אור שמח על משנה תורה, הלכות תרומות· רבי מאיר שמחה הכהן מדווינסק
פרק ט · הלכה י
יראה לי כו' ה"ז אסור להאכילה תרומה שדין תורה מעות קונות כו'.
הנה לפי מה שמבואר דעת רבינו דהנאה של כלוי לזרים בתרומה אינו דבר תורה ויעוין לקמן פי"א הי"ז י"ח ובמשל"מ שם, א"כ כיון דמדבריהם אינם קונים מעות והוי אכתי פרתו של כהן ואמאי אינו מאכילה בתרומה, אך זהו בדותא דרבינו סובר כהר"מ מפונטייזא בספר הישר והובא בר"ש סוף תרומות דבהמת ישראל אסורה מן התורה להאכילה בתרומה דכתיב וכהן כי יקנה נפש ונפש בהמה במשמע ודוקא בהמת כהן אבל בהמת ישראל אסור מן התורה יעו"ש, ומ"מ לפמש"כ בתוס' ריש פרק אלמנה לכה"ג דדוקא כרשינין מאכיל לבהמה בתרומה וכמו שמבואר בתו"כ הם אוכלים ואין הבהמה אוכלת יכול לא תאכל בכרשינין ת"ל נפש [הובא במשל"מ פ"ו יעו"ש] ובכרשינין איתא בירושלמי סוף חלה דדוד גזר עליהן א"כ הוי חיובן בתרומה מדבריהם ותו אמאי לא יאכילנה הכהן כיון דמדבריהם הוי שלו. ונראה דעיקר טעמו משום הפסד תרומה וכל מאכל הראוי לאדם אין מאכילין אותה לבהמה וזהו בכלל הפסד תרומה שכתוב לקמן פי"א אין מבשלין יין כו' ואין נותנין דבילה כו', ואף בחולין סבר ר' הונא דאוכלי אדם אין מאכילין לבהמה (תענית דף כ') לכן אף שעורים כו' אינם ראוין לאדם וכל דבר הנתקלקל קצת מאכילן לבהמה בתרומה ובהו הוי חיוב תרומה דבר תורה לכן גם כרשינין ודברים דאין חיובן רק מד"ס אסור ג"כ להאכילה ופשוט:
ועיין בתנא דבי אליהו פי"ג באריכות דאסור להאכיל לבהמה תרומה וכולהו משום הפסד תרומה, ומה דמשמע מדבריו שתרומה שאין להם אוכלים אין הולכין אלא לשריפה, מפורש דלא כן בתרומת חמץ לריה"ג בפרק כל שעה (דף ל"ב) דמאכילה לכלבו יעו"ש, אך תמן דוקא בזמן שאסורה באכילה אבל בסופה לאבוד שורפין הטהורות ואין מאכילן לבהמה וכמו דאמר בפ"ק דפסחים בי"ד שחל בשבת דשורפין כו' טהורות ויעוין תוס' שם וזהו כדברי התדב"א ודוק ולפי מה שכתבנו בפ"ח ממכירה דאם לא חזרו בהן תו לא הפקיעו חכמים קנין מעות א"כ אם לא יחזור בו נמצא דהפרה קנויה במעות להישראל מדבריהם. ג"כ א"ש טובא דלא אכלה בכרשינין דהוי מדבריהם ג"כ, ועיין פי"א ה"ט ומפני כו' שאינן ראוין למ"א, ועיין מש"כ בהלכה שלפני זה ודוק: