אור שמח על משנה תורה, הלכות תפילין ומזוזה וספר תורה· רבי מאיר שמחה הכהן מדווינסק
פרק ז · הלכה א
ואע"פ שהניחו לו אבותיו ס"ת מצוה לכתוב משלו.
אציג פה מה שהשבתי לחכם אחד. במה שהביא ראיות דאינן יוצאין מצות כתיבת ס"ת בשותפות. חדא דהטור ורא"ש תמהו אמאי לא מקיימינן מצות כתיבת ס"ת בזה"ז ואם יוצאין בשותפות אין עיר שאין בה ס"ת עכ"ל. ובאמת זה אינו דנראה דאף אם נימא דיוצאין בשל ס"ת בשותפות מדכתיב כתבו לכם, מכ"ז אם הוה בשותפות מי שאינו בר חיובא אינם יוצאין, דאף דהס"ת כשר, מ"מ אינו מקיים מצות כתיבת ס"ת, דהוה כמו שקנו ס"ת וא"כ חזינא דנשים מתנדבים בכתיבת ס"ת, א"כ א"א לצאת, דע"כ דמקנים המעות לצבור, א"כ אם הוה מצוה פרטיית על כל יחיד איך יוצאין במה שכותבין ממעות השייך לצבור לא לכל יחיד [עיין מנחות כ"א דכהן שוקל בק"צ ומנחתו נאכלת] ודו"ק.
שנית הביא ראיה ממה שצוה לנו לכתוב ס"ת ומשה הלא כתב י"ג ס"ת ומסרן לי"ג שבטים ואמאי נצטוו לכתוב ס"ת הא יוצאים במה שמסר להם משה, וכפי הנראה דמצוה זו נהגה תיכף עכ"ד. והא לאו מידי, דמאי ראיה זו הלא אם יאבד הס"ת או יתרחקו שלא יוכלו לשמוע ודאי א"י ולכך נצטוו, וע"כ תוקף ראיתו מהא דקאמר ועתה כתבו לכם את השירה הזאת משמע עתה תיכף, הלא פשטיות המקרא צווח שתיכף כאשר צוהו השם לכתוב השירה וללמדה לבניו עשה מיד משה ויכתוב משה את השירה הזאת וילמדה הרי חזינא דמשה קיים בכתיבתו ביום מותו י"ג ס"ת מצוות עשה של כתבו לכם את וכו' וחזינא דיוצאין בשל שותפות. ופשטיות המקרא היה מורה דאין זה מ"ע ליחיד רק ציוו למשה שיכתוב לפני מותו וילמדנה לבניו, רק בכ"ז למדו רז"ל דמצוה לכל יחיד מדכתב כתבו לכם ולמדה הלא היה צריך לכתוב כתוב לך בלשון יחיד וזה דיוק נפלא, אבל מ"מ מקרא צווח שבכתיבת משה קיימו מצותה ודו"ק.
שלישית הביא מהך דקאמר בנדרים מ"ח מ"ת יכתוב חלקו לנשיא, וא"כ אם אין לו ס"ת אחרת אין זו תקנה, וע"כ דבלא"ה אינן יוצאין בשותפות ע"כ, הנה תוספות פירשו ספרים שרגילין ללמוד בהם בני העיר, הרי לא קאי על ס"ת כלל, ואף דמרש"י משמע דעל ס"ת קאי א"ש דנראה לי להסתפק אם אין לו בה רק שותפות של פחות מש"פ אם יוצאין בה, דהא בודאי אם יצוייר שס"ת שלמה אין שוה פרוטה בכ"ז יוצאין בה, אבל בשותפות מסתפקנא [ועיין סוכה דף כ"ח ברש"י דמפיק מהא דיוצאין כל ישראל בסוכה אחת וא"א דאית ביה ש"פ לכל חד דשאול כשר, ואע"ג דבפחות מש"פ יוצא באתרוג דבאתרוג שהוא פחות מש"פ יוצא בודאי כמו ערבה, וטעמו משום דבצירוף ממונו הוי ממון דכל ממונו הוא מתחלק לפחות מפרוטה, ובצירוף ממונו גם האתרוג שפחות מפרוטה הוי שלו ודו"ק היטב] ואם נאמר דיוצאין בה א"ש, דיתן כל חלקו לנשיא וישייר בה פחות מש"פ, דאינו ממון למיתסר בהנאתו. ודו"ק. ע"כ השבתי לחכם הנ"ל:
ולפ"ז אתי שפיר מה שהביאו המחברים דאינו יוצא מצות כתיבת ס"ת בס"ת של שותפות מהא דפריך הגמ' ב"ב דף מ"ג וליסלקו בי תרי מינייהו (אף דע"כ אין להם ס"ת אחרת) היינו שיסלקו מכל חלקם ויותירו לבד פחות מש"פ, וא"כ אינם פסולין להעיד שאין להם בה ממון ונוגע אינו. ומשום מצות כתיבת ס"ת דאם ישקר, הרי ס"ת אינו שלהם וא"כ בלא"ה אינו יוצא בה כתיבת ס"ת דקמי שמיא גליא ודו"ק.
והנה המחברים ובראשם הפר"ד על הא דפריך בגמ' פרק ב' דסנהדרין איתביה אביי וכתב לו ס"ת לשמו שלא יתנאה בשל אחרים מלך אין הדיוט לא ומאי פריך אימור דהדיוט סגי בשל שותפות דכתיב כתבו לכם מה שא"כ מלך דכתיב ביה וכתב לו צריך לכתוב לשמו ולא של שותפות יעוי"ש.
ולדעתי נראה דאם יוצאין בשותפות מדכתיב לכם לשון רבים, ולרבים קאמר כתבו לכם, א"כ ניחזי דבחלה קאמר בריש ראשית הגז דשותפות חייבת ועיסת שותפות עכו"ם פטורה משום דהפרשת חלה אינה רק חיובית על העיסה, ואמרינן דהתורה אמרה לשון רבים עריסותיכם, וא"כ אי איכא בהו חד דאינו חייב הלא לא קאי עליו הך עריסותיכם וממילא הישראל פטור שאין שלו כשיעור החייב בחלה, כן הכא בס"ת דחובת הגוף היא וכי אמרה התורה לרבים כתבו לכם בלשון רבים, היינו שהרבים יוצאים בכתיבתם, ידי מצות עשה, וכי איכא בהן חד דלא נפיק בכתיבתה, ידי מצוה א"כ אינו נכלל בכלל כתבו לכם, וא"כ תו גם השני אינו יוצא ידי מ"ע שכיון שלא קאי עליו כתבו לכם וברור. והא ודאי אם אחד מהשותפים יצא ידי כתיבת ס"ת מכבר לא שייך זה. דמוסיף במצוה הוא ויוצא בזה כמו בזה, אבל בס"ת של מלך דתניא בתוספתא ובירושלמי וקרא בו הוא ולא אחר וטעמו הוא משום דאין משתמשין בשרביטו של מלך א"כ האחר אינו יוצא משום שאינו יכול ללמוד בה. ורחמנא קאמר ועתה כתבו לכם כו' ולמדה בנ"י הרי דעיקר מצות כתיבה אינו רק משום למוד, וכן פטרו הקדמונים אשה מהך מ"ע משום דאינה בלמוד ופשוט דלמדה בני ישראל כתיב ולא בנות ישראל והבן. הרי דעיקר מצותה משום לימוד, וכיון שהאחר אינו יוצא בכתיבתה ידי חובת מ"ע א"כ לא נכלל בכלל כתבו לכם, וא"כ תו הוי המלך ג"כ אינו יוצא משום כתיבת ס"ת דאינו שלו רק מחצה והמחצה השניה הוה כמו שקנה מחברו או שאלה ושפיר פריך דלמאי צריך למידרש מוכתב לו לשמו, הא אף בלא הך לו ג"כ אינו יוצא בשל שותפות משום מ"ע דכתיבת ס"ת דגם הדיוט מצוה עליו דלא קיים מ"ע דוכתבו לכם, וע"כ דבירושה אדם יוצא וכן בשאולה וכו' ובאחרים שקנויה לו ושפיר פריך אביי ובחידושי לב"ב הארכתי בזה קחנו משם ודו"ק.