אור שמח על משנה תורה, הלכות תמורה· רבי מאיר שמחה הכהן מדווינסק
פרק א · הלכה א
ואחד מן השותפין כו'.
הנה אמר לא תיתני מימר דבדיבורו איתעביד מעשה, וא"כ באחד מן הצבור או שותפין שהמיר הא לא איתעביד מעשה דהתמורה לא תפסה בהן, רק דבאמת כתב ההמ"ג בשיטת רבינו סוף הלכות שכירות דכל היכי דאיכא בלאו מעשה אז גם אם חסמה בקול מיחשב העקימת שפתיו למעשה לכן חסמה בקול לוקה יעו"ש, לכן כיון דבכל תמורה איתעביד מעשה גם בצבור ושותפין מיחשב עקימת שפתיו מעשה, אבל זה רק לשנויא קמא דלא אתי חד עשה ועקר תרי לאוי אבל לשנויא בתרא דבכל מקום דתפסה תמורה הוי לאו שניתק לעשה רק דמשו"ה לקי הואיל דבציבור לא תפסה תמורה לוקה דאין שם עשה תו בכל מקום נמי לקי א"כ ממ"נ היכי דתפסה תמורה הוי לאו הניתק לעשה והיכי דלא תפסה תמורה הוי לאו שאין בו מעשה וא"כ ליכא מלקות בהך לאו כלל ושפיר תני מימר ודוק: