אור שמח על משנה תורה, הלכות תרומות· רבי מאיר שמחה הכהן מדווינסק
פרק ו · הלכה ו
זר שאכל תרומה בזדון בין שהיה טמא בין שהיה טהור כו' בין שאכל טמאה חייב מיתה בידי שמים כו' ולוקה על אכילתה.
הנה בלח"מ הלכות סנהדרין פי"ט תמה על רבינו מאין לו שיתחייב הזר מיתה על תרומה טמאה דמקרא ומתו בו כי יחללוהו דרשינן פרט לזו שמחוללת ועומדת וגם כהן טמא שאינו לוקה על תרו"ט מנ"ל בלא ראיה ברורה. אמנם ברור דדברי רבינו מפורשים בירושלמי בכורים פ"ב ה"א מתניתא כו' אוכלי תרומה (בזדון) [אפשר דצ"ל בזרים] טהור שאכל טהור וטמא שאכל טמא וטמא שאכל טהור וטהור שאכל טמא בעון מיתה אוכלי תרומה בכהנים טהור שאכל טהור כמצותו טהור שאכל טמא בעשה כו' והך מתניתא היא בתוספתא תרומות פ"ו יעו"ש. אמנם גם מבבלי מוכח דזר חייב מיתה על אכילת תרומה טמאה והוא בפרק כלל גדול (דף ס"ט) בהא דאמר ר' יוחנן דאם שגג בכרת והזיד בלאו מחייב קרבן וטעמו דבמלקות לחודא לא מתחייב קרבן רק אם כתיב כרת גביה, א"כ הכרת הוא סיבה לחיוב הקרבן בשוגג וכי הזיד בלאו נתחייב קרבן על שגגת הכרת לחודא ויעו"ש רש"י ותוס', ואמר התם רבא מיתה במקום כרת עומדת, ופירושו שאם שגג במיתה והזיד בלאו מתחייב אם אכל תרומה חומש דחומש במקום קרבן קאי ואם נימא דזר אינו חייב על אכילת תרומה טמאה מיתה הואיל והיא מחוללת ועומדת, א"כ הא תנן פ"ו דתרומות האוכל תרומה שוגג משלם קרן וחומש כו' אחד תרומה טהורה ואחד תרומה טמאה משלם חומשה ואע"ג דעל אכילת תרומה טמאה אין מיתה בזדון ואשתכח דהמיתה אין סיבה אל תשלום החומש בשוגג, ואיך יתכן דאם ישגוג רק במיתה לחוד יתחייב בתשלום חומש הא הוי כמו ששגג בדבר אחר ואיך מיחשבא בשגגה ועל כרחין דחיוב מיתה בזר גם באכילת תרומה טמאה איכא והמיתה סיבה אל תשלום חומש בשוגג כמו הכרת לחיוב הקרבן בשוגג וכי שגג בסיבת החומש משלם וז"ב. ואין לסתור דברינו דהא אכתי קשה דמצאנו דסך מתרומה איכא תשלומי חומש ולא מתחייב מיתה, דז"א דבפרק בנות כותים (דף ל"ב) מרבה מולא יחללו לרבות הסך כשותה ומהך קרא ידעינן חיוב מיתה באכילת טבל. ובאמת בירושלמי פ"ב דמע"ש מייתי ברייתא שוות סיכה לשתייה ומשני לאיסור ותשלומין אבל לא לעונש כו' ופריך והתני לא יחללו להביא הסך אמר ר' יוחנן לית כאן סך, והוא כמו שפירשו בתוס' בשם רבינו תם דקרא אסמכתא בעלמא:
ולפ"ז אינו מיושב דברי רבינו שמשון בפ"ז במש"כ דלרבא אם הזיד בלאו דמעילה ושגג במיתה דמעילה דגלי קרא דמשלם ואין המלקות פוטרו ולפ"ז בכה"ג במעילה אין משלם קרן וחומש כיון דהחיוב מיתה אין סיבה אל חיוב תשלומין בשוגג, דהא דהזיד במעילה במיתה פירשו רבנן בתוספות פרק כ"ש (דף ל"ג) ד"ה ומינה דבשאר נהנה לבד אכילה ליכא חיוב מיתה דילפינן מהקישא דתרומה ושם דוקא באכילה ותשלומין בשוגג חומש וקרבן איכא, הרי דרק הלאו הוא סיבה אל התשלומין לכן בעי שישגוג בלאו וז"ב:
והא דכתב רבינו בכהן טמא שאכל תרומה טמאה דאינו לוקה אע"ג דהוא בל"ת, הא שהוא בל"ת מבואר היטב בירושלמי ותוספתא הנ"ל, אבל מה שאינו לוקה יתכן דסברת רבינו דהך פרשה דמדברת בטמא שאוכל תרומה לא מיירי בתרומה טמאה כיון דכתיב ואחר יאכל מן הקדשים בטהור מיירי כמוש"כ בהלכה ג' והוא מירושלמי דבכורים, רק סובר כשיטת התו"כ וסתמא דגמ' סברא כוותיה בריש פ"ק דשבועות (דף ו') בכל קדש לא תגע לרבות התרומה דעיקר קרא לקודש אתיא שאוכל קדשים בטומאה לוקה כמוש"כ רבינו בפי"ח מפסוהמ"ק ומרבה מבכל גם תרומה. והנה לאכילת תרומה כבר כתיב והוא צרוע או זב בקדשים לא יאכל כמפורש בתו"כ כרי"ש ודמרבה התו"כ לתרומה מבכל קודש למה לי [כמו שתמהו התוס' ביבמות (דף ע"ה) יעו"ש ומה שתירץ ר' אפרים אינו למעיין בת"כ יעו"ש] וע"כ דמבכל מרבה גם תרומה טמאה ועיין בתוס' שבועות שהרגישו מהתו"כ עיי"ש, וכיון דלא ידענא ל"ת לטמא שאוכל תרומה טמאה רק מבכל קודש וכמו קדשים דעיקר קרא מיירי בי' הוא בין טהור בין טמא כמפורש במשנתינו פרק השוחט ומעלה, כן הא דמרבי מבכל לתרומה הוא אף לטמאה, לכן סבר רבינו דאינו לוקה כיון דאינו מפורש רק מבכל, וכה"ג כתב רבינו בפ"ז מהלכות מאכ"א הט"ז יראה כו' ואם תאמר שהן אסורים מה"ת בכלל כל חלב אין לוקין עליהן כו' ויהיה כחצי שיעור כו' וזה דייק רבינו אינו לוקה שהרי אינה קודש רק מבכל איתרבי ודוק. ולפי מה דהוי סבר הגמ' לומר בפרק כל הבשר (דף קי"ג) בטעמא דשמואל דפטר בטמא שאכל תרו"ט הוא משום דאין איסור חל על איסור ודאי כן הוא דל"ת עובר רק מלקות ליכא וכמפורש פרק ד' אחין לקוברו בין רשעים גמורים, רק לפי טעם זה לא יתכן רק בנטמאת תרומה מקודם שנטמא הכהן ודוק בכ"ז: