אור ברסלב

אור שמח על משנה תורה, הלכות תרומות· רבי מאיר שמחה הכהן מדווינסק

פרק ה · הלכה ט

הלכה ח

אבל אם אמר פירות ערוגה זו כו' לכשיתלשו כו' דבריו קיימין כו'.
נ"ל דעד כאן לא אמרו אלא בששניהם הן שלו אבל אם הוא מפריש מפירותיו על פירות חבירו אעפ"י שפסק שאין צריך דעת בעלים מכל מקום כיון שלא נתלשו הפירות שתורם עליהן אין תרומתו תרומה דהא אין ביד התורם לתלוש פירות של פלוני ומחוסרין מעשה דתלישה והוי דבר שלב"ל. ובזה הוי א"ש הא דביבמות (דף צ"ג) מייתי דרבי ינאי הוה ליה אריסא כו' שקל עשר מפירי דביתיה עליה דסבר אדם מקנה דשלב"ל. ויפלא כיון דהתורם משלו על של חבירו א"צ דעת תו הוי מצי לתרום עכשיו על פירות האריס כ"ז שלא נתן לו ואין זה דשלב"ל וכבר תמה כן בדרוש וחדוש. ולפ"ז יתכן דהפירות דאריס הוי מחוברים ואין ביד ר' ינאי לתלוש פירות חבירו וע"כ מטעם דמקנה דשלב"ל, וכן רצו תוס' שם לפרש דהוי מחוברין. אמנם צריך להבין דכיון דהא דא"צ דעת פירשו בגמ' נדרים דזכות הוא והוי כשלוחו א"כ כיון שהאריס הוי מצי לתרום עכשיו תו מצי לעשות שליח, אמנם הא האריס לא הוי מצי לתרום מפירות דר"י בלא הקנאה אך נתבונן הלא בנתינת רשות מר"י הוי מצי לתרום מפירות ר"י על פירותיו אכן זה הוי מתורת שליחות מר"י וכאן דהפירות דאריס מחוברין הוי לר"י דבר שלב"ל דאין בידו לתולשן ותו לא משוי שליח, רק באופן שיהא ר"י נעשה שליח מהאריס הלא האריס לא מצי להקדיש פירות דר"י בקדושת תרומה בלא הקנאה. אמנם נרכיב הדברים דעל קדושת תרומה הלא יהיה האריס שליח מר"י ופירותיו בידו לתולשן ולפוטרן וא"כ כיון שמצי האריס לעשות תרומה לפירות דר"י על כריו תו יהא ר' ינאי נעשה שליח לתרום או ע"י זכיה שהיא מתורת שליחות לתרום מפירותיו על פירות האריס, ויש להאריך בזה הרבה עפ"י דברי התוס' באיזהו נשך ועוד, ועיין בתוס' נזיר (דף י"ב) לענין עשיית שליח להפריש מקמח ודוק:
והנה דברי התוס' שם צ"ב, דאע"ג דלהיות חלה היינו לפטור העיסה בידה להביא עיסה מגולגלת ולפטור, אבל על קדושת חלה שיהא חל על העיסה שעתידה להיות נילוש מהקמח מיקרי מידי דלא איהו מצי למיעבד שמחוסר מעשה דלישה אע"ג דבידה כמו שהוכיחו מגט, ונשאלתי בזה. ונראה דתוספות פירשו דכותב גט לארוסתו היינו שמצוה לשליח לכתוב גט לכשיכנסנה הא ביבמה לא מצי משוי שליח אע"ג דמצוהו שיכתוב הגט לכשיכנסנה אז יהא כותב השליח גט אע"ג דבידו לגרשה בע"כ, מכל מקום כיון דהכניסה הוא היפך הוראת מעשה הגט מיקרי דמחוסר מעשה וה"נ לענין הפטור לפטור העיסה מה שמחוסר לישה הוא כמו חסרון מעשה היבום להגט דהלישה מביאה העיסה לידי חיוב והוא כעת פוטר העיסה בהרמה דמעשה החיוב הוא התנגדות, אבל לחול קדושת חלה הלא העיסה לישתה הוא התחלת פעולת הקדושה שמקמח לא מצי להפריש חלה א"כ הלישה הוא התחלה מהחלות קדושה של חלה ולכן כיון דהוי בידו אין זה מחוסר מעשה. ובדרך רחוק יש לומר דתוספות אזלו בשיטתם בקדושין דדבר שלב"ל בקדושת הגוף מצי להקדיש ולפ"ז בתרומה מה שלא מצי להרים דבר שלב"ל הוא מצד שלא מצי לפטור הפירות שלא נתחייבו ולא מצי הפריש מתוכן, אמנם זה נסתר מדברי הגמ' דקדושין (דף ס"ב) פירות ערוגה זו מחוברת יהיו תרומה ע"פ ערוגה זו כו' הרי דגם בזה לא מצי להרים דשלב"ל. ובתוספתא פ"ב דתרומות כיו"ב מי שבא בדרך כו' ה"ז עשויה תרומ"ע ע"פ שיש לי בתוך ביתי לכשיגיע לעיר כו' ועושה אותן תרומ"ע על מקום אחר עד שיגיע לעיר. ולכאורה נראה דתנא תוספאה אזיל לטעמו דאמר בתמורה פרק ג' שור זה הקדש לאחר ל' יום כו' הקדישו לשם שלמים ה"ז מוקדש, כן בתרומה אע"ג דגבי תרומה ג"כ חשיב אמירה כמסירה וכמוש"פ תוס' יבמות (דף צ"ג) ד"ה קנויה לך מכ"מ אם מכרה או הקדישה מכורה וקדושה, ויעוין רשב"א בנדרים בסוגיא דבר פדא דפליגי בזה אמוראי בריש פרק האומר בקדושין. אמנם מדלא תני בתוספתא ועושה עליהן תרומה ומעשר ממקום אחר והפירות האלו נפטרין מחיוב תרומ"ע ותו לא יכלו להתקדש בקדושת תרומ"ע על פירות שאמר דהוי מן הפטור על החיוב, יתכן דדוקא לעשותן תרומ"ע על מקום אחר דאינו מפקיען מקדושה שאמר שיהיו רק שעושה אותן על מקום אחר זה רשאי אבל להיותן פירות חולין ע"ז נאמר אמירה לגבוה כמסירה להדיוט, וכזה במקדיש בכור בבטן דשרי להקדישו לעולה ולא לשלמים יעוין ריש פרק כיצד מערימין ולקמן סוף פ"ד מהלכות תמורה ודוק:

תוכן העניינים

אור שמח על משנה תורה, הלכות תרומות

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה