אור שמח על משנה תורה, הלכות תפילה וברכת כהנים· רבי מאיר שמחה הכהן מדווינסק
פרק י · הלכה ז
בד"א בערבית או בשחרית או במנחה.
הנה נתבונן נא הא כתב רבינו לעיל פרק א' דתפלת ערבית רשות רק שקבלו עליהם כל ישראל ושויה עלייהו כחובה, וזה ניחא בשאר ימים אבל בשבת הלא לא קבלו עליהם רק שבע ברכות ולא להזכיר שאר ברכות, אם כן צריך לפסוק אם התחיל ברכות חול ולהתחיל בשל שבת, דדמי להיה עומד בתפלה אדעתא דחובה ונזכר שכבר התפלל דפוסק באמצע הברכה. אמנם יש לחלק דתמן דנזכר שכבר התפלל אם כן תו אף כי מתפלל אדם תפלות נדבה כל היום זה דוקא היכי שמחדש אדם איזה דבר בתפלתו, וכיון שהוא עמד להתפלל בלא חידוש אם כן הרי עמד להתפלל על דעת תפלה שאסורה להתפלל ולכן פוסק באמצע תפלתו, אבל כאן הרי רשות להתפלל כל י"ח, רק משום כבוד צבור לא אטרחוהו רבנן ולכן תו גומר כי היכי דלא להוי ברכה שהתחיל לבטלה אם לא יגמור. אמנם להראב"ד דכתב לעיל דאעפ"י שלא יחדש גם כן רשות להתפלל תפלת נדבה, ומכל זה בעמד אדעתא להתפלל חובה, ונזכר שכבר התפלל אף ע"ג דעכשיו תהא נדבה מכל מקום כיון שעמד על דעת שתהא חובה פוסק אע"ג דגם עכשיו רשות להתפלל, א"כ בערבית שעמד להתפלל שתהא חובה ונזכר שהוא שבת והתפלה נדבה הלא צריך לפסוק באמצע ברכה. אמנם לשיטת רבינו אכתי לא דמי שאיהו פסק לעיל שאם עמד על דעת להתפלל תפלת מעריב ונזכר שכבר התפלל אינו פוסק שגם מעיקרא אינה אלא רשות.- הרי דסבר דאף דקבלו עליהם כל ישראל מכל מקום אינה חובה גמורה שיפסוק אם כבר התפלל, אבל לשיטת ראב"ד דסבר דפוסק משום דהשתא חובה גמורה ואיהו עמד אדעת שתהא חובה ונזכר שכבר התפלל ואינה רק נדבה, אם כן כאן דכל ישראל לא קבלו בשבת רק שבע ברכות ואינהו שווי כחובה, ואם כן איהו עמד להתפלל שסבר שהוא חול ועמד להתפלל חובה ונזכר שהוא שבת ואין השאר ברכות רק רשות דאותם לא קבלו עלייהו ישראל בשבת, הרי עמד להתפלל חובה ונזכר שהיא רשות הלא צריך לפסוק לשיטת הראב"ד, ורבינו לטעמיה אזיל כדפרישית ודו"ק.
אמנם כל זה אם נפרש דברי רבינו הראב"ד שהשיג לעיל, אין כאן נחת רוח, שכיון שקבלוה עליהם הרי היא חובה גמורה, אבל באמת נראה לפרש טעמו דכיון שהוא היה סבור שלא התפלל כל עיקר ואם כן התפלה אם כי היא רשות לפי שהוא נגד איברים ופדרים דאינן מעכבין כפרה, בכל זה היא נגד קרבן צבור, ונזכר שכבר התפלל ואינה רק כהקטרת איברים של עולת יחיד ולכן פוסק. ולפי זה בעמד להתפלל ערבית של חול ופתח באתה חונן ונזכר שהוא של שבת תו אינו פוסק דאיהו עמד להתפלל תפלה שהיא נגד קרבן צבור וכן הוא דאי לאו כבוד צבור הוי ליה להתפלל י"ח נגד איברים של התמיד אם כן לא נשתנה הדבר מצבור ליחיד ואם כן אתי שפיר דלא השיג בזה הראב"ד דהדין דמשלים הברכה כיון דהשאר ברכות דלא קבלו הצבור עליהם גם כן הוי נגד קרבן צבור. ודו"ק.
והנה תפלת ערבית בשבת כיון דהוא נגד איברים ופדרים של תמיד של ע"ש הלא אין איברים של חול קרבין בשבת [והמג"א העיר בזה בסימן רס"ו] וצריך לאמר דהוא נגד שאיברי תמיד מתעכלין והולכין כל הלילה והוי כמשלה בהן האור דהן קרבין דאל"כ הא קיי"ל תמיד אין סופו דוחה השבת כמוש"פ רבינו בפ"א מהלכות תמידין.
ומטעם זה יש לדון בהא שפסק בשו"ע דאם שכח יעלה ויבא במנחה דר"ח דאם יתפלל תשלומין בערב לא ירויח כלום דיש דעות פוסקים בזה, דיתפלל על תנאי אם לא צריך לחזור ולהתפלל תהא נדבה. ולפי זה בהיה ר"ח בערב שבת דלא יכול להתפלל משום דאין נדבה בשבת, אמנם לפמש"ב דהוי כמשלה בהן האור תלוי זה בספק שנסתפק הריב"א בשאר קרבנות שמשלה בהן האור אם נעשו לחמו של מזבח למישרינהו בשבת דדילמא דוקא בתמיד מהני ה"ט משום דשם תמיד דוחה שבת, בסוף פ"ק דשבת, ולפ"ז תלוי בהא ויותר מסתברא שלא להתפלל בשבת בתנאי נדבה ודו"ק היטב: