אור ברסלב

אור שמח על משנה תורה, הלכות תמורה· רבי מאיר שמחה הכהן מדווינסק

פרק ד · הלכה יג

הלכה יא

אע"פ שכל חוקי התורה גזירות הם כו' ראוי להתבונן בהם כו'.
בדברי רבינו הנעימים יתבאר אי"ה בהלכות חמץ. אמנם דע כי לפי אשר אשער כוון רבינו פה למה שאמר בפרק א' דמפי השמועה למדו שכל ל"ת שאין בה מעשה אין לוקין חוץ מנשבע ומימר ומקלל חבירו, והנה על מקלל חבירו יליף בגמרא מקרא אם לא תשמור לעשות כו' ליראה השם הנכבד הנורא הזה והפלא ד' את מכותך, דמקלל חבירו בשם הרי אינו ירא השם שמזכירו על דבר האסור, ובנשבע יליף הגמרא מלא ינקה. אמנם בירושלמי סוף פ"ג דשבועות אמר ר"ל דיליף מכיון שנשבע פירוש בשם אינו ירא מהשם יתברך, והנה כבר כתב רבינו דהמקדיש בע"מ לוקה והוא לשון הגמרא תמורה (דף י"ז) לקי וכתב הכס"מ משום דאיתעביד מעשה בדיבורו וזה ניחא היכא דהקדיש לדמי אבל היכי דלא חלה קדושה כלל כמו על בע"מ קבוע לעולה בארתי בהלכות גירושין דלוקה ג"כ, והתם על מה לקי וכבר עמד החינוך בזה. והנראה פשוט דגם זה יליף מהך דאם לא כו' ליראה השם וכו' דמצאנו בקראי דמלאכי ואם אדונים אני איה מוראי הכהנים בוזי שמי כו' כי גדול שמי ואתם מחללים אותו כו' ושמי נורא, וא"כ הוי המקדיש בע"מ הוי בכלל ליראה את שם ד' והפלא מכותך וזה פשוט. לזה כתב רבינו דטעם תמורה שאסרה התורה הוא שלא יתחרט ויחליפנו באחר והוי כמו גדר שלא יקדיש פחות ונבזה ולא יהיה בכלל בוזי שמי. לכן גם בזה לוקה מקרא דאם לא תשמור ליראה והפלא כו', ולכך במשנה בקדשים ליכא מלקות ופשוט:
ולפ"ז א"ש מה דכתבה רחמנא תמורה גבי מעשר, דבמעשר כתיב לא יבקר בין טוב לרע, ובירושלמי רה"ש פ"א ה"א רבב"ח בעא קומי ר"ז כתוב לא יבקר בין טוב עבר ובקר מהו שיעבור כו' כל דבר שבא להתיר אינו עובר מה בא להתיר כאן התורה התירה להקדיש בע"מ. ופירושו שהוא שלילה שאינו צריך לבקר שאעפ"י שבע"מ אסור להקדיש אינו צריך לבקר במעשר והרבה האריך רבינו בכיו"ב בשורש שמיני בספר המצות, א"כ כיון שלא חששה התורה גבי מעשר שמא יצא בעשירי בע"מ ומכניס כולן בדיר שיש בו תמימים ובע"מ (לשון הגמרא סוכה דף ל"ה) סד"א דלא קפיד רחמנא אלאו דתמורה ולא עשתה הגדר שלא יבוא להחליף בפחות ובע"מ, קמ"ל קרא דלא ימירנו דבמכוון אסור לאפוקי בע"מ בעשירי כדאמר הגמ' בבכורות (דף ל"ז ודף נ"ג) אי דמפיק ליה בריש עשרה לא יבקר כתב רחמנא, והפירוש דאינו צריך לבקר אבל במכוון אסור לאפוקי דא"כ הוי מקדיש בע"מ דדוקא שלא במכוון שריא רחמנא להקדיש בע"מ, אבל אי מפיק לה בריש עשרה הוי מקדיש בע"מ, ולכן לא הבדילה התורה בינו לשאר קדשים בלאו דתמורה וכתבה אצלו לא ימירנו ועיי' תו' דף נ"ח ד"ה ונוטל אחד:
נ"ב ובזה אתי שפיר מה דסליק אדעתי' דרי"צ כו' במנחות דף פ"א ולימא כו' ואי הך כו' הא תהוי תמורה משום דעיקר לאו דתמורה הוא משום גדר שלא יחליף ברע וכאן דאל"כ רועה הוי כבהמה שאחזה דם דשרי להקיז דם ולעשות מום כדי שלא תמות כן הכא שרי להמיר שלא תהא רועה ואזלא לאיבוד ודו"ק:
ועיין בתמורה (דף י"ג) מה דאמרו ר"ש ורבי, ור"ש יליף מעשר מתמורה, ובזה בארתי בחידושי מה דאמר שמואל (דף י"ז) דהמקדיש הטריפה צריכה מום קבוע כו' ופריך מהך דתנן ר"א אומר הכלאים והטריפה לא קדושין ולא מקדשין כו' לעשות תמורה כו' ותניא אר"מ כו' הא היתה כו' יעו"ש, וצ"ע דממשנה גופא מצי להקשות כיון דלא קדוש בתמורה דחלה על בע"מ כש"כ בתחלת הקדש, ולפ"ז יתכן דסבר כר"ש דיליף תמורה ממעשר לכן אע"ג דקדוה"ג חל על טריפה לשמואל בכ"ז בתמורה יליף ממעשר ובמעשר אם כי חל על בע"מ אבל על טריפה לא חל דכתיב אשר יעבור ואין הטריפה עוברת בכורות (דף נ"ז) ועוד ישבתי בחידושי ואכ"מ. ואע"ג דר"ש ורבי אמרו טעמים מדוע יצאת תמורה במעשר לדברי רבינו ג"כ א"ש כפי שביארתי והתורה כוונה להנך תלתא טעמים. וכמו שסיים רבינו בהפסוק הלא כתבתי לך שלשים במועצות כו' יעו"ש. ובריך רחמנא דיהיב לן אוריאן תליתאי כו' ודוק בכ"ז:

סוף הספר

תוכן העניינים

אור שמח על משנה תורה, הלכות תמורה

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה