אור שמח על משנה תורה, הלכות תרומות· רבי מאיר שמחה הכהן מדווינסק
פרק ב · הלכה ב
הכרשינין אעפ"י שאינם מאכל אדם כו' שמחשבת חיבור אינה כלום.
בגמרא אמר רבא ומודה רבי יוחנן לענין מעשר דמחשבת חיבור שמה מחשבה. לכאורה נראה לפרש טעמו דבמנחות (דף ע') מיבעי' לר' אבוה דשבולת שמרחה בכרי וחזר ושתלה מי חייב עלה משום טבל, דאפשר הא דבמחובר לא מצי להפריש תרומה הוא משום דלא טבלה והוי כמפריש חלתו קמח דאינה חלה והכא כיון דכבר טבלה תו מצי לקרות עליה שם תרומה בעודנה מחובר, או דילמא כיון דשתלה פקע לה טבלה מינה, וא"כ תו לא דמי להך דמחשבת חיבור בטומאה דתמן אם הוכשרו או נטמאו אפילו חזר ושתלן או זרען פקע טומאתן מינייהו ובעי הכשר אחרינא, לכך מחשבת חיבור לא שמיה מחשבה, אבל גבי תרומה ומעשר כיון דאם שתלה לא פקע טיבלה מינה רק הוי כמפריש חלתו קמח היכי דלא טבלה קודם זריעה, ואטו המחשב על קמח מדברים העומדים לבהמה האם אינו מחשבה לחייבו בחלה, [אופן זה לא יצוייר כיון דעירס תו קיימא לאדם וכל החמש מינים קיימי לאדם רק לדמיון נקטיה] ולכך מחשבת חבור שמה מחשבה והבן. אבל ראיתי לרבינו דתמן בשבולת שמרחה מיבעי' ליה ובכל זה הכא פוסק כרב אשי דמחשבת חיבור לענין מעשר גם כן לא הוי מחשבה ודוק: