אור שמח על משנה תורה, הלכות תפילה וברכת כהנים· רבי מאיר שמחה הכהן מדווינסק
פרק ד · הלכה ו
בד"א בבריא כו' אבל חולה שראה קרי לאונסו פטור מן הרחיצה.
אמר רבא הלכתא בריא המרגיל וחולה המרגיל מ' סאה. ובריא לאונסו ט' קבין אבל חולה לאונסו פטור מכלום ולכן במנהג לתפלה פטור מכלום. ונראה טעמא דרבא דמשום דאמר לעיל דפליגי מר סבר חולה המרגיל כבריא, ובעי מ' סאה, ומר סבר חולה המרגיל ט' קבין וא"כ הוי ספיקא דדינא וגברא בחזקת טומאה קאי ומספיקא לא נטהר מטומאתו אע"ג דהוי ספיקא דרבנן וכדמפרש רבא לר' יוסי בעירובין דף ל"ו דהעמד טמא על חזקתו יעו"ש אבל בחולה לאונסו דמספקא לן אם בעי ט' קבין או לא הוה ספיקא דרבנן ולקולא לכן פסק דולא כלום וזה פשוט מאד. וא"ש בזה דלא הוי היפוך ממשנה דמקואות פ"ג בע"ק חולה שנפלו עליו ט' קבין כמו שתמהו המחברים ודו"ק, ולרב דימי קשה אמאי נקיט חולה הא בבריא ג"כ לאונסו ט' קבין, ואולי כר' יהודא אתי דפליג על ר' מאיר ודו"ק אי לרבותא דאין מצטרפין קאמר והבן. וכן פירשתי הא דאמר הגמרא בדף כ"ה הלכתא צואה כחרס אסורה ומי רגלים כ"ז שמטפיחין, משום דפליגי אמוראי בתרווייהו וצואה אסורה מן התורה לקרות ק"ש כנגדה ולכך לחומרא כספיקא דאורייתא אבל מי רגלים דמה"ת אינו אסור אלא כנגד עמוד ראשון בלבד הוי ספיקא דרבנן ולקולא וכדאמר ר"י בספיקות לעיל ודו"ק.