אור שמח על משנה תורה, הלכות תרומות· רבי מאיר שמחה הכהן מדווינסק
פרק ג · הלכה טז
תרומת מעשר שהי' בה אחד משמונה שבשמינית כו'.
רבינו מפרש הך דתני במשנה תרומע"ש של דמאי משום דקאי על משניות הקודמות חביות של שמן הרכינה ומיצה דמיירי ביין ושמן שבהם דוקא של דמאי או טמאה אף בודאי אבל בטהורה של ודאי אף כל שהוא יוליכנה לכהן לכן תני דמאי אבל ביבש כתבואה ופירות אף בטהורה ושל ודאי ג"כ פחות משיעור זה משליכה לאור ושורפה. ויצא לו כן מדברי תוספתא וגריס בה כן, בד"א בטהורה אבל בטמאה וכן אתה אומר בתרומת מעשר שבשאר כל הפירות אם היה בה כשיעור הזה נותנה לכהן וא"ל משליכה באור ושורפה ותיבות אפילו כל שהוא לא גריס דאיך יתכן להחמיר בטמאה יותר מטהורה. ורבינו סובר דתרומת פירות הוי דאורייתא ולכך למד לכל תרומת מעשר שביבש דאף בטהורה בעי כשיעור הזה דתרומה טהורה ביבש דומה ליין ושמן הטמאים שבפחות משיעור אינו צריך להוליכה לכהן. והראב"ד גריס בד"א בטמאה אבל בטהורה אפילו כ"ש וסובר דתרומת כל הפירות הוי דדבריהם לכן הקילו בהם. אבל לדעתי אף לגירסת ראב"ד לא מוכרע דתרומת פירות הוי דדבריהם ולא מסתברא כלל לחשוב תרומת פירות כדמאי דהקילו בה יתר מדאי, רק זה שפיר אמר רבינו דאחד משמינית שבשמינית הוא במדת הלח שכן שנינו בפרק הספינה במדות הלח דעושה אדם שמינית שבשמינית אבל לא ביבש יעוין פ"ז מגניבה גירסת רבינו. לכן לדרך הראב"ד נראה דתוספתא אמרה דדוקא ביין ושמן אבל במשקין של שאר כל הפירות אף טהורים דוקא אם יש בה כשיעור הזה נותנה לכהן ואם לאו משליכה באור ושורפה משום דאין חייבין עליהן חומש ואין סופגין עליהן כמו יין של תפוחים כו' כמפורש שם במשנה ב' והקילו בהן כבדמאי, כן נ"ל ברור לפי דרך ראב"ד. ודע מהא דאמר בירושלמי פחות מניחה נותנה בנירו ומתוספתא דאמר משליכה באורו מוכרח דלא כהרמב"ן שלשיטתו בפרק לולב הגזול הובא בר"ן דתרומע"ש של דמאי מאכיל לעניים יעו"ש: