אורח לחיים· רבי אברהם חיים מזלוטשוב
הקדמה
הקדמה והסכמה מהרב המאור הגאון הגדול החריף ובקי שלשלת היוחסין נ"י ע"ה פ"ה מופת הדור המפורסם מוהר"ר אפרים זלמן מרגליות מבראד ש"ב של כבוד הרב המחבר זצללה"ה.
אמר אפרים כל איש מבין יודע:
כי יערב לאוזן שומע כנור נעים חליל ותופת מצוף דבש ונופת ומי האיש אשר הוצק חן בשפתיו. כאשר ישא מדברותיו. ילחכו הקהל סביבותיו. את מתקו ותנובתו:
ישתו בצמא מנחל נובע ממקור חכמתו ואשר ישאף צל ונפשו עיפה ישכון בצל דליות נטע נעמנים אשר יענו על שפה נטיעים מגודלים בעצי עדן. כי שם צפרים יקננו אז ירננו יתנו קול מבין עפאים יפה אף נעים מריח מים יפריחו פרחי שושנים ועצי בושים למרחוק יריחו משמחי לב ומאירות עינים ואדיריהם שלחו צעיריהם למים ויחנו שם על מי מעינות החכמה והחונים עליו. ישאבון לכל גמליו. ממעין הזהב נהרי נחלי דבש ויין הרקח:
ישמע חכם ויוסיף לקח. ומאז גלינו מעל שולחן אבינו מכלי אל כלי הורקנו ועל גחלי ריקה הוצגנו חתום תורה בלימודה מתמעטת על יד יד מעת לעת ומפקידה לפקידה ונהר יוצק יסודה יחרב ויבש:
ומעינה כבוש. לולי ה' שהי' לנו כי חפץ בנו:
ובצפייתו צפו על ראשינו ראשי הדורות:
להבין ולהורות החוקים והתורות ומי שזכה בהלכות. יערוך מערכות יפיק תבונה לאוזן שומעת. וילמד דעת וישלח ספרים כספירים מאירים:
כתובים ומסורים לחוש מבקש אמונה וחפץ בתבונה בדבריו יאיר ויעיר:
לבב רב וצעיר. להאיר ללכת נתיב יושר מסלות לקלוט את הסולת ויש דורשים מקרא לעצמם ולקח מים קדושים ומשם יפרד והי' לארבעה ראשים:
נכנסים לפרד"ס ומטיילים בגנים נלקוט שושנים יש אומנתו קהל קדושים לפרוש להם פשט רמז ודרושים רחש לבו כמרחשת צפה ואמרתו צרופה וטעמי כטעם לשד השמן עם ה' ועם קדושים נאמן ימשוך הלבבות בחבלי מוסר השכל. בדברים עריבים משמחי לב ומנהלים לכל כושל ויש יודע רזי עולם עולה בטמיר ונעלם ובעל כנפיים ארך הנוצה גדול העצה דבר סתר לו דורש עי כל קוצה ולא יראה החוצה. מושך לבות בני אדם. ובמוסרים יחתום טמן וכסה בדבר המוסיף טהרה וזהירות ותחתי' תעמוד הבהירות בהיר הוא בשחקים. רזי תורה ותעלומות מבהיקים. מלאים זיו ונוגה מפיקים אומר מועט ברוב בינה סגור בפיו שגור כדברי יקה ואגור מחכמת לבו שואב ומדלה עשרה דליים ומכסה טפחיים יכין לדבר ולבטא בשפתים דברי אלהים חיים ימתקו רגבי גחלים להחונים עליו מכירים ברמיזותיו הן הן נוראותיו יטו אוזן לאמרי נועם. לחם סתרים ינעם ואשר תשיג ידו בטהרתו הוא נחלתו ומנת חלקו אשר חלק ה' ליראיו בעת הקדיש מקוראיו נגלות לעמו סוד דתו איש איש לפי השגתו דבר המלך ודתו מגיע וכל מבקש דבר ה' ימנא כפי העמל ויגיע. כאשר חכמים הגידו יגעתי ומצאתי תאמין ואשר נגלה לו הגורל בימין עוטה אורה בסתרי תורה והוא חכם הרזים ואשר בשמאל אחוזים עיניהם נשואות במקרא הלכות ואגדות אלו וא"ו בנועם מנעימים בשיר ותודות נותנים הודאה על חלקם. ונשף חשקם לעמוד על נפשם לבלתי הכשל באבן מעמסה משמרים שלא יחמוצו בשאור שבעיסה שחימוצו קשה עד כי יתן רוח חדשה ויאסוף את רגליו אל הקדושה והדברים עתיקים שפתותיו משיקים והרגיל בספרן של צדיקים יריח שושן סודות וימצא עשר ידות. תעלומות חכמה אשר כנסו ברמיזה שמו בסתר והטעימם גניזה פרשו הענין במכסה עתיק ייערב לנפשו ויומתק כי אחר שסודו הקדמות מאירות עינים שלח ידו ויאכל מעץ החיים. ואיש נבוב ילבב:
אף חובב הנגלות אשר הן הן גופי תורה. ורזים וסודות המה להם נשמת חיים דקו יחדיו כחומר וצורה ולולי כי יעטוף בלבושים מי יוכל לעמוד בסוד קדושים. כאשר הי' עם אבותינו. בעת האיר אל עבר פנינו. חמדה גניזה אלפים. וגילה אזנים. לא עצרו כח לקבל כי כשל כח הסבל מגודל קדושת הדיבור ובכדי לסבר. האוזן לשמוע הדיבור הניתן מאורות נתן סביבו ובקרבו קדוש טמון בחובו ובריאה יברא מלאך ה' עומד מנשיקות פיהם אל פיהם יגיח בסוד שיח מקבלנו אתה באהבה וחבה וענו אחריו נעשה ונשמע פתגם המלך כי רבה כאשר חכמים הגידו במדרש רבה בפסוק וכל העם רואים את הקולות שהיו רואים את הנשמע וכן אמרו כי מכל דבור נברא מלאך והי' מחזר על כ"א מישראל ומחבקו ומנשקו ואומר לי מקבלני אתה ובזה פי' הגאון הקדוש באור החיים פסוק קול דברים אתם שומעים שהם שומעים הקול של המלאך שנברא מן הדברים ותמונה אינכם רואים כי תמונה זו חינה זולתי קול ר"ל שהוא תמונת המלאך שנברא מן הקול ע"ש ודפח"ח.
ואני אמרתי לפרש עפ"ז הפסוקים בפרשת ואתחנן ותאמרו הן הראנו ה' אלהינו את כבודו ואת גדלו ואת ידו החזקה ואת קולו שמענו מתוך האש היום הזה ראינו כי ידבר אלהים את האדם וחי ועתה למה נמות כי תאכלנו האש הגדולה הזאת אם יוספים אנחנו לשמוע את קול ה' אלהינו עוד ומתנו כי מי כל בשר וכו' ויובן עפ"י מ"ש שמכל דבור נברא מלאך וטעם הענין עפ"י מאמר רז"ל על פסוק נפשי יצאה בדברו שבדבור הראשון יצאה נשמתן וכו' כי ידוע מ"ש ז"ל שענין מיתת נשיקה שהוא אתדבקות רוחא ברוחא לפי שמטבע ענפי הקדושה להתקרב לקדושה שלמענה הימנה ולכן כשהשכינה מתקרבת אל האדם נשמת האדם נמשכת אחרי' בסוד משכני אחריך נרוצה כי חפצה וטבעה להדבק במקור מחצבה ולהיות שבה אל בית אבי' ולפיכך הנביאים אשר הביטו אחרי משה במראות הנבואה היתה אספקלריא שאינה מאירה כי כח בגוף אין לסבול קדושת הדיבור כמות שהוא ולרי הוצרכה מראות הנבו' טרם תגיע לאוזן הנביא להתלבש ולהתעטף באוירים דקים כאשר הרחיב בזה
באוה"ח ולכך בשעת מ"ת לא הי' יכולת בהם לסבול קדושת הדביר בעצמו דניתי קלא וליפול באודניהון כי כשל כח הסבל מחמת עוצם קדושתו ולכן נגלם הדביר ונתלבש בכלים עד שניתק לראי' כי חוש השמע הוא רוחני ביותר מחוש הראות שאין לו מבוא כ"א בדבר שנגלם ואז עין רואה תשורנו וזהו אמרם שמן הדבור נברא מלאך שהוא כלי בית קיבול אור הדבור וז"ש וכל העם רואים את הקולות דשלטה בהו עינא ולולא זאת לא היו סובלים קדושת הדבור כי היתה נשמתם נמשכת להדבק עם קדושת הדבור ע"ד מיתת נשיקה ועד"ז פי' הרב החסיד המקובל האלקי מוה' זלמן לוקאוור ז"ל בן אחותו של אא"ז הגאון בעל ת"ש ז"ל מאמר חז"ל במיתת בני אהרן שהי' שריפת נשמה וגוף קיים והדבר יפלא כי ידוע שמדרגתם הי' גדילה מאוד וחטאם לא הי' חמור כ"כ כמבואר בדברי חכמינו ז"ל ואיך יתכן שיהי' העונש חמור כ"כ שיהי' ח"ו כליון בנשמתם וביאר עפ"י מאמרם ז"ל שמשה ואהרן ומרים ור"ע מתו בנשי' והיא ע"י התגלות הקדושה אחריו ימשוך הנפש הטהורה והוא אכילה דלעילא בסוד אכלו רעים ואכילה שאינה כדרכה כ"א ע"י הדחק קרוי' שריפה כדאמרינן כהן שדעתו יפה שורפה חיי' וכן בפסחים אי דקא משריף שריף לי' ואכיל בטלה דעתו וכו' והנה גם נדב ואביהו היו ראוים למות בנשיקה ממש כ"י חיבור לקדושת השכינה וכמ"ש הכתוב בקרבתם לפני ה' וכו' רק שגרם חטא קל שלהם שלא היתה בשלימות ע"ד הצדיקים הנזכרים שלא הי' בהם שום דופי בעת צאת נפשם ולכן נשי' זו אינה קריי' אכילה רק שריפה וז"ש שריפת נשמה וכו' והענין פלא ושפתים ישק ולזה רמז הכתוב כל ביתה ישראל יבכו את השריפה וכו' שיש להתאונן על שבא הענין דרך שריפה שלא כדרך אכילה שאם היי הצדיקים הללו מתים בנשיקה ממש הי' תיקון גדול עי"ז ומתבסמין כל העולמות כנודע
ובזה יתבאר הכתוב ויאמרו הן הראנו כו' ואת קולו שמענו מתוך האש היום הזה ראינו הכוונה שאותו הקול עצמו ששמענו כן ראינו אותו ג"כ ואמרו ע"ז מלתא בטעמא למה נגלם בקול כ"כ עד שהי' ניתק לראיה כי ידבר אלהים את האדם וחי ר"ל כי הקב"ה רצה שידבר עם האדם ואעפי"כ יעמוד חי וזה לא היה בכחינו כי עוצם תשוקת הנפש להתמשך אחרי קדושת הדיבור וטובא מגריר גריר אבתרי' ולכן קול דודי הנה זה בא הדור בלבושו עד שנראה לעין ולזה באו ישראל בטענה ועתה למה נמות וכו' כי ידוע מדת טובו יתברך כי חפץ חסד הוא ורוצה להטיב ומעלה את הצדיקים ממדרגה למדרגה וכמ"ש חז"ל ת"ח אין להם מנוחה לא בעולם הזה ונח בעולם הבא שנאמר ילכו מחיל אל חיל והענין הוא כי כמה מעלות בקודש גבוה מעל גבוה עצמו מספר ואדם כי יקריב עצמו לקדושה מסייעין לו ואומרים לו דע מה למעלה ממך עלה הנה וכן בעונם הבא בכל פעם מדקדקים עליו ביותר וכמ"ש הפרד"ס בסוד כשראה מרע"ה את רבי עקיבא שהיו סורקין וכו' אמר רבש"ע זו תורה וזו שכרה והשיבו שתוק כך עלה במחשבה לפני שהענין כמו בגד שנפל בי כתם כל מה שמלבנין הבגד אף שהכתם קטן מאד הוא ניכר בי יותר ולכן אמר כך עלה במחשבה עצה דייקא ע"ש וכ"כ האר"י ז"ל שראה שדנו אדם אחד כמה שנים אחר פטירתו על חטא קל ולכן כאשר ראו ישראל שהם אין יכולים לקבל הדבור רק דרך מלבוש שם פחדו פחד אולי כי רוצה ה' בעמו ירצה להעלותם להשמיע לאזנם הדיבור בעצמו מדרגת משה ועי"ז תצא נשמתם בנשיקה וחיבור מחמת עוצם השתוקקת רוחם ונשמתם להדבק במקור הנצחיים שהיא הנקרא אכילה וזהו אמרם כי תאכלנו האש הגדולה הזאת ר"ל שהקדישה הגדולה תשחף רוחם אם יוספים אנחנו לשמוע את קול וכו' דהיינו שיעלה אותנו למדרגה זו לשמוע בקולו ממש ולא יוגלם רק ישאר בדקותו וכח מי יכול קרב אתה ושמע שמשרע"ה שהיה חומרי זך ונקי ועל ידי עוצם קדושתו וטהרתו הגשם חלף הלך לו והיה יכול לקבל הדיבור בשמע אוזן ממש ועוד מדה יתירה היה במשה שלא מיבעיא שלא נמשכה נשמתו אחר קדושת הדיבור חלא אדרבא מחמת זכות חומרו וקדושתו העצומה גופו ונשמתו קדושה אחת הוא והתגלות קדושת הדיבור נתדבק ברוחניות קדושת פנימיותו ונתלבש ג"כ בחומרו הזך וז"ש כל הנביאים נתנבאו בכה מוסיף עליהם משה שנתנבא בזה הדבר והענין הוא כי ידוע כי זה הוא מדת דכורא ומשפיע מטובו ומחמת רוב האורה א"א לסט"א להיות לו שם בית אחיזה ולכן היתה שכינה מדברת מתוך גרונו ולכן נקרא משה חיש האלהים ובעת שעשו ישראל את העגל ופגמו בה שהיא שורש נשמת כל ישראל וכלולים בו ירד ממדרגה זו ותשש כחו כנקבה ויובן בזה מ"ש בפ' עקב ויאמר ה' אלי קום רד מהר מזה כי שחת עמך ור"ל שירד ממדרגת זה לפי ששיחת העם וכן היה שמיד חמר כה אמר ה' עברו ושובו וכו' ויובן ג"כ מ"ש מלמד שחשדוהו בא"א וקצרתי ועד"ז פירש מחו' הגאון החסיד מהר"פ ז"ל בפתיחת ספר הפלאה שבעת שנתרצה לו הקב"ה חמר לו וגם הדבר הזה אשר דברת אעשה ר"ל שישיב נו מדרגת נבואתו שהיה רגיל להתנבא בזה הדבר וכן היה ממחרת יוה"כ ויקהל משה וכו' זה הדבר וכו' ודפח"ח
ובזה יובן ג"כ טעם שמשה פירש מן האשה משא"כ שאר נביאים לפי שעיקר נבואתו היה בזה הדבר והיינו שהדיבור נתלבש בפנימותו ורוחניות זכות גופו וכשבא להשמיע הדיבור לישראל היה משמיע אותו הדיבור בעצמו שנתלבש בתוכו בלי שום עירוב מחשבות בעולם ולכן אמר זה הדבר אשר צוה ה' ולכן הוצרך לפרוש מן האשה כענין מי שרוצה לעשות בית אכסניא ומלך אין ספק שמחויב לפנותו מכל דבר נתעב ונאלח ולכך היה צריך לזכות חומרו בקדושה ובטהרה ביותר וכל מחשבות לבו ריק ופנוי מכל וכל כי אין זה גוף שלו כי בית מלך הוא ומטעם זה באה ג"כ נבואתו מבוארת ומפורשת ביותר לפי שאין כוח אחר מעורב בו ואפס מקום לערוב עירוב מחשבות וענינים מדומים משא"כ בשאר נביאים אף שהיו זכים וטהורים מ"מ אף בעת קבלתם דיבור נבואיי לא יפנה לבם מעוה"ז לגמרי ולכן היתה נבואתם כעין חלום שהחלום חף כשבא ע"ד חנק מנבואה מ"מ הוא מתערבב בכח הדמיוני של האדם לכן נבואת הנביאים אעפ"י שהיא בהקיץ היתה דוגמת חלום ובעת שנכנס בו הדיבור הי' צריך להתלבש ולהתעטף באוירים דקים בענינים שהם כצלמם וכדמותם של המראה שמראים לו כמ"ש וביד הנביאים אדמה והוא המסך המבדיל לבלתי היות שם ערוב עם ענינים ורבות מחשבות שאינם מענין הנבואה ולהבדיל בין קודש לחול ויובן בזה מ"ש הכתוב ותדבר מרים וכו' הלא גם בנו דבר וכו' ה' במראה אליו תתודע בחלום אדבר בו ר"ל אותה המראה שאתה רוצה להתודע אליו היא עצמה תהי' כעין חלים שמתלבש ומתעטף וכעין דוגמא יחידה דמיון החלום ולכן אדבר בו לא כן עבדי משה בכל ביתי נאמן הוא שגופו משכן לשכינה והיכל ה' הוא שהוא נקי מכל סוג וחלאה ולכן פה אל פה אדבר בו וי"ל שהוא ע"ד וימלאו הבית מפה חל פה שר"ל שהי' מלא בכל מקום וגם כאן ר"ל שהדיבור יש לו מקום להתכשט בכל חדרי לבבו בלי שום תערובות דבר אחר החוצץ ולכן הוא רואה במרחה ולא בחידות וכיון שכן יפה עשה לפרוש מן האשה לייחד בית ומשכן לשכינה ויתכן לפרש דה"ק בכל ביתי נחמן הוא פא"פ ר"ל שאין בבית הזה מפה אל פה דבר אחר רק כולו לה' לכן אדבר בו
וגם אני שמעתי בשם המפורשים ענין נחמד לפי שיש שני עניני נבואה יש שהוא מוכן לנבואה מצד עצמו שלפי תוקף קדושתו ופרישתו עד להכניא הוא ממשיך על עצמו רוח קדושה ושפע נשואי ויש שחין נבואתו מצד עצמו רק השעה צריכה לכך שמהצורך לשלוח נביא אל הדור להודיעם איזה ענין או להעיר אזנם למוסר ולדעת המעשה אשר יעשון ומגלה סודו אל עבדיו הנביאים אף שאין הנבואה חלה עליהם מצד עצמותם מ"מ מאחר שיש בה צורך לעולם הוא בוחר במי שהוא ראוי ביותר וההפרש הוא כי הנביא שנבואתו מצד עצמו טעון פרישה וטהרה ביותר משא"כ אם הוא נביא רק מחמת שליחותו לדור ועוד יש הפרש אחר שאם הנביא מצד עצמו נבואתו מפורשת משא"כ אם אינו רק מצד הדור ועד"מ אם המלך שולח אגרות לבני מדינתו עם שליח אז אם השליח הוא שר מבני ביתו של המלך ואנשי עצתו אז אין הענין נעלם ממנו ומוסר לו האגרת פתוחה אכל אם השליח אינו מבני ביתו ואנשי סודו כ"א חפץ בו המלך שיהי' שליח לעם אזי נותן לידי חגרת חתום וסתום מה שצוה לעם והקוראים המשכינים ומבינים בעם הם מכירים ברמיזותיי איש חיש ממלאכתו אשר המה עושים ולכן משה שהיה רוצה להמשיך עליו שפע הנבואה הוצרך נקדש עצמו כשרפים ופירש מן האשה ואמנם גם אהרן ומרים היו נביאים רק שנבואתם היתה לצורך שעה כדכתיב הנגלה נגלתי במצרים ונא עשו פרישה והם טעו וסברו שגם נבואת משה הוא עד"ז הוא נביא בשביל הדור ולכן אמרו הרק וכו' וע"ז השיבם השי"ת חם יהיה נביאכם כלומר אם היה משה ג"כ נביא בשבילכם לצורך הדור כמותכם אז היה במראה וכו' והיתה נבואתו סתומה נא כן עבדי וכו' במראה ולא בחידות וכו' ולפי שנבואתו מצד תוקף קדושתו יפה עשה שפירש מן האשה והסכימה דעתו לדעת המקום והוא יפה אף נעים
וגם לפי זה מובן היטב מה שנבואת משה היה בזה הדבר לפי שנבואתו היתה מבוארת ואין לנטות ממנה ולכן אמר אלה הדברים אשר תדבר אל בני ישראל ופי' רש"י לא פחות ולא יותר משא"כ הנביאים נתנבאו בכה לפי שנבואתם סתומה ויש לנטות לכמה ענינים כמו דבר שנחמד ע"ד משל שיש להמשיל בו ענינים רבים וכמו רואה במראה שאם היא אספקלריא המאירה אין נראה בה לכל אדם כ"א המראה האמיתי משא"כ אם אינו מאירה מתהפך לכמה גוונין הכל לפי ראות עיני המסתכל בה אם הוא טהור עינים או אם עיניו כהות או חרוטות כ"א רואה את הנראה לפי ראות עיניו ולכן משה נתנבא ג"כ לפעמים בכה במקום שהיתה נבואתו לצורך הדור וכמ"ש הכתוב ויאמר ה' אל משה הנה אנכי בא אליך בעב הענן בעבור ישמע העם בדברי עמך וכו' וענין עב הענן הוא מסך מבדיל ואספקלריא דלא נהרא ובמקום אחר כתבתי לפרש מ"ש הכתוב וגם בך יאמינו לעולם ופירש רש"י בנביאים העתידים לבא וכתבתי הענין כי נבואת משה היה ע"ד התלבשות הנבואה בו ולכן אמר זה הדבר משא"כ נבואת כה אינה דרך התלבשות רק שהנביא שמע מפי הגבורה שמדבר עמו אבל אינו מדבר בו ובהגלות מלכינו על עמו ישראל ללמד אותם דרכי ה' אלמלי לח ראו אז רק הדרגת נבואת משה שהוא התנבא בזה הדבר שהוא ע"ד התלבשות ושכונה מדברת מתוך גרונו לא היו מאמינים לעתיד בנביא שמתנבא בסגנון אחר כלל ולכן לפרקים הראה הקב"ה שגם משה מתנבא שלא ע"ד התלבשות רק בלשון כה שהוא שהשכינה מדברת וחזנוי תשמענה את הקול מדבר עמו ואז יאמינו בנביאים שאחריו ג"כ כשיתנבאו בלשון כה וז"ש הפסוק הנה אנכי בא אליך בעב הענן שהוא יראה הנבואה שלא ע"ד רגילותך שתהי' הנבואה מתלבשת בך בעבור ישמע העם בדברי עמך וגם בך ר"ל שישמע העם שיש שני מיני מדרגת נבואה כי לפעמים סגנון הנבואה לדבר עמך וגם בך שאתה מוסיף ע"ז שגם אני מדבר בך ומתלבש בך ולכן יאמינו לעולם בנביאים העתידים ועד"ז פרשתי המכילתא הביאה הרמב"ן פרשת יתרו. הנה אנכי בא אליך בעב הענן הריני קורא לך מראש ההר וכו' וקצרתי ובזה פירשתי מ"ש הכתוב בפ' בהעלותך ויאמר משה לחובב וכו' ויאמר משה אל נא תעזוב אותנו כי על כן ידעת חנותינו במדבר והיית לנו לעינים והגאון במגלה עמוקות על התורה כתב בכאן נרמז בר"ת ח"נותינו ב"מדבר ו"היית שם חב"ו היוצא מפסוק חיל בלע ויקיאנו וסתם הדברים ונא פירש כוונתן ויובן לענ"ד עפ"י מ"ש כי מיתת נשיקה הוא אתדבקות רוחא ברוחא כי הקדושה טבעה להמשיך את מינה ולכן אם האדם רשע נפשו שוקקה לצאת ממנו אך הוא מקושרת בטבע תולדות האדם שכן חיברה היוצר מתחילה ונמשכת על ידי קדושה הבאה אליו אף אם אינה גדולה כ"כ בכמות וכענין שאמרו בצדיקים נתן עיניו בו ונעשה גל של עצמות וכמ"ש באוה"ח בפסוק אל תיראו כי לחמינו הם סר צילם מעליהם וה' אתנו כי כמו הלחם שניצוץ החיות שבו נמשך לקדושת נשמת האדם כמו כן כחן שע"י שה' חתנו תוסר צילם שהוא צל הקדושה והניצוץ הקדוש המחיה אותם ע"ד נתן בו עיניו ונעשה וכו' ע"ש וכן פירוש האר"י ז"ל רק בעיניך תביט ושלומת רשעים תראה יש"י ויובן עפ"י זה מה דאמר מתחילה תביט ושוב שינה הלשון ואמר תראה ע"ד שכתוב רש"י בפ' חוקת והביט חל נחש הנחושת דראי' היינו ראיה בעלמא והבטה היינו בכוונה (ודברי רש"י לקוחים מהירושלמי דר"ה פרק ראוהו ב"ד ומפרשי רש"י לא הראו מקומו ועיין בתוספות ריש ב"מ בהא דהבטה בהפקר ובתשובה א' כתבתי בהא דבנן של קדושים וכו' עיין מ"ח סי' ש"ז) והנה אין ספק שענוש לצדיק ע"י ראות עיניו אין זה בראיה בעלמא רק כשמתכוין לזה להמשיך הקדושה חליו ולכן אמר נתן בו עיניו והענין ידוע כי ראיית העין הוא שיוצאים ממנו נצוצי אור שמתפשטים והולכים עד מקום החפץ ושוב חוזר אליו עם תמונת החפץ ההוא ובסוד אור ישר ואור חוזר ולכן כשנותן בו עיניו בכוונה והוא ממשיך אליו ניצוצי קדושה שלו בדרך אור ישר ונדבק אליו ניצוץ הקדוש המעורב ברע שברשע שהוא חיותו וחוזר ובא אל הצדיק באור החוזר וממילא שהרשע נעשה גל וכו' ואז אף בראיה בעלמא בלא כונה רואה הגל לפניו ולכן אמר הכתוב רק בעיניך תביט דהיינו ההסתכלות והבטה בכוונה ואז ממילא ושלומת רשעים תראה אף בראי' בעלמא ועד"ז חמר הכתוב ה' ני בעוזרי ואני אראה בשונאי ע"ד שכתבתי בשם חוה"ח סר צילם מעליהם וה' חתנו וכו' ולכן כחן חמר כשהשם לי בעוזרי שהקדושה הגדולה עמי אז חני תראה בשונחי וידוע מ"ש רבינו האר"י ז"ל בטעם כי קדושי עליון הרבה מהם שבחו לעולם ממקום פגום על ידי ביאת איסור כי כל נשמת קדושי ישראל היו תלויים באיפתו של אדם הראשון ובעת שחטאו נפלו ניצוצי קודש לשורש הרע מקור החיצונים והמה יונקים שפע הקדושה והם מוציאין הנשמות הקדושות במקומות פגומים כדי שישארו ת"י אבל עפ"י הרוב הנפש הקדושה מתגברת נשוב לשורשה ועי"ז אדרבה נהרס מדרגת הרע ביותר כי מוציא עמו שאר ניצוצות הנוגעים לשורשה וע"ז נאמר אשר שלט אדם באדם וכו' ולזה היה לידת אברהם מתרח וכו' וכן ענין תמר ורות וכו' ו כן דוד שהיה משורש קליפות מואב הוא הכניעם כדאיתא בסנהדרין ויך את מואב וימדדם וכו' היינו דאמרי אינשי מיניה וביה אבא ליזל נרגא כלומר לפי שהי' משורש הזה היה מתגבר עליהם ומכניעם וכו' ועיין בנזה"ק דף קי"ט מ"ש עפי"ז בפסוק יתן ה' האשה הבאה אל ביתך יכו' ובמדרש רות דברים נפלאים ולכן כאשר נתגייר יתרו שאמרו עליו שלא הניח ע"ז וכו' מאד שמחו נקראת בואו כי אחרי שהיה משוקע כ"כ בעומק ובכח בחירתו עשה חיל לעלות מידי עליתו יעלה עמו כל העשוקים משרשו לבל ידח מהם נדח וידוע מ"ש ז"ל שסיבת הדבר שסובב הוא ית' להניעם ארבעים שנה במדבר עד תום הוציא ניצוצות קדושות אשר שבה ס"מ שר המדבר בעת נפלם בחטא אדה"ר שכדי להוציא בלעו מפיו הוצרכו להיות שם ס"ר נפשות ישראל ומלכם בראשם שע"י הקדושה הגדולה כי רבה נמשכו הניצונות ונתקנו לשוב לשרשם וכאשר האריך הקדוש באוה"ח בפסוק ובהאריך הענן ועוד כמה מקומות
ובזה יומתק מאמר משה לחותנו שאמר לו אל נא תעזוב אותנו כי ע"כ ידעת חנותינו במדבר הכוונה כי הלא ידעת מה אנחנו עושים פה במדבר שמם הזה הוא לפי שאנו צריכין להמשיך הניצוצות ע"ד חב"ו ולכן נרמז פה בר"ת השם הלז המסוגל להוצאות ניצוצות כידוע וכיון שזה כל מגמתינו וחנותינו בכאן ואתה מוכשר לזה ביתר שאת אחרי שאתה משורשם ועלית מטרף והכנעת אותם והרסת מבצריהם והיית לנו לעינים והוא ע"ד שביארנו כי המשכת הקדושה הוא בעינים ע"ד נתן בו עיניו וכן אתה בכחך זה יהיה הנקל לכתונו למהר פעולה זו לקבץ נדחי הקדושה ולכן אין לך לעזוב חותנו בעת הזאת וז"ש אל נא וכו' עכשיו שהשעה צריכה לכך ועיין רואה בס"ת חנותינ"ו במדב"ר והיי"ת אותיות רות ובר"ת השם חב"ו כי גם ביאת רות לעולם הוא ע"ד זה שיצאה מתוך עומק קליפות מואב וז"ש חז"ל אמר הקב"ה שני פרידות טובות יש לי להוציא וכו' וקצרתי
ובזה ביארתי הפסוקים בפרשת חוקת וירב העם עם משה וכו' ולמה העליתנו ממצרים להביא אותנו חל המקום הרע הזה לא מקום זרע ותאנה וכו' וצריך ביחור שהרי היו נידונין על המים ומקום זרע ותאנה וכו' מחי שיאטי' הכא ויובן לע"ד עפ"י מ"ש התוס' בחולין דף פ"ח גבי אין מכסין אלא בדבר שזורעין בו ומצמיח דשמא בזמן שהיו ישראל במדבר היה מצמיח ולכאור' תמיה שהרי מקרח כתוב לא מקום זרע וצ"ל שישראל היו סבורים כן שלח תזרע ולא תצמיח אבל באמת אינו כן שבזמן שהיו שם ישראל הי' עפרה מצמיח אך מ"מ אין זה אלא דברי נביאות ומאיזה צד יש לומר כן אולם יומתק הענין עפ"י מ"ש בשם האריז"ל בפסוק כי לא על הלחם לבדו יחי' האדם כי כל מקום שיש שם השראות קדושה וניצוצי חיות טהורים הניצוץ הוא המחיה אותו הדבר וגדל שם מזון לנפש האדם בסיד קו המדה שמכה בו כו' וע"י אכילות האדם נמשך הניצוץ הקדוש אחר הנשמה שהוא קדושה למענה הימנה ונמתק על ידה וכמ"ש לעיל מדברי אוה"ח בפסוק כי לחמינו הם ועיין
בא"ח סימן וא"ו במג"א סק"ד בשם ספר הכוונה שרמז בקצרה לדברים אלו וכבר כתבנו שכל עיקר הליכת ישראל במדבר הי' לצורך העלאות נדחי הקדושה ומעתה דבר ה' אמת בפי התוס' שאעפ"י שלא היה מקום זרע וכן אמר הכתוב לכתך אחרי במדבר בארץ לא זרועה מאת ה' היתה זאת שיתוקן חיל בלע ע"י קדושת ישראל אבל אם היו זורעין שם בעת ההוא שהיו ישראל שמה הי' מצמיח שאז עדיין לא נתרוקנו ניצוצות הקדושה ושם היה מעלה צמחים להחיות בהם נפש כל חי שהרי תשמישי קדושה גנוזין שם שעל ידם מתעורר חיותם אשר שם בארץ והולידה והצמיחה כנ"ל לח כן אחרי שיצאו כל צבאות הקדושה משם ונשאר מדבר שמם וארץ מאפלי' וידוע מ"ש האר"י ז"ל בפסוק וינצלו חת מצרים שעשאוה כמצולה שאין בה דגים דהיינו שהוציאו משם כל שרשי הקדושה ולא נשאר שם שום ניצוץ כלל משורש הצריך להיות מתוקן על ידי בני ישראל וזהו טעם שנאסר לשוב למצרים לדור שמה ע"ש באריכות וזהו שהיו ישראל מתמיהים ולמה העליתנו ממצרים וכו' כיון שההעלאה הי' לפי שפקעה קדושתייהו ולא השאירו עוללות ניצוצי קדושה ואחרי רואם שבמדבר שמם הזה לא מקום זרע ותאנה וכו' ומים אין לשתות בע"כ שאין שם סרך קדושה שאלמלי היה שם מטבעה להוציא זרע ועץ עושה פרי ומים דברים שיש בהם משום חיי נפש וא"כ ההעלאה ממצרים אל המקום הרע הזה חתר דשליט ביה ההות דאקרי רע אין בו תועלת כלל (ויתכן שרמזו ג"כ בדבריהם שאמרו לא מקום זרע שידוע שצריך לתקן רפ"ח ניצוצין להעלותם לשרשם וי"א מהם שהם חניות הקליפות בסוד י"א סימני קטורת ועשתי עשר יריעות עזים א"א לבררם לגמרי עד עת קץ ועידנא דמטי רגלין ברגלין כי חיות שלהם היא ג"כ לצורך קיום העולמות ועיקר הברורין שהיו יכולים לברר אז הוא מקום זר"ע וגם תאנה וגפן כו' רומזים למדות העליונות כמבואר בפרד"ס וקצרתי) ולכן צוה הוא יתברך לדבר אל הסלע ונתן מימיו להראותם שאעפ"י שהם מדמים בנפשם שאין כאן לחלוחית קדושה אין הדבר כן אל רשים המה ניצוצי הקדושה הנמצאים שמה והוא כח הרוחני וחיותו וזה האות שיצאו מן הסלע מים רבים להשקות את העדה ובעירם ועד"ז פירשתי בפרשת דברים ה' אלהיכם ההולך לפניכם הוא ילחם לכם ככל אשר עשה אתכם במצרים לעיניכם ובמדבר אשר ראית כו' והענין הוא עפ"י מ"ש מדברי אוה"ח שפירש כי לחמינו הם שר"ל שהם כמו הלחם שניצוץ חיותו נמשך אחר נשמת האדם כי הקדושה טבעה להמשיך כאבן השואבות וז"ש כאן ה' ילחם לכם במה שהוא הולך לפניך כאשר עשה אתכם במצרים ר"ל על ידיכם שבאוות נפשם שאפו הקדושה ובמדבר אשר ראית שעל די טלטולם וראייתם קבצו נפיצות הקדושה ומצרים ומדבר תרווייהו חד ענינא לכנס נפיצות ע"י הקדושה הגדולה כן יעשה ה' לאמוריים שע"י הליכות אלי מלכי בקודש לפני מחנה ישראל יתאספו אליו כל אשר ניצוץ רוח חיים באפיו וכן לעתיד לבא הוא אומר כי הולך לפניכם ה' ומאסיפכם קדוש ישראל כי הליכתו בקודש הוא תוסיף תת כחה
לאסוף נדחי הקדושה וקיבוץ גליותינו יהי רצון שימהר יחיש פדות נפשינו במהרה בימינו אמן
והנה הבאתי מראשית ענין מיתות בני אהרן שהיתה ע"ד מיתת נשיקה וסיבת החטא גרם שלא היתה נשיקה ממש ויובן עפ"י מה שאמרו ז"ל מיתת נשיקה כמשחל ביניתא מחלבא והענין הוא כי הנפש היא קשורה בחומר ואלו שמתו בנשיקה בעת פטירתן הי' החומר שלהם זך ונקי על ידי נשיקה שהוא אתדבקות רוחא ברוחא הנשמה נמשכת בנקל בסוד משכני אחריך נרוצה אבל אם לא נזדכך החומר יתעכב ע"י חיתא דקיטרא ואינו נמשך כשמן אחר הפתילה וגם ידוע שכתוב בזוהר דמאן דלא שבק בר לא עאל בפרגודא כד נפק מהאי עלמא ולא אתדבק בשמת קדישא וכו' אך מאן דאיהו זכאה וכו' עלייהו כתיב כה אמר ה' לסריסים וכו' ולכן לח הי' בבני אהרן מיתת נשיקה ממש שהוא התדבקות רוחא ברוחא וז"ש אחרי מות שני בני אהרן בקרבתם לפני ה' וימותו וכתוב בזוהר הקדוש תרי מיתות הוו חד בקרבתם לפני ה' וחד דלא הוי לה בנין כו' אבל לא כשאר בני עלמא דלא מתו אלא מיתת גרמיהון אבל מיתת נפשיהון לא מיתי ע"ש והבן ובזה אמרתי בהספדו של הגאון המחבר ז"ל שפסוק אל תבכו למת ואל תנודו נו בכי בכה להולך כי, לח ישוב עוד וראה את ארץ מולדתו ואמרינין עלה במס' ב"ב אמר רב יהודא להולך בלא בן זכר ולכאורה נא מתיישבא שפיר סיפא דקרא דאמר טעמא כי לא ישוב וכו' וגם תיבות עוד הוא מיותר וגם מ"ש וראה את ארץ מולדתו הוא אך למותר ויובן עפ"י דברי הזוהר דמתן דלא שבק בר לא עאל בפרגודא ולא אתדבק וכו' ואילנא דאתעקר בעי נטיעה זימנא אחרא וכו' יהנה מי שנפטר מן העולם והוא צדיק אין מקום כ"כ לבכיה כמו שהמשילו ז"ל את הענין למלך ששלח בנו למרחקים ולקץ ימים שלח אחריו להשתעשע עמו כימי קדם אשר עם המלך במלכותי ישב שם כן הדבר במלכו של עולם אשר שלח אחר בנו יחידו אשר אהב ויאספהו אל תוך ביתו ובהיכלו כולו אומר כבוד ולהתענג בתענוגים הנצחיים אין מקום כ"כ לבכיה זו וזה לא נקרא הולך כ"א שב שחוזר לעבודתו זו היא שיבה זו היא ביאה חל המקום אשר היה שם אהלו בתחילה ושם ינוח על כנפי השכינה ועד"ז פירוש באור החיים בנים אתם לה' אלהיכם לא תתגודדו כי' אך כשמת בלא בנים אין הליכה זו להשתקע אלא לגור שם לפי שעה בלבד לבקר פנקסו ולפשפש במעשיו זה נקרא הולך כי הולך הוא לשעה קנה ועתיד לחזור אל העולם השפל הזה וידוע כי הצדיקים נקל להם לקבל עליהם עול גיהנום או להיות מתנודד בעונם העליון כענין לוי יתיב אבראי בכדי למרק חטא כלל מלהתגלגל ולשוב בדרך הזה עוד כי רע ומר רדתם מאיגרא רמא לבירא עמיקתא עולם התחתון לתקן אשר עיוותו וכן נאמר במראה אשר ראה ש"ב הגאון מוהר"ר יצחק חיות ז"ל בעהמ"ח זרע יצחק והרמב"ן ז"ל בהקדמה לספר תורת האדם חקר בזה כי אחרי שהאדם מעת היותו מעותד לרפוד יצועיו בגיא צלמות למה יתגודדו על מת לנוד ולבכות ומן התימה על יודעי דבר ויהי למה יקראו אכר אל אבל ומספד אל יודעי נהי והתשובה בזה כי תולדית האדם היה לחיית לעולם ומן החטא הקדמוני ירדו לטבח כולם על כן יחרדו כי מטבעם יתפרדו ע"ש ודבריו נעמו ובזה מתפרש מה שאמר הכתוב בכו בכה שתי בכיות הללו למה אלא האחד מצד הטבע והשני להולך דהיינו שהוא הולך בלא בנים ונתן טעם למה נקרא הולך כי לא ישוב שאחרי שמת לא ישוב עוד אל מקומו שואף והנפש רדופה ללכת אל בית אבי' ומקור מחצבה וזה שמת בלא בנים לא ניתן להשבון וברישא דקרא אל תבכו למת כלומר מי שהוא כבר מת וחלל רשע בחייו בזה אין מקום לבכיה כלל כי טיבותא היא לגבי' שמת ומיתתו מכפרת אבל הצדיק שמת בלא בנים יש למרר בבכי פעמים.
אולם בברכות אמרינן נגעים ובנים הם יסורים של אהבה ומוקי לה התם דהיינו בדהווי ליה ומתו והיינו דרבי יוחנן דאמר דין גרמא דעשיראה ביר וכו' ובגמרא ב"ב אמרו כל מי שאין מניח בן ליורשו הקב"ה מלא עליו עברה ואמרינן התם ר"י וריב"ל חד אמר בן וחד אמר תלמיד תסתים דר"י אמר תלמיד דאמר ר"י דין גרמא וכו' ולכאורה קשה דבלא דר"י נמי טובא איכא בצדיקים שמתו בלא בנים ותקשי למ"ד בן וגם הקשה הרי"ף שם דהו"ל לאוקמי הא דכל שאינו מניח וכו' דהיינו בדלא הוה ליה כלל ע"ש ויובן לענ"ד עפ"י מה שיש לדייק בלישנא דקאמר כל שאינו מניח דהול"ל כל מי שאין לו בן וכו' ונראה שבאמת יש כמה סיבות למה שבנים מתים שיש שבנים מתים בעון אביהם ויש שהם נתפסים בעון הדור כדאיתא בשבת ויש שנקצב להם שנים מועטות להשלים שנים מספר מגלגול הראשון וכן פי' רש"י ז"ל מ"ש באיוב ושנות מספר יאתיו וחורח לא אשוב אהלך רוחי תובנה ימי נזעכו קברים לי ור"ל שאם לא השלים שנות מספר הוא צריך נבא שנית בזה העולם ולהקבר שנית ועד"ז פרשתי השמחים אלי גיל ישישו כי ימצאו קבר כי שמחת הרשע בעולם הזה לתוגה נהפכה אחרי כי הוא מקבל שכרו בעוה"ז וחדוותי' מסתיי' משא"כ הצדיקים ששמחתם הוא בעבודת השם שהוא שמחת מצוה וכמ"ש האר"י ז"ל בפסוק תחת אשר לא עבדת ה' אלהיך בשמחה ושמחתם שלימה וע"י עבודתם משלימין כל הניצוצות שבצלם שלהם וא"צ להתגלגל שנית ולכן אמר ישישו כי ימצאו קבר מלשון ומצא להם שפירושו די סיפוקם היינו שיהיה די להם בקבר אחד לבד וכן ראיתי בספר אחד כמדומה בשפתי ישנים למהר"י אלגאזי ז"ל שכתב בהא דאמרינן בשבת דף ק"ח בעובדא דשמואל וקרנא וכו' לייט רב ואמר מאן דמצערן לא לוקמי לי' בני וכן הוה שזה תמוה שהבנים מה חטאו ולזה כתב הטעם לפי שיש נשמות שצריכין לבא להשלים שנות מספר מאותן שמתו בנא זמנם מחמת איזה עון או יש נספה וכו' והיינו לטותא דרב שיזמנו לו מן השמים בנים מאותן הנשמות שאינם באים רק לחיות שנים מועטות להשלים חלקם ועכ"פ הוא יצטער באבלם וזהו מדה כנגד מדה נגד הצער שנעשה לו ודפח"ח ואמנם אם חין המיתה בעון האב רק בעון הדור או קצבת השנים אין מקום לומר בזה שהקב"ה מלא עליו עברה דאיהו מחי קעביד משא"כ אם נתפסו בעונו אבות אכלו בוסר וכו' בזה שייך לומר כן ולכן דקדק הש"ס כל מי שאינו מניח בן ליורשו ר"ל שהוא הגורם לזה ע"י עונותיו ולכן הקב"ה מלא עליו עברה וכן גבי תלמיד שייך לומר כן דוקא באופן זה שהוא המונע בר והשתא ניחא הא דלת מייתי מכמה צדיקים שמתו בלא בנים משום שי"ל שנתפסו בעון הדור או טעמא אחרינא משא"כ כאן דמיירי שהוא גרם לזה אבל מדר"י מייתי שפיר מדחזינן שהיה מנחם לאחרים בזה ואמר דין גרמא כו' וקשה דזה תנחומין של הבל דשאני ר"י דמיתת בניו לא היה רק בעון הדור משא"כ בשאר אינשי יש להם להצטער הרבה שמא בחטאם מתו אלא ע"כ דר"י ס"ל דבבן אף אם בחטאו מת חין עברה אדרבה הוא מכפר בזה וכן מצינו בתנחומא שאמר רבי שמעון ב"י אם מת לאדם בן לא יהא קורא תגר שהוא מרצה אותו להקב"ה רק בתלמיד מיירי הכא ר"י והוא נכון לענ"ד מכלל דברינו למדנו דאף למ"ד בן וכו' לא נכנס בכלל הזה צדיקי עולם שמתו בלא בנים.
ואחרי הודיע כל זאת אמרתי להציע לרבים טיבו של האיש קדוש המחבר ז"ל ושמו נאה לו מו"ה אברהם חיים ז"ל והיה אדם גדול בתורה ובחסידות והיה שוהה בתפלתו כמעט רובו של יום ועסקן גדול בצדקות וג"ח ורבים השיב מעון והי' יודע בתעלומות חכמה וסתרי תורה והרבה קיבל מרבו הגאון החסיד המפורסם מו"ה שמעלקא ז"ל ואחיו מחו' הגאון החסיד המפורסם מו"ה פנחס ז"ל שהוא היה חותנו הראשון וזיווג שני לפי מעשיו הטהורים לקח לו לאשה יראת ה' בת הגאון החסיד המפורסם מו"ה ישכר דוב בערש זללה"ה שהיה אב"ד דק"ק זלאטשוב שמנוחתו כבוד בארץ הקדושה ואחרי נסעו זה פרישתו לקדושה קיימו וקבלו לחתנו הגאון החסיד המחבר ז"ל למלאות מקום חמיו ז"ל ואבי המחבר היה הרב המופלג מו"ה גדלי' ראש ב"ד דק"ק זאלקווא ושמו חרות על לוחות העדות של הגאון המפורסם מהר"י ז"ל וחותם שם הק' גדלי' בהרב מו"ה בנימין וואלף זללה"ה והרב המחבר ז"ל היה עמי בחיבה יתירה נודעת מלבד ידידות שארינו שהי' חוטר ממשפחת אא"ז הרב המפורסם הפרנס מו"ה מרדכי ב"ר ליבש מזאלקווא בן בנו של הגאון בעהמ"ח מהדורא בתרא וחותנו של אא"ז הגאון בעל ת"ש ז"ל ולפי שהרב ז"ל לא זכה להבנות השמיעני כי נפשו חשקה לעשות לו זכרון בספר אשר כתב על סדר התורה וישב כמצרף אחת אל אחת וסידורא נקט ואתי ונטרפה השעה. כי הצדיק נאסף מפני הרעה וגזר חומר בצו וזירוז לחוק הדברים בעט ברזל ועופרת להיות לו למזכרת. ולהקים שמו על נחלתו ואחר פטירתו לחיי עוה"ב נתעורר לב בנו חורגו אשר מנעוריו גדלו כאב ושאב מי שארו באר מים חיים ה"ה הרב המאוה"ג המפורסם מו"ה יוסף עזריאל נ"י האב"ד דק"ק גחליגר לעשות רצון צדיק וגם לרבות חמו הרבנית הצנועה החסידה אלמנת הרב החסיד המחבר ז"ל כשרה בנשים לעשות רצון בעלה נשא לבה אותה בחכמה והשתדלה בכל עוז לעשות נחת רוח לבעלה ז"ל ולהיות שפתותיו דובבות בקבר והרב הנ"ל נשא נפשו לרוץ אורח מקום הדפוס שמה להיות דולה ומשקה מתורת רבו ואביו חורגו ז"ל לעשות לו דרך
ואורח לחיים ונקדש קודש כזה ראה וקדש ובקרובי אקדש ואתנהלה לעטי לכבוד נשמתו הטהורה ז"ל כי אנכי ידעתי אפרים ברחימתין עזיזא דעבידנא ליה נייח נפשי' במילין זעירין אילין וגם הלום ראיתי להעיר לב יקירי הדור אנשי חמת ורודפי צדק המה יקחו את הספר הזה בכסף מלא מיד הרב הנ"ל כי יגיעות הרבה עשה ועלתה בידו בעזהי"ת ובלעדיו חדל להיות אורח לחיים הן צדיק ישולם מנה אחת אפיים נוצר תאנה יאכל פרי' והקרן קיימת לעולם הבא אחרי שנתגלגל זכות על ידו כי לזכר עולם יהיה צדיק כמ"ש חז"ל בירושלמי דשקלים אין עושין נפשות לצדיקים שדבריהם הם זכרונם ואף ידי תיכון לגזור חומר בכל מין חומר על כל המדפיסים הן במדינה זו והן במדינה אחרת שלא להדפיס שנית עד הגבול שגבלו הראשונים היינו משך עשרה שנים מיום כלות הדפסת הספר הנ"ל בלי רשות מהרב המאוה"ג מוהר"ר יוסף עזריאל הנ"ל וזכות המחבר יגן עלינו ועל בניני וימליץ טוב בעדינו ובעד עמינו וערי אלהינו ויהי נועם ה' עלינו ואורח חיים יודיענו בחמלתו עלינו כאשר יחמול איש על בנו הבן יקיר לי אפרים. פי המדבר לכבוד נשמת המחבר זעירא מן חברייא הקטן אפרים זלמן מרגלית מבראד
הקדמת הכותב מקבץ ומעמר המביא לבית הדפוס זה הספר חורגו של המחבר אשר לכבוד נשמת המחבר משרים דובר להיות שפתותיו של אותו צדיק דובבות בקבר
יתברך הבורא ויוצר המאורים. אל דעות נוהג יצורים אשר המשיך יקר החסד והרחמים עלינו וברא כל העולמות מראש עד סוף בשבילנו ובראשית המחשבה הסתכל בנשמתינו. הציב וירה אבן פנתו עבור לשעשע במעשינו אשא לבב היוצר יענה ממרומים ישתבח האלהי ואדוני האדונים בפי כל עליונים ותחתונים על כל החסד אשר עשה עם אבותינו ועמנו הן לכבודו בראני ומן התועים הבדילנו ותורת אמת הנחילנו וחיי עולם נטע בתוכינו. למען נוכל נדבק בו מחשבתינו ולבבינו וכאז כן עתה לא כלו רחמיו מאתנו ולא תמו חסדיו מעלינו וככל דור ודור עומדים ההולכים בתורת השם להאיר עינינו ולעלות עמהם תורתינו ותפלתינו בהיות משכנם בתוכינו ובהגיע תור וזמן התבקשתם בישיבה של מעלה והתגנזות נפשותם בצרור החיים הנה כבר אמרו חז"ל במס' יומא דף ל"ח אמר ר"ח בר אבא אמר רבי יוחנן אין צדיק נפטר מן העולם עד שנברח צדיק כמותו שנאמר וזרח השמש וכו' עד שלא כבתה שמשו של עלי זרחה שמשו של שמואל הרמתי. אך להחסרון דביני ביני בטרם הרים אשר נולדים הולכים וגדלים:
ואפשר שעל זה כוונו חז"ל באמרם הצדיק אבד לדורו אבד כי הגם שעד שלא שקעה וכו' זרח השמש עכ"ז מה יעשו דורו של אותו צדיק אשר מפיו היו חיים וקיימים:
ומתקיימים בהבל פיו העולה השמים ועתה נפשיהם יבשה ואפשר שעל זה אמרו בזוהר הקדוש פרשת לך לך דף פ"ב וז"ל ר"י פתח ואמר צדיק כתמר יפרח וכו' מפני מה הקיש צדיק לתמר מה תמר כיון דגזרין ליה לא סליק עד זמן סגיא אוף הכי צדיק כיון דאתאביד מעלמא לא סליק אחר תחותוי עד זמן סגיא עכ"ל כי הגם שנולד צדיק אחר כמותו הלהן תשברנו אנשי דורו עד אשר ייגדלו ויגיעו לימים אשר יוכלו יונקי שדי הצדיק דמעיקרא להיות יונקים מטובו וניאותים לאורו ומה יהיה באותן הימים שבנתיים באותו חלק הזכות וההצלה והגנה שהגיעו להם מן הצדיק שאבד. גם לזה המציא השי"ת תרופה ונתן בלב עבדיו הנאמנים משרתיו עושי רצונו שיחוקו דבריהם הקדושים למען יהיה לבית ישראל למשען ולרוות נפש שוקקה ונפש המתאווים לשתות מי באר מים חיים והיות כי לפעמים גורמות מדת הענוה להצפין בלב אמרי ה'. ברצות ה' דרכי חיש שיתגלו ויפוצו מעיינותיו חוצה וחכמתו תרנה חוצה כי ה' בעמו רוצה הנה הוא ית' עילת כל העילת וסיבת כל הסיבות מסבב סיבובים עד יגיע ויראה להוציא לאור דברי אלהי'
חיים כאשר גזרה חכמתו ית' ויתעלה כה יסובב סיבובים הרבה למען יופיע אור חכמה וחיים להאיר לארץ ולדרים עליה ברחמים ואף על זה השי"ת פקח עיניו והשביע רצון למען יהיה איש מהיר במלאכתו וירצה לזכות במצות והנה כמו כן אנכי מוכרח לעסוק בדבר מצוה היקרה מאד. יען כי היתה סיבה מאת ה' היתה זאת להתגלגל על ידי זכות להוציא לאור תעלומות וחידושין דאורייתא אשר יצאו בקדושה ובטהרה מפי קדוש ה"ה הוד כבוד אדוני אבי אבי רכב ישראל ופרשיו:
ה"ה אבי חורגי מורי ורבי ה"ה הרב הגאון הגדול בוצינא קדישא חסידא ופרישא אספקלריא המאירה המפורסם מוהר"ר אברהם חיים זצוקללה"ה אשר ידוע ומפורסם גוד צדקתו וחסידתו ופרישותו וכל ימיו היה תורתו אומנתו והפליא עבודתו עבודה שבלב זו תפלה כמעט כל יומא זמני' ובעודו בחיים חיותו היתה נפשו של אותו צדיק זללה"ה חפצה וחשקה להוציא לאור חידושיו אשר חננו אלהים להוליד בחכמתו הן בנגלה והן בנסתר יען כי הרב החסיד המחבר זללה"ה לח הניח בנים והוו ליה בנין ומיתו ובהדי כבשי דרחמנא ל"ל ועיין בזוהר הקדוש פרשת וישב דף קפ"ז ע"ב עלייהו כתיב כה אמר ה' לסריסים אשר ישמרו את בריתי ועובדי וההיא אורייתא קא מגינן עלי' לההוא עלמא וע"ש בדף קפ"ח ובגין כך בבוקר זרע וכו' משמע שם דעובדי ואורייתא במקום תולדות ועיקר תולדותיהן וכו' ובפרט מי שזכה וזיכה חת הרבים ורבים השיב מעון וזהו לסריסים שנסתרסה ע"א בימיו כדאמרינין בסנהדרין דף צ"ג וכמסקנת הגמ' בב"ב דף קט"ז דתרווייהו ר"י דידי' ור"י בן לוי ס"ל אשר אין חליפות למו וכו' כל שאינו מניח תלמוד עיין שם.
והנה אותו צדיק מנעורי גדלני כאב את בנו ממש והשגחתו היתה עלי תמיד לטובה בכל מילי מיטיב הא במילי דשמיא והא במילי דעלמא והיה לי לאב ולרב מובהק והיה תמיד רצונו הקדיש להניקנו מטובו ולהשפיע עלי מחכמתו ואורו ובטרם נגנז אורו הבהיר הזהיר להוציא לאור חיבוריו אמרתי בוודאי עלי מוטל הדבר לעשות רצון הצדיק דבר שנצטער בו אותו צדיק כל ימיו שיבדרין שמעתתא בעלמא וגמרתי בלבי כי הוא גמילות חסד של אמת עם נשמתו הק' כמ"ש רז"ל ביבמות דף צ"ו בהא דאיקפד ר"י על ר' אליעזר שלח אמר לשמעתתא משמי' בבי מדרשו משמע שם אף בתלמידו שמסתמא כל דבריו מפירבו מובהק הוא משום דכל ת"ח שאומרים דבר שמועה מפיו בעוה"ז שפתותיו דובבות בקבר ע"ש ובמהרש"א בחידושי אגדות ולמדו שם מפסוק וחכך כיין הטוב דובב שפתי ישנים לכן אזרתי כגיבור חלצי לעשות רצון הצדיק זצללה"ה וכמה יגיעות יגעתי כי דברי קדשו היו מפוזרים ולקטתי באמרים מאמר אחר מאמר לסדר פרשיות. עוד זאת שמתי אל לבי מאמר חז"ל במסכת עירובין דף צ"ד אמר ר"ח אין התורה ניקנת אלא בסימנין שנאמר שימה בפיהם וכו' הציבי ך ציונים עשה ניונים לתורה זאת הרהיבני ולא נתתי שינה לעיני ולעפעפי תנומה ובכל מקום שמוזכר בדברי המחבר מאמרי הש"ס ומאמר הזוהר ית"ז וז"ח ומדרשי חז"ל עשיתי ציונים ומ"מ עד מקום שידי יד הקטנה מגעת בטוב טעם ודעת. ויש כמה דברים שמוזכר בדברי המחבר זצללה"ה כמה וכמה פעמים לח צינתי כ"א פ"ח או שתים יכשוש דבר המובא בדברי חז"ל בכמה מקומות צינתי מקום הכתוב יותר מבורר וחטו כי רוכלא ואף ע"ז פקחתי עיני יען אשר ראיתי שיקר כל ספר הוא הגהתו והוספתי להגיהו ומידי קוראי להגיה היתה עיני ולבי על כל ענין ועל כל מלה ובכל כחי עמלתי להרם כל מכשול וטעות מדרך כל קירא אך בכל זאת עיני בשר לי לא תתפאר לאמר הן זה יצא ראשונה מתחת מכבש הדפוס נקי מכל שגגה כי איפוא אדם יתהלל בזאת ומי יאמר זכיתי וכו' בעסק הדפוס ואין ספר אשר לא ימלא בו חסרון וטעות וגם הלום ראיתי להביא לבית הדפוס ופזרתי סך רב בכדי שיהיה בכל מיני הידור בניר טוב ובשאר מיני הידור ויהיה פרי טוב למאכל ונחמד למראה ובוודאי אנשי ירחי ה' יחזקו לי טוביתא ויאמרו ראה דבר חדש כזה ראה וקדש והנה חיבר א"ח הרב החסיד זללה"ה ארבעה חבורים הח' על התורה הקדושה לכל פסוק דפסקי' משה לגנות המון נסתרות שמבראשי' עד לעיני כל ישראל ועוד שלשה על פרקי אבות ועל סדר הגדה של פסח ועל כמה הלכות ולשונות הרמב"ם ז"ל וכל דבריו הק' ממקום קדוש יצאו עפ"י הקדמות נכוחות ישרות וחמודות ערבים ומתוקים נוצצים ומבהיקים נחמדים ללב חשוקים משמחים אלהים ואנשים צדיקים מפי הני שלשה מטיבי צעד ה"ה הרב הגאון החסיד המפורסם מוהר"ר שמואל שמעלקא אב"ד דק"ק ניקלשפארג וה"ה הרב הגאון החסיד המפורסם מוהר"ר לוי יצחק זצללה"ה אב"ד דק"ק בארדיטשוב ומלכם בראשם ה"ה כבוד הרב הגאון החסיד המפורסם איש אלהי רשכב"ה מו"ה דוב בער זצוקלה"ה מ"מ דק"ק מעזריטש והנה כי מאוד רבה הוצאות הדפוס לא הדפסתי כעת רק על התורה ונפשי בשאלתי ובקשתי לפני כל מעיין בספר הזה לבל יהיה מהיר להרהר אחרי הדברים הנחמדים פה כי הדברים יצאו מפי הצדיק זללה"ה בקדושה ובטהרה כאשר עיני ראו ונא זר בטרם שפתותיו נטפו מור כמה וכמה דבק מחשבתו וחושיו במקור החיים והנה שמעתי מהרב החסיד המחבר זללה"ה להקים שם הספר ולקרותו בשם אורח לחיים ונא גילה ני טעם וטעמו כפשוטו נכון כי הוא דרך נכון ואורח לזכות לחיים הנצחיים גם אמרתי בלבי כי זה שמו נחה לו בהיות בינותי בספרים הקדמונים אשר הזכירו את שמם ברמז בפתח דבריהם בהתחלת ספרים נמר כדאית לי' ולמר כדאית לי' למען יעלו זכרונם לטובה תמיד ועל הטוב יזכר שמם וגם הלום אטמון ברמז לפענ"ד כי חושבנא דדין עם התיבות והכולל עולה כחושבן שמו אברהם חיים ואני תפלה לאל חי שיזכני להוציא לאור שאר חיבוריו הטהורים ובזכותו ובזכות שחר הצדיקים נזכה לראות עמוד הכהן לתומים ואורים ואין מן הצורך להזהיר שאל יסיגו גבולי בהדפסת ספר הלז בגבול שגבלו ראשונים הם הגאונים המפורסמים שבאו על הסכמה כי מי זה יחוזה אשר מנא לבו לעבור דברי הגאונים. קדושי עליונים וסימנך פורץ גדר שבע יפול לפ"ק ולהשומעים יונעם ותבוא עליהם ברכת טוב עין הוא יבורך כל המסייע בדבר הספר הלז בכדי שיפוצו מעיינות של אותו צדיק המקום יהיה בעוזרו ויוסף לו שנות חיים ושלום יהיה בהיכלו ושלוה בארמנותיו ויזכה לראות בנחמות ציון וירושלים ויתנשא מענה מעלה כי יפול לא יוטל וסימנך לטובה שבע יפול צדיק וקם לפ"ק וזכות הרב המחבר יעמוד לכל המסייעים להוציא לאור דברי אנה עד יבנה עיר על תילה אז יאמרו בגוים הגדיל ה' לעשות עם אלה. מהרה יכונן ה' וישם את ירושלים בארץ תהלה. ומעתה אתן שבח ושיר לאל בורא כל יצור ישתבח שם אלהינו וישכון לעד צורינו סלה ועד בתוכינו פניו יאר אתנו עשה חיים וחסד עם אבותינו ועמנו זכר עשה לנפלאותיו אתנו ריחם כרוב רחמיו וחסדיו עלינו יקר מדותיי הטביע בנו אך טוב עשה לנו למען שמו יושיענו אלה דברי הצעיר יוסף עזריאל בא"א מוהר"ר חיים ארי' ליבוש חונה בק"ק גאליגר.