אור ברסלב

אור שמח על משנה תורה, הלכות תרומות· רבי מאיר שמחה הכהן מדווינסק

פרק ד · הלכה ב

פרק ד

והתורם את שאינו שלו.
בירושלמי בעי אם הוי הטעם מפני שאינו תורם את של חבירו או שאינו תורם את שאינו שלו ונפ"מ אם מירח לכרי והפקירו [דלאחר מרוח הפקר אינו פוטר] ועשה תרומה ואח"כ זכה בו אם הוי תרומה, ובעי למיפשט מהך דתנן אכל תרומת הקדש ותני ר"ה שהקדיש טבל [פירוש דקמ"ל ר' הושעיא דאפילו כן חל איסור הקדש על טבל משום דטבל מותר בהנאה שאינו של כלוי והקדש אסור עיין תוס' שבת (דף כ"ו) ד"ה אין מדליקין דלא מצאנו בשום מקום שיהא הטבל אסור בהנאה, ובעניותן מצאנו מפורש דמותר כמו דתנן פ"ה דדמאי מ"ח אין אדם רשאי למכור טבל אלא לצורך הא לצורך שרי, ואולי לא ברירא להו מכאן דאפשר כיון דמוכר הוי לקוח ומיפטר מן התורה, ותו איך שייך דאסור להנות ולמכור כיון שע"י המכירה תפקע ממנו איסור טבל א"כ ההפקעה מחיוב טבל והיתר המכירה באין בב"א. אך ז"א דלגבי המוכר נשאר בטבלו דאי חזר ולקח חייב לעשר וא"כ אסור להנות וכמוש"כ תוס' ב"מ (דף פ"ח), ואולי משום דאפשר לחלק בין טבל הטבול לתרומה ובין טבל הטבול למעשר ודוק ואכמ"ל עוד באופנים שונים שיש לי בזה. ועיין לרבינו פ"י הכ"ה ומפני זה כו' ומותרת לכהן הקדישה נאסרה אף לכהן כו' ולא ידענא הא ר' הושעיא קאמר גם בהקדיש בטבלו אך ז"א דכיון שפקע איסור טבל כשהפריש תו חייל איסור הקדש על התרומה וכמו דאמר ביבמות גבי אשת אח ודוק] ומאן קא תרים הגזבר, אלמא דיכול להפריש את שאינו שלו כיון שאינו של חבירו א"ר אידי תפתר שהגזבר כבעלים ודלא כר' יוסי דאמר הוא גזבר הוא אחר, ובחידושי להלכות שקלים בארתי. וכעת נ"ל כך, דתנן ומייתי לה בבלי ב"ב (דף ע"ט) הקדיש בור ואח"כ נתמלא מים שובך ואח"כ נתמלא יונים אילן ואח"כ נשא פירות כו' מועלין בהן ואין מועלין במה שבתוכן דברי ר' יהודה ר' יוסי אומר המקדיש את השדה ואת האילן מועלין בהן ובגידוליהן כו' שאף ר' יוסי לא נחלק עליו אלא בשדה ואילן אבל בבור ושובך מודי ליה, ועמדו רבנן בתוס' דלא אמרינן שיקנה חצר הקדש כמו שקנה חצר דהדיוט דחצר משום יד איתרבאי ולא מצאנו יד להקדש, והנה אם נאמר דהגזבר כבעלים ולכך מצי תרים את של הקדש כתורם את שלו א"כ בעומד הגזבר מצדו ואמר זכתה שדה להקדש היה צריך לזכות החצר להקדש כמו דיש בידו לזכות להקדש כן מצי זכי ע"י החצר דהוי גזבר בעליו והוא עומד בצדו, וכן מצאנו בקדושין (דף כ"ז) דכמו דקני לנפשיה מטלטלין אגב קרקע כן קני הגזבר מעשר עני עבור העניים אגב השדה שקונה לעצמו משום דיד עניים הוי והוי כקונה לעצמו עיי"ש וממש כמוש"כ [או כפי הנראה מסוגיא דידן דמשתמרת קני בלא אמירה כלל היינו דיהיה משתמר לדעתו של בעלים והכא משתמר לדעת הגזבר] אבל אם נאמר דגזבר כמו אחר א"כ לא מהני מה שמשתמר לדעתו דגזבר וכן מה שעומד בצדו ואומר זכתה להקדש וז"ב, ומר' יהודה אין ראיה דבש"מ פירשו דלעולם קניא הקדש רק משום שאינו בא ע"י הקדש אדם לית בה דין מעילה וזה יתכן לר' יהודה דאין מעילה בגדולין והוא משום דהגדולין ממילא קא אתי ולא נתקדשו ע"י ישראל, כן מצי סבור דבור קני להני מים ושובך קני להנך יונים רק דלית בהו מעילה משום דאינן באין ע"י הקדש אדם, אבל ר' יוסי סבר דיש מעילה בגדולין ואפ"ה סבר בבור ושובך דאין מועלין במה שבתוכן ואם הוי זכי להו בור ושובך אמאי לא ימעלו וע"כ סבר דגזבר כמו אחר ולא מהני מה שעומד מצדו ומה שמשתמר לדעתו ולכך לא זכי הקדש במים ויונים, וזהו ר' יוסי דאמר הוא גזבר הוא אחר ודוק:
ולפ"ז אינו צריך לדחוק כלל הך דפליגי ראב"ש ות"ק בהקדישן ריקנין ואח"כ נתמלאו אם מועלין במה שבתוכן, דפליגי בפלוגתת ר"מ וחכמים ובבאין דרך שובכו רק דמיירי בפשיטות והראב"ש סבר דהגזבר כבעלים וכהברייתא תמן דמצי להרים גזבר את של הקדש דאיהו הוי כבעלים ואם עומד בצדו ואמר זכתה כו' או משתמר לדעתו קני להו הקדש ושפיר מועלין במה שבתוכן, ות"ק הוא ר' יוסי דאמר גזבר כאחר ולא קני להו הקדש ולכך אין מועלין במה שבתוכן. אך יתכן דהך סוגיא סברה דיכול להפריש שאינו שלו כיון שאינו של חבירו וכמו דמצי תרים להפקר כן מצי תרים להקדש וליכא מאן דפליג על ר' יוסי ולא ניחא ליה לומר דראב"ש יסבור גזבר כבעלים [וכיו"ב פירשו רבנן בתוס' בפרק יש נוחלין (דף קל"ו) ד"ה והתניא על דרך כזה יעו"ש]:
וכיון שזכינו לזה א"ש טובא קושיית התוס' בקדושין (דף ס"ג) על אביי דחשיב כולהו תנאי דסברי אדם מקנה דבר שלב"ל ולא חשיב לראב"ש, דאליבא דאביי יסבור ראב"ש כמו דמשני ר' אידי הך דר' הושעיא דגזבר כמו בעלים וכן משני ריש לקיש במעשרות פ"ה ואין מקום כלל דראב"ש יסבור דמקנה אדם דבר שלב"ל ודוק:
הראנו מקום דבבלי סבר דמצי תרים להפקר וכן להקדש מצי תרים הגזבר, רק אביי סבר דלא מצי תרים. אולם לענ"ד אפשר דעד כאן לא קאמר הירושלמי רק לתרום פירות של הפקר לתקנן אבל לעשותן כולן תרומה על מקום אחר זה לא מצאנו בודאי, וטעמא משום דלתקן הרי עומד הכרי לזה להתרם ולהתיר איסור טבלו אבל לא לעשותן כולן תרומה. [והנה בפרק הגומ"א (דף קט"ו) הרי שהי' טוען כדי יין וכדי שמן וראה שהן משתברות לא יאמר הרי הן תרומ"ע על פירות כו' לא אמר כלום, אלמא כיון דלאיבוד אזיל לית בהו זכיה והפקירא הוי הרי מוכח דעל הפקר אינו יכול לתרום. אולם לפי מה שבארתי דרק לתרום את של הפקר בעי בירושלמי אבל אינו יכול לתרום מן ההפקר על פירות אחרים אינו ראיה משם דלתרום על פירות שיש לו בתוך ביתו לא מצי לכו"ע. וכמעט מפורש זה בתוספתא לפי גירסת הגר"א דמאי פרק ח', הרי שהיה טוען כדי יין וכדי שמן וראה שהן משתברות לא יאמר הרי הן תרומ"ע על פירות שיש לי תוך ביתי ואם אמר לא אמר כלום אבל קורא שם לתרומ"ע שבה עד שלא יגיע לארץ, הרי מבואר כפירושינו דהגם דהוי הפקירא מכל מקום להפריש את ההפקר עצמו מצי תרים ודוק. אמנם המעיין יראה כי שם בסוגיא מפני שהוא כאבוד וגריע מהפקר. וכולה הך שמועה עמומה אצלי דפריך מזה על הך דמי שבא בדרך ומעות בידו ואנס כנגדו כו' ואם אמר דבריו קיימין יעו"ש דדא ברור דאע"ג דאין ההפסד בהמעות עצמו רק אנס בא עליו מכל מקום סבר דלא מיקרי מצוי בידך דבעי גבי מעשר כדאמר פרק הגוזל קמא (דף צ"ח) יעו"ש דכתיב וצרת בידך, אולם מקור הנך ברייתות הוא בתוספתא מע"ש פ"א מתניין גבי הדדי הך דמי שבא בדרך כו' והך דהיה טעון כדי יין כו' ושם הגירסא ואם עשה כן אסור ומוכח דבהנך דסופן להיאבד במע"ש דההפסד רק להבעלים דבריו קיימין אבל בתרומע"ש דההפסד לנכסי כהן לכן דבריו בטלים ואסורים פירותיו משום טבל יעו"ש, וכן הא דמייתי תמן הך דמי שהי' לו עשרה חביות של טבל טמא וראה אחת מהן שנשברה או שנתגלתה כו' ובשמן לא יעשה כן מפני הפסד כהן, הוא בתוספתא דדמאי ושם הגירסא ואם אמר הרי זו תרומת מעשר לא אמר כלום, הרי דמשום פסידא דכהן גם בדיעבד אין בתרומתו כלום, ויעוין תוס' שפירשו דבשמן בדיעבד תרומתו תרומה וזה היפוך התוספתא דפ"ח דדמאי והגירסא בתוספתא מי שהי' לו עשרה חביות של מעשר טבל וכן הנכון. ויש להאריך ולפלפל דהא דנאמר דמשום פסידא דכהן בדיעבד לא אמר כלום תליא בהא דפליגי ר' חסדא ור' נתן ב"ר אושעיא במפריש מהטמא על הטהור אם במזיד לא עשה כלום כל עיקר דאפילו ההיא גריוא הדר לטבליה יעו"ש פרק האשה רבה (דף פ"ט) ובדברי רבינו פ"ה ה"ח ובפ"ג הי"ז לא אמר כלום משום דאינו יכול להציל כלל ובפ"ד מהלכות מע"ש הי"ב ואכמ"ל כי כבר יצאנו מהמכוון]. והוכחה לזה מהא דיליף שליחות מתרומה בבלי קדושין וירושלמי שם בתרומות ואם הו"א דרשאי להפריש את של הפקר רק משום שהוא של חבירו לא מצי תרים ברשות א"כ איך שייך זה לשליחות טפי הו"ל למימר משום נתינת רשות וכמו דאמרן גבי תמורה וכיון דנותן רשות להרים תו הוי כהפקר כיון שאין רשות הבעלים מוחה על ידו תו מצי להרים אף שאינו שלו כמו דמצי תרים של הפקר והקדש [ואולי משום דבכה"ג לא מקיים מצות הפרשה ודוק] וע"כ דבכה"ג ודאי לא מצי להרים של הפקר לעשותן תרומה על מקום אחר. והנה מתוס' יבמות (דף פ"ט) ד"ה שהפקר ב"ד הפקר מוכח דסברי דתורם ההפקר אין תרומתו תרומה, ולפלא בעיני כי לא ראיתי ספק זה בפוסקים והשמיטו הירושלמי הנ"ל. אולם מהא דאמר פ"ק דבכורים דגזל קודם יאוש לא מצי הבעלים לתרום ובעי שיהיה ברשותו, כש"כ שבעי שיהי' שלו ושל הפקר לא מצי לתרום וכמו דאמר שם הלכה א' ר' אמי בשם ר' יוחנן אפילו הבעלים שתרמו אין תרומתן תרומה, הרי דהנגזל שהוא שלו רק כיון שאינו ברשותו אינו יכול לתרום. אולם בתשובה הארכתי בזה דיש לומר כיון דיש לגזלן קנין בה דמצי לקנותה בשנוי מעשה אח"כ אף בשנוי דממילא וכיו"ב ביאוש למ"ד יאוש קאי דקנוי רק לגזלן, הרי חזינא דנכנס קצת ברשות הגזלן בעת הגזילה בחיוב אחריותו וחיוב השבתו לבעלים עד כי איכא חד מ"ד בריש הגוזל ומאכיל דהגוזל ובא אחר ואכלו דאינו חייב השני לשלם להבעלים הרי דמיחשבא דנכנסו קצת לרשות גזלן, לכן טפי אין הבעלים יכולים להרים מהפקר דאינו ברשות אחר כלל ולכן לא מצי לפשוט הירושלמי מהתם והדברים ארוכים ואכ"מ, ודוק בכל מה שהעלתי:

אבל התורם משלו כו' ה"ז תרומה.
נ"ב, כר' זירא וכן מפורש בירושלמי:

תוכן העניינים

אור שמח על משנה תורה, הלכות תרומות

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה