שנאבד או לא, והמחלוקת בנתינה בע"כ הוא במקום שאינו רוצה לשמוע הדין ואינו רוצה לקבל בשו"א, וכל מי שיראה ויעיין בדבריו יראה דזו היא אמיתת כוונתו, ועי' באה"ע (סי' קמג) בט"ז (ס"ק יא), וגם דבריו קצת אינם מובנים והעקר כמוש"כ ועיי"ש בבית מאיר, עכ"פ קושיא זו שהקשו על הרא"ש אינה קושיא. אולם לפי דברי יש לראות דזולת הקו' הנ"ל אין דברי הרא"ש מובנים, אחרי דמוכח דחכמים סוברים דהנתינה היא הפעולה המטרותיית, ונכלל בתנאי זה ענין הגבלת צערה עד כי גם נתינת דמים אינה ממלאת הצער הנכלל בהתנאי, ומחילה ממלאת רק ההנאה של המקבל ולא הצער של הנותן, א"כ באיזה אופן תועיל גם המחילה מהחפץ על הדמים, ומי שיתבונן היטב בענין זה יראה אמיתת דברי, ובאמת הרשב"א חולק ע"ז וסובר דגם ע"ז לא מהני מחילה, ויש לי בענין זה עוד הרבה דברים בנוגע למה שהקשו שם בדברי רשב"ג שאמר כל עבבה שאינה הימנה הר"ז גט דבמאי שני זה ממחילה, עיי"ש בתו' ד"ה כלל, ובחי' הר"ן לגיטין (דף עד ע"ב) בד"ה הרי זה גיטך, ובאמת י"ל דבזה סובר דכל כוונתו מתחלה היתה רק לצערה כן בחייו ואין צריך לנגוע בזה לשיטת הבה"ג אשר בביטול התנאי שלאחר מיתת הבעל ובקיום התנאי אחר מיתת הבעל ואינו ענין לזה. גם ראיתי לאיזה מן האחרונים נ שפלפלו בענין זה של מחילה עפ"י דברי הר"ן והרשב"א בנדרים (דף כ"ד ע"א) בד"ה הריני, שכתב דמשו"ה יכול לומר הריני כאלו התקבלתי הוא משום דכיון שאפי' הי' מקבל ממנו חי' יכול להחזיר לו, אף מעכשיו יכול לומר הריני כאלו התקבלתי והחזרתיך דאפוכי מטרתא ל"ל, ועפי"ז פלפלו משום דמחוסר מעשה, אבל לדעתי הדברים הם רק לרווחא דמלתא ועקר הסברא הוא כמו שבארנו, וכן מבואר בדברי הר"ן גופא בגיטין ואכמ"ל יותר:

תוכן העניינים

אורים גדולים

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה