אור שמח על משנה תורה, הלכות תפילין ומזוזה וספר תורה· רבי מאיר שמחה הכהן מדווינסק
פרק ז · הלכה טז
ומותר לכתוב שלש תיבות בלא שירטוט.
נ"ב דוקא לחודייהו אבל בשטר חליצה וכתובת יבום שכותב שם פסוקים יותר מג' תיבות ושירטוט תו גם ג' תיבות צריך לשרטטן ושלשה תבות הוא לא חפצתי לקחתה והוה"ד אף אם הי' רק שני תיבות וכמו דאמר מ"ז משרטט לכולה פרשה.
כרך זה שיש בו תורה נביאים וכתובים אין קדושתו כקדושת ס"ת אלא כחומש מן החומשים דין היתר כדין החסר.
הנה בגמ' ב"ב אמר רבי מעשה והביאו לפנינו תורה ונביאים וכתובים מדובקים כאחד והכשרנום. משמע לשון הכשר לקריאה בצבור, דאילו היה רק ללמוד מהם שלא יגנז, הו"ל לאמר והתרנום אבל לשון כשר משמע דהוא לקריאה והנראה לי דרבינו דייק דיתיר כחסר, והוי כמו חומש מן החומשין, וכתב לעיל הלכה י"ד מותר לכתוב התורה כל חומש בפ"ע ואין בהן קדושת ס"ת. ובירושלמי מגילה פרק בני העיר ר' ירמי' בשם ר' שמואל ברי"צ תורה וחומשין קדושה אחת הן, אולם רבינו דייק דבתלמודין שם פרק בני העיר תניא גוללין ס"ת במטפחות חומשים כו' ולא חומשים במטפחות ס"ת כו' ת"ש מניחין ס"ת כו' ולא חומשין ע"ג תורה, ושם בירושלמי כורכים תורה במטפחות תורה כו' אבל לא נביאים וכתובים במטפחות תורה וחומשים, נותנין תורה כו' אבל לא נביאים וכתובים ע"ג תורה וחומשין, ר"י בשם ר"ז תורה וחומשין ערק תניא מיניה פירושו דלא השמיע לנו דין זה אם מניחין חומשין ע"ג תורה, דלכן שפיר אמר תורה וחומשין קדושה אחת הן, אבל לא לפום תלמודא דילן. וז"ב. ושם בירושלמי אין עושין תורה חומשים אבל עושים חומשים תורה. א"ר יוסה הדא אמרה תורה שעשאה חומשין, בקדושתה היא, פירושו דאם כתב חומשים ג"כ נחית בהו קדושת דין ס"ת, דאל"כ כיון שנכתבו לשם חומשים, הלא בעת כתיבה לא נחית בהו קדושת ס"ת ואיך יעלה עליה קדושת ס"ת כשיחברם כיון שנכתבו לשם חומשים והמפרשים לא דקו בזה. והגם דבזה קיי"ל כבבלי דכיון דאין קורין בצבור משום כבוד צבור מותר להניח עליהם תורה, והם אסורים להניחם על תורה, וכן אסור לכרוך אותן במטפחות ס"ת, בכ"ז ודאי כיון דמותר לכותבן תו מותר לכרוך אותן לתופרם יחד ואז נחית בהו קדושת ס"ת, אבל אם אם היה בזה דין דאסור לכתוב לחומשין, ודאי דאז לא היה מהני לחברם יחד דבמה יעלה עליהן קדושת ס"ת כיון דלא נתקדשה בעת כתיבה ובזה שפיר מצינן ללמוד מן הירושלמי, וכן בכורך תורה ונביאים ביחד תו כי חותכן אח"כ הוי כמי שעשה מחומשין תורה דקוראין בהן בצבור דכל דין ס"ת אית להו, ולכן שפיר מייתי רבי דמותר לדבק מדהכשירום לקריאה והיינו כשיחתכן יהי' נחית בהן קדושת ס"ת. ונכון ועיין פ"ק דמנחות דף ח' אין מלאים אלא שלמים, בד"א בזמן שאין דעתו להוסיף אבל בזמן שדעתו להוסיף ראשון ראשון קדוש יעו"ש ודו"ק.
שוב ראיתי כי מקור דברי רבינו הוא מסכת סופרים פרק ג' הלכה ו' בד"א בדיפתרא אבל בגוילין תורה בפ"ע ונביאים בפ"ע, פירוש דאין לקרותן בצבור ודינן כדין החומשין לכן לא יכתבו בגוילין שמא יבוא לקרותן בצבור, ולזה פסק רבינו דדינן כדין החומשין דס"ת פסול על הדיפתרא ודו"ק בזה.