אור שמח על משנה תורה, הלכות תרומות· רבי מאיר שמחה הכהן מדווינסק
פרק ז · הלכה ד
מי שהיה אוכל בתרומה כו' אוחז באמה ובולע אה"ת.
בגמרא מקשה והתניא ר"א אומר כל האוחז כו' מביא מבול לעולם, ומתרץ שם אביי ורבינו פסק כרבא כיון דעקר עקר כו', ובתוס' רא"ש תמה דאטו משום זה יעבור על משמרת תרומתי דהוי דאורייתא יעו"ש. ויתכן דהגמרא רוצה לתרץ משנתינו גם לרבי אליעזר דאיהו סבר בתרומות אמרו לו נטמאת ונטמאת התרומה ר"א אומר יבלע, לכן לר"א גופיה הלא אם לא יאחוז באמה כיון שהתחיל לאכול היינו שלעס התרומה בהיתר יבלע ורשאי לבלעה, ולכן פריך דאסור לאחוז באמה ויעוין רש"י נדה (דף נ"ח) בזה, לכן הלא לא תאבד התרומה ואמאי שרי לאחוז, אבל לר' יהושע דסובר דיפלוט א"כ אם תצא הש"ז יטמא ויהא מוכרח לפלוט התרומה מתוך פיו ודאי דלא עקרינן הך דמשמרת תרומתי משום איסור דהרהור באוחז באמה, ובודאי א"ש משנתינו כפשטא וגם אביי מודה דשרי בלא מטלית עבה ואף בפנוי ונכון:
והנה בירושלמי מביא דרבי נתן אליבא דר' אליעזר במשנתינו סבר לעוס כבלוע לכל מידי, אבל תנא דמשנתינו סבר דוקא בהתחיל בהיתר יעו"ש, ולפ"ז נראה דטעמא דר' אליעזר במשנתינו דסבר כמו קושיית רבנן בתוס' ישנים פ' אלו נערות כיון דלעס ליה ומקלקל דהוי כמו כהן שסך שמן של תרומה בן בתו ישראל מגלגל בה ואינו חושש, ואמנם סבר דוקא בהתחיל בהיתר נתחללה בלעיסתו וכמו שרצו רבנן בתוס' ישינים דיומא פרק יוהכ"פ לומר דדוקא כהן אבל בזר שבלע לא דדוקא בשנעשה בה היתר לבלעה נתחללה מתורת תרומה יעו"ש זה סברת ר' אליעזר בתרומה. ומדברי ירושלמי דר"נ סבר דהלעוס כבלוע מדחשיב גם יוהכ"פ מוכח דה"ה לתנאי דפליגי על ר"נ בבלוע מיהא מודו דחייב וחייב בבלע חצי שיעור והקיאו וחזר יאכלו גם ביוהכ"פ דהנאת גרונו איכא וחייב גם ביוהכ"פ אף דבאתובי דעתא תלוי, דחזינן דלר"א דלעוס כבלוע מותר לבלוע ביוהכ"פ, כן לדידהו בבליעה ביוהכ"פ ופשוט. וכן משמע הך דמוקי בסוף פ"ק דשבועות דחנקתיה אומצא דבבליעה בלא הנאת מעיו חייב, ובכריתות פרק אמרו לו (דף י"ד) אמר והא יוהכ"פ בכותבת הוא דמחייב הו"מ לשנויי כגון שהקיאו וחזר ואכלו אך זה דחוק וביארתי בהלכות שביתת עשור ודע דאם נאמר דעבדים אינן מצווין על פו"ר ונאמר כשיטת ר"ת דכל מי שאינו מצווה על פו"ר אינו באיסור השחתת זרע יעוין משל"מ הלכות מלכים, הו"מ לאוקמי הך דמי שהי' אוכל בתרומה בעבד דטמא אסור בתרומה ודוק: