אור שמח על משנה תורה, הלכות תרומות· רבי מאיר שמחה הכהן מדווינסק
פרק ז · הלכה י
משוך [מותר לאכול] (אוכל) בתרומה ואעפ"י שנראה כערל.
הנה בירושלמי גרסינן המשוך לא יאכל עד שימול ופליגי אי משום קנס או משום גזירה, ונפ"מ להיכי דנמשכה לו מאליו או משך לו אחר בע"כ. והנה למ"ד משום קנס אין סתירה מהך ברייתא דמייתי בתלמודין דגרסינן משוך אוכל בתרומה ורק על רב הונא פריך דמפני שנראה כערל אוסרו בתרומה וזה כרב רבו דאמר בירושלמי מפני גזירה דגזר אטו ערל גמור ואפילו בנמשכה מאליו, ואפשר דבמשך את עצמו גם לשיטת רבינו אסור משום קנס דרב ור' יוחנן הלכה כר"י. אולם לפי גירסא השניה דלימא מסייע לרב הונא ומשוך אוכל מן התורה, לשיטת רבינו לא יתכן דא"כ הא דתני טומטום אינו אוכל הוא דבר תורה ומדברי סופרים גם משוך אינו אוכל ומאי נפ"מ בין משוך לטומטום. ואולי משום דספק שיכול להתברר בהא גם לרבינו הוי דבר תורה להחמיר וטומטום יתברר כשיהא נקרע:
אך יותר נראה עפ"י מה שבארו האחרונים דבר נכון, דכל מקום שדברה התורה בלשון ודאי דברה, ואבוהון דכולהו שמועה דסוטה בהך דר"ג דכתיב כל טהור יאכל בשר ודאי טהור והבשר אשר יגע בכל טמא ודאי טמא דוקא, ובירושלמי ריש האשה בתרא כי ישבו אחים בודאי לא בספק יעו"ש דקרא דובן אין לו הוא ג"כ בודאי אין לו שלשון התורה מדבר על הודאי, ובירושלמי שילהי נזיר וטמא אותו הודאי מטמא ולא ספק וטהרו אותו הודאי מטהר לא ספק, וכן בפרק יוהכ"פ וחי בהם ולא שימות בהם שיחיה בודאי ואף ספק פקו"נ דוחה כל המצות עיי"ש, וכן בסוף פ"ב דשבועות הכא הוא דלא כתיבה ידיעה בהדיא מונעלם הוא דקא אתי וכו' דכתיב או הודע אליו וכו' יעו"ש לענין ספק ידיעה. ולפ"ז הא דערל אסור בתרומה דיליף גז"ש מפסח ובריש הערל אמר הגמ' מי איכא מידי דערלות דגופיה לא מעכבא ביה ערלות דאחרינא מעכבא ביה, והנה בערלות דזכריו ועבדיו דמעכבין ביה הוא מדכתיבא המול לו כל זכר ואז יקרב לעשותו ומלתה אותו אז יאכל בו, הרי התורה מדבר על לשון ודאי שיהא ודאי מהול הא ספק אם הוי מהול אינו רשאי לאכול עדיין [רק גבי טומטום מפני שהוא אנוס ובאונס אינו מעכב מעשות את פסחו] א"כ כש"כ כשכתבה התורה וכל ערל לא יאכל בו כשהוי אפילו ספק ערל אסור לאכול בו וא"כ כי גמרינן גז"ש לתרומה ג"כ אפילו ספק אסור לאכול בתרומה מה"ת ולכן אינו אוכל בתרומה מה"ת ומשוך אינו אוכל רק מד"ס הא מה"ת אוכל ודוק: