אור שמח על משנה תורה, הלכות תרומות· רבי מאיר שמחה הכהן מדווינסק
פרק ד · הלכה יב
הבן והשכיר והעבד והאשה תורמין על מה שהן אוכלין אבל לא יתרומו על הכל כו'.
המשל"מ הביא סוגיא דיבמות דתניא ואכלתם אותו בכ"מ אתם וביתכם למד על נשואה בת ישראל שנותנת רשות לתרום. והנה השמועה שמה צ"ב, דקא פריך על הא דתנן בת לוי מאורסת לכהן ובת כהן ללוי לא תאכל לא בתרומה ולא במעשר אמאי לא תאכל במעשר הא לאו זרות איכא ואף לר"מ דמעשר ראשון אסור לזרים ג"כ תהא מותרת, אר"ש מאי אינה אוכלת דקתני אינה נותנת רשות לתרום מכלל דנשואה נותנת רשות כו', וזה פלא חדא דקרא ל"ל אם היא רשאה להרים מה שהיא אוכלת יכולה ליתן גם רשות להרים ועוד ארוסה דאין לה מזונות פשיטא דלא נותנת רשות להרים כיון שבעצמה אינה מרימה ומאי קמ"ל במשנה, ועוד דמשמע דארוסה תורמת מעשר של ארוס רק רשות אינה נותנת וזה מילי דבדותא, ועוד דבכ"מ שוה עבד לאשה, סוף דבר אינני מבין הסוגיא לפי פרש"י כלל. לכן לדעתי נראה כן, דבמסכת גיטין סוף כל הגט אמר דר"א בן גמלא סבר דבעה"ב מצי להרים מכריו תרומת מעשר ורבנן פליגי עליה יעו"ש, ובירושלמי פ"ק דתרומות מייתי לה בשם ר' יוסי דר' יוסי אמר בעה"ב שתרם את המעשרות מה שעשה עשוי, ונראה דרבנן דסברי דאין הבעה"ב יכול להרים היינו כיון שמוכרח ליתן את המעשרות ואין לו בהם רק טובת הנאה לכן לענין תרומת מעשר הוי כתורם שאינו שלו ואף אם נימא דטובת הנאה ממון בכ"ז כבר פירשו הקדמונים דאין לו בהם רק כפי שווי הטובת הנאה, ובגונב טבלו של חבירו אינו משלם לו רק דמי הטובת הנאה מהתמ"ע ואף אם הוא עדיין טבל למעשר ולא הורם ממנו המעשר ואיכא למ"ד מתנות שלא הורמו לאו כמי שהורמו דמיין, בכ"ז לא מצי להרים דכיון דאם הורם המעשר ג"כ לא מצי להפריש התרומת מעשר מתוכו ולא עדיפא מאילו הורם המעשר. יהיה איך שיהיה דא ברירא דמילתא דלרבנן אע"ג דהבעה"ב לא מצי להרים תרומת מעשר בכ"ז בנתינת רשות לישראל מן הלוי אע"ג דעדיין לא זכה בו הלוי בכ"ז מצי הבעה"ב להרים ובעינן שיהא הלוי איש אשר בו יקוים מצות נתינה שאם יתן לו המעשר יתקיים בו מצות נתינה ללוי לכן מצי ג"כ להרים וז"ב:
והדבר מבואר בספרי סוף פרשת קרח ולא תשאו עליו חטא מנין אתה אומר שאם הפריש אותו שלא מן המובחר שהוא בנשיאת עון ת"ל ולא תשאו עליו חטא אין לי אלא בן לוי ישראל שנטל רשות מלוי מנין ת"ל ולא תשאו עליו חטא. וכל אשר עין לו יראה דאין הפירוש על השליח המרים, דאטו ע"י שלוחו מצי להפריש שלא מן המובחר, וע"כ בגוונא דהבעה"ב מפריש התרומת מעשר ע"י נתינת רשות מן הלוי וזה שדייק ישראל שנטל רשות מלוי וסד"א כיון שהישראל אין לו נפ"מ שזה וזה אינו שלו מצי להפריש שלא מן המובחר קמ"ל דגם הוא בנשיאת חטא וז"ב. והנה ר' עקיבא וראב"ע הא פליגי אם מקיים מצות נתינה במע"ר בנתינה לכהן וקיי"ל כר"ע דאינו נותן רק ללוי ועיין בפ"א מהלכות מעשר ה"ד בכס"מ מש"כ בזה, וא"כ אם יתן לו הכהן רשות להרים תרומ"ע לא מצי הבעלים להרים כיון דבנתינה דיליה לא מקיים מצות נתינה והוי בזה כישראל דרשות שלו לא מהני ושפיר תניא בספרי דקרא דואכלתם אותו בכ"מ אתם וביתכם גילה שנשואה ללוי נותנת רשות לישראל להרים תרומע"ר ממעשר טבל כמו לוי עצמו אע"ג דלא זכתה בו עדיין מידי. ולכך שפיר תנן במשנתינו בת לוי מאורסת לכהן כו' אינה אוכלת בתרומה ומעשר שבמעשר אינה נותנת רשות לבעה"ב להרים כיון דלא יקיים בנתינתו לה מצות נתינה דאירוסין לכהן וכן עובר ויבם פוסלין אותה דאינה כלוי עצמו וכן בת כהן ללוי עדיין באירוסין אינה כנשואה ללוי, ומפני דבקרא מידרש מלישנא דואכלתם אותו בכ"מ לכן בזה הלשון עצמו נשנה במשנתינו אינה אוכלת ודוק. וכיו"ב מצאנו בירושלמי שם דפריך במעשר ממ"נ תאכל כהנת היא תאכל לויה היא תאכל ר"ה בשם ר' יוחנן כמ"ד אין נותנין מעשר לכהונה, פירוש דלא מתקיים בנתינתו מעשרו לה מצות נתינה יעו"ש. וכיון שבארנו זה הלא פשוט דלדידן דקיי"ל כבן גמלא דאיתקוש תרומות להדדי וישראל עצמו מצי להרים בלא רשות ואדרבה הבעלים מצי ליתן רשות ללוי להפריש טרם שזכה בה הלוי כדמפורש בפ"ק דתרומות בירושלמי אין מקום לזה כלל, ולכך רבינו דפסק דהבעלים מצי להפריש לעיל בפ"ג הי"ב לא זכר הך ברייתא כלל ולא הך דספרי לענין אם הפריש שלא מן המובחר בשנטל רשות דאין להם מקום לדינא. וזה ענין חדש:
אך לומר דבת לוי המאורסת לכהן ואפילו נשואה לכהן לא נתקיים מצות נתינה בנתינת מעשר לה זה צ"ע רב כיון שמותרת לאכול אף לר"מ ועיין פרק הזרוע (דף קל"א) ברש"י יהיב מתנתא לכהנתא יעו"ש אם לא דנימא דעיקרא קאי על בת כהן ללוי עיי"ש ועיין בתוס' שם ד"ה מאי אינה אוכלת, ואח"כ ראיתי מה שהנחתי בצ"ע בחידושי רמב"ן ביבמות שם שהעיר מהך דנטל מתנות עבור אשתו יעו"ש: