אור שמח על משנה תורה, הלכות תמורה· רבי מאיר שמחה הכהן מדווינסק
פרק ג · הלכה ב
תמורת הבכור לכהנים כו'.
הנה במשנה פ"ג תמורת הבכור והמעשר כו' הרי אלו כבכור וכמעשר ויאכלו במומן לבעלים, והנה לשון לבעלים אינו מכריע דכמו כן תני בסיפא חוץ מן הבכור והמעשר כו' ואם בעלי מומין יאכלנו במומן לבעלים והפירוש שם מי האוכל אם בבכור שהוא מתנה לכהן הוי הוא הבעלים וכן כתב בפירוש המשנה, וכן כתוב במע"ש לענין ביעור נותן תרומה לבעלים יעו"ש, והוא נגד סברא החיצונה דאיפה כתוב דיהיה בזה התמורה זכות לכהן ואם כתביה רחמנא דליהוי קודש כמו הקרבן הוא למידי דקדושה אבל לא לזכות ממון ואין התמורה מן מתנות כהונה, וכן פרש"י ה"א כבכור כו' כקדושת מעשר ובכור. אמנם יתכן דרש"י שולל ההקרבה בעודו תם:
אולם כבר הראיתי כי מפורש כדברי רבינו בזבחים (דף ט) דמייתי מקרא דמותר פסח שלמים ופריך אימא שחטיה לשם בכור ליהוי כבכור למאי כו' אי נמי ליתביה לכהן, ומפורש דאע"ג דלא איתרבי רק לענין הקדושה דלהוי כקדושת בכור תו אמרינן דהוי ממת"כ ושייך לכהן כש"כ גבי תמורה דכתוב בהדיא דהוא ותמורתו קודש וקדושת הקרבן ביה כש"כ דשייך לכהן. ואין לפרש דכוונתו כשהוא תמים אסור לזר ואינו נאכל רק לכהן, דלשון למיתביה לכהן מורה על הנתינה. [ואולי שייך לכהן המקריב כיון דאינו נאכל רק לכהן] ועל כרחין דגם זה מתכסיסי קדושה דיליה דהוא ניתן לכהן ואין לפקפק ע"ז. אך רבוותא בתוס' זבחים (דף ע"ה) כתבו דאינו ניתן לכהן ממשנה דיאכלו במומן לבעלים ואין זה ראיה כמוש"ב. ומה שפקפקו לענין מה בעי רמי ב"ח אי תמורתו נפדה הא משנה ערוכה בתמורה כל הקדשים כו' יש להם פדיון ולתמורותיהן כו' חוץ מן הבכור, לדעתי לק"מ דמהתם הוי אמינא דמיירי כשהמיר בהן כשהן תמימים דנחית בהו קדושת אמן הוא הבכור דהגם דאינו קרב כדאיתמעיט מקראי דלד' הוא הוא קרב ואין תמורתו קרב אבל אינו נפדה ונאכל במומו דקדושה חלה עליו ונאכל בקדושתו, אבל כשהמיר בבכור אחרי שנפל בו מום אם כי כל תמורת פסולי המוקדשין לאחר פדיונן אינו קרב ומת דאינו נפדה דלא אלים לאתפוסי פדיונו אבל תמורת בכורות בעלי מומין דאחרי מומן הם בקדושתן אלימא קדושת תמורתן להיות נפדה יותר מתמורת קדשים פסולים שנפדו דעלמא וקלישא קדושתן מקדושת תמורת בכור שהמיר בו כשהוא תם ומהני פדיה לאפקועי קדושתיה ופשיט שפיר מברייתא דתמורה שהמיר בו לכשהוא בע"מ ג"כ כיוצא בו ונאכל במומו לבעלים ודוק היטב:
כך אין פודין תמורתן.
נ"ב זבחים (דף ע"ה) בעיא דאיפשטא: