אור שמח על משנה תורה, הלכות שקלים· רבי מאיר שמחה הכהן מדווינסק
פרק ג · הלכה ד
האחין שעדיין לא חלקו כו'.
עיין לחם משנה הלכות בכורות ביאור שיטת רבינו על נכון. ובחידושי שם כתבתי בזה. אולם דא הנני לבאר עוד. דבירושלמי פרק ששי דדמאי על משנה דשנים שקבלו כו' טול אתה חטים שבמקום פלוני כו' מייתי לפלוגתא דרשב"ג ורבי בישראל ונכרי שקנו בשותפות שדה כו' אר' אושעיא הדה דתימא שקנו ע"מ שלא לחלוק אבל אם קנו ע"מ לחלוק אף רבי מודה לרשב"ג שזה חלק מגיע לו משעה ראשונה [דבכה"ג לכו"ע אמרינן ברירה וחלקו של ישראל חייב ושל גוי פטור ממעשר] אר' יוסי מילהון דרבנן פליגן דא"ר אבוה בשם ר' יוחנן האחין השותפין מחלוקת רבי ורשב"ג האחין השותפין לא לחלוק הן וכפי הנראה דכיון אל הך משנה דשקלים ומשנה דבכורות. האחין השותפין שחייבין בקלבון כו' חייבין במעשר בהמה כו' חלקו וחזרו ונשתתפו כו' ופטורין ממעשר בהמה. וע"ז אמר ר' יוחנן דתלוי במחלוקת רשב"ג ורבי דלרשב"ג דסבר יש ברירה וחלקו של גוי פטור א"כ התם נמי יש ברירה וחלקו בירושת אביהם אמרינן דלכל חד הוי כאילו זה בא לו בירושה וכי חזרו ונשתתפו תורת ירושה עליהן וחייבין במעשר בהמה האחין השותפין לא לחלוק הן שכשנפלה הירושה מאביהם הרי המה לא נשתתפו יחד וכשנפלה הירושה ע"ד לחלוק נפל ובכה"ג כו"ע סברי יש ברירה ואם רבי אושעיא האיך מוקים לה איהו מוקי לה כשחלקו גדיים כנגד תיישים דבאופן זה לא עמדו לחלוק שהיו יכולים לחלוק הגדיים והתיישים אבל ר' יוחנן אמר בשקלים בירושלמי דאפילו גדיים כנגד גדיים כו' פטורים ממעשר בהמה ובכה"ג עמדו לחלוק ולכ"ע יש ברירה והוי כתפיסת הבית וכיון דר' יוחנן מוקי להך משנה דבכורות בגדיים כנגד גדיים חזינן דכה"ג נמי פליגי אע"ג דעומדין לחלוק או דהו"א ר"ה לא תלי לה כלל בברירה דכיון שחלקו תו לא הדרא שם תפוסת הבית.
אבל לשיטת רבינו דמיירי בחלקו האחין אחר שילדו הבהמות ברשותן מאין פסיקא לי' דע"ד לחלוק ואולי דכך כיון דכוונתם לחלוק עם הולדות ולכו"ע יש ברירה. ושיטת רבינו הביאה רש"י ז"ל בביצה פרק משילין ל"ט: בשם ויש פותרין עיי"ש ועיין חדושי לבכורות בכ"ז ולפי מה שפירשנו א"כ רב ענן לא סבר כר' אלעזר דאפילו בחלקו ט' כנגד י' ג"כ אמרינן ברירה דע"מ כן היו עומדים לחלוק דע"כ יטול אחד עשרה ואחד ט' ודווקא בשני מינים שע"ד כן לא עמדו לחלוק ודלא כמשמע מרש"י ז"ל בבכורות ע"ש.
ויש להתבונן מדוע לא נזכר כלל בשום מקום חילוק דשני מינים רק גבי אחין שהן שותפין גבי ע"ה שהניח בן חבר בחלוקה וכן גבי מעשר בהמה וטפי לא נזכר שבשני מינים אין ברירה ותו הא דאמר בסוף השולח אי לאו דאר"י קנין פירות כקה"ג כו' ידיו ורגליו כו' והא אף אם יש ברירה קשה תינח היכא שחלקו האחים שדות כנגד שדות וכרמים כנגד כרמים הא אם חלקו זה נטל שדות וזה נטל כרמים א"כ לא מייתי ביכורים וכבר עמדו בזה.
והנראה דלמאן דאמר יש ברירה ושדינן בתר מה שהוברר אחר החלוקה אין נפ"מ כלל בין חלקו במין אחד לחלקו בשני מינים דבכולהו שדינן אחר שעת החלוקה בלא הבדל כלל אלא דבשני מינים אם זה נטל יין וזה נטל שמן האם נכחיש שבשעת חלוקה הי' עומד שזה יטול גם ביין וזה יטול גם בשמן הלא החוש מעיד דלכך הי' עומד ולכן חזינן בעצם אחר שעה שהוברר ע"י החלוקה שהיין הוא של פלוני והשמן הוא של פלוני כמו שנטלו בחלוקתן אלא דחזינן כאילו היין שהוא של פלוני מכור ממני ומסור ליד חבירו וכן בשמן של פלוני לכן בחבר וע"ה דאסור למכור הדמאי אף אם קנהו מן הע"ה אסור למכור אח"כ לע"ה המוכרו לו שפיר חלקה המשנה דדמאי פרק ו' בין שני מינין למין אחד דבשני מינים הוי מה שנטל כאילו היו קנוים ממנו לע"ה וכן של ע"ה היו קנוים להחבר אלא שעכשיו מחליפין חלקם החטים בהשעורים ואין רשאי לחזור ולמוכרם לאחיו ע"ה וכן במעשר בהמה שזה נטל גדיים וזה תיישים אם כן בשעת חלוקתן היה עומד שזה יטול מחצה בגדיים וזה מחצה בתיישים ואף כי אמרינן ברירה וכל אחד נטל חלקו שירש מאביו אבל מ"מ ע"כ צריך לומר דהוי כמו שהיו הגדיים קנויים אח"כ לאחיו וחזר וקנאם מאתו וא"כ הוי לקוח ומפטרי מתורת לקוח וכמו דאמר פרק מעשר בהמה דף נ"ו כגון שלקחו ממנו יעו"ש הא איפסול בלקוח אבל בישראל וגוי שהיו שותפין בשדה וחלקו לא נזכר כלל נפ"מ בין שני מינים דאף אם זה נטל חיטים וזה שעורים מ"מ למאן דאמר יש ברירה ולעו"ג שלו הגיעו אע"ג דתאמר כיון דבשעת חלוקתן היה עומד חצי החיטים לישראל שכן דרך החלוקה ע"כ הוי כאילו היו קנויים ממנו להישראל וחזר וקנאן ממנו ג"כ הוי של עו"ג ומיפטרי אף אם מכרם לישראל וזה נכון.
וא"כ מיושב הך דהשולח דאף אם זה נטל שדות וזה כרמים אמרינן דלכל אחד הוריש אביו מה שנטל בשעת החלוקה, ואם תאמר הלא בשעת החלוקה היה עומד החצי בשדות גם לפלוני אחיו וחזינן כאילו היו קנויים ממנו לאחיו וחזר וקנאם ממנו אפי"ה חייב בבכורים דמי שירש שדה ומכרה וחזר וקנאה ממנו ודאי קה"ג שלו לא פקעה. וכלל גדול במילי דרבנן דבהו יש ברירה דבשני מינים אף בדרבנן אין ברירה כדומי' הך דדמאי דוקא באופן דפרישית [ומסולק גם דינו של המק"ח הלכות חמץ סימן תמ"ח ס"ק ג' גבי ישראל וגוי שיש להם שותפות בחמץ וש"ד דלפ"ז בכה"ג יש ברירה ומותר] ודו"ק כי זה ענין נכון.
וראיה עצומה לסברתי מתוספתא פרק ו' דדמאי הניח מעשר שני אין רשאי שיאמר לו טול אתה חטים ואני אטול שעורים כו' אלא אומר לו טול אתה מעות חטים ואני אטול מעות שעורים כו' פירוש, דאסור למסור פירות מעשר לע"ה מפני שהוא בחזקת טומאה ויאכלם בטומאה כמו"ש רבינו פ"ג ממע"ש, ואם כן בשני מינים אין ברירה והוי כמוכר לו חלקו בחיטים עבור מה שנוטל חלקו של ע"ה בשעורים לכן אם חללו החטים והשעורים על מעות כדין מע"ש אז הוי כמין אחד ואמרינן ברירה [דאי בירשו מעות מאביהן פשיטא ולא משמע לשונו] וזה שנקטה התוספתא לשון אלא אומר לו ולא אבל אומר לו דהיא עצה לחללם ולומר כך. כנ"ל פירוש התוספתא. וא"כ תמוה איך נימא דהוברר הדבר שהמעות של חיטין הוא של ע"ה כיון דאמרת דע"כ היה להחבר חלק בחטים א"כ המעות של החיטים ג"כ הוי שלו והוי מוסר מעות מע"ש לע"ה דאסור. [רבינו שם] וצריך מובן, ועל כרחין כמו דפרישית דגם בשני מינים אמרינן ברירה אלא דע"כ בשעת חלוקה חזינן דעומד לחלוק חצי בחטין כמו בשעורים ולכן אמרינן דהוי כאילו היו קנוים באותו זמן להשני מן האיש שנטלם בחלקו אח"כ וכאן בשעת החלוקה הוי מין אחד מעות ואמרינן ברירה לגמרי ולמפרע הוי שלו ודו"ק.
ולזה כיון הירושלמי שם בדמאי בהביאו ברייתא ישראל וגוי שקנו ביתו של גוי והיה שם יין נסך ועו"ג ומעות כו' א"ר יוחנן לא סוף דבר יין נסך וע"ז ומעות דהוו שני מינים ולא מהני ברירה כמוש"ב אלא אפילו היו שם שני צלמין אחד עשוי כמין דלופקי ואחד שאינו עשוי כמין דלופקי [דביה איכא למיחש שנעבד לעו"ג] לא יאמר לו טול אתה את שאינו עשוי כמין דלופקי ואני נוטל העשוי כמין דלופקי פירוש דאע"ג דמין אחד הוי כיון דבזה ליכא למיחש שנעבד לעו"ג ובזה איכא למיחש הוי כשני מינים דכיון דאסור שמא נעבד הוי כמין אחר דכל דאיכא קפידא בחלוקה הוי כשני מינים דחזינן בשעת חלוקה כאלו מכר לו חלקו בשאינו עשוי כמין דלופקי עבור חלקו בהעשוי כמין דלופקי וחליפי צלמי עו"ג קא שקיל, וע"ז א"ר זעירא ויאות אלו חבר וע"ה שירשו את אביהן ע"ה והיו שם פירות מוכשרין ופירות שאינן מוכשרין שמא אומר לו טול אתה את המוכשרין ואני נוטל את שאינן מוכשרין אע"ג דמין אחד הוא מ"מ כיון דהמוכשרין טמאים בטומאת ע"ה מיחזי כמחליף חלקו במוכשרין עבור שנוטל חלקו באין מוכשרין וכמוכר פירות טמאין לע"ה ומסיק לבסוף דבגר עד שלא באת לידו הקילו הואיל וירושת הגר מדבריהם וכמו דמסיק בבלי בקדושין ואכמ"ל.
ובזה א"ש מה שפסק רבינו בכ"מ דמדרבנן יש ברירה ובחלקו ישראל וגוי בשדה בסוריא פסק רבינו בהלכות תרומות פ"א הלכה כ"א דיש ברירה וכן בכמה דוכתי ולא חילק דבשני מינים אין ברירה והא חזינא בדמאי דבשני מינים אין ברירה אפילו בדרבנן וע"כ כדפרישית ודו"ק.
ודע דהא דאמר' גמרא ביצה ל"ז: מאי הוי עלה ר' הושעיא אמר יש ברירה ור' יוחנן אמר אין ברירה, אע"ג דמפיק לה מ"מ בגמרא ירושלמי מסכת דמאי מתניא כן. וז"ל פרק ו' דדמאי על פלוגתא דרבי ורשב"ג בישראל וגוי שקנו שדה בסוריא יעו"ש א"ר הושעיא הדא דתימא שקנו ע"מ שלא לחלוק אבל אם קנו ע"מ לחלוק אף ר' מודה לרשב"ג שזה חלק מגיע לו משעה ראשונה [דבקנו ע"מ לחלוק ועמד הדבר להתברר כו"ע מודו דבדרבנן יש ברירה] א"ר יסא מיליהון דרבנן פליגן דמר ר' אבוה בשם ריו"ח כו' מחלוקת ר' ורשב"ג האחין השותפין לא לחלוק הן [דסבר דאפילו בעומד לחלוק ועומד הדבר להתברר מ"מ לרבי אין ברירה] וזהו כמו דמסיק בבלי לר' הושעי' דבדרבנן יש ברירה, אלא דירושלמי אמר דוקא בעומדין לחלוק סבר יש ברירה, אבל בנשתתפו שלא לחלוק אפילו בדרבנן אין ברירה. והא דפריך בגמרא מהמת בבית ולו פתחים הרבה היינו אף שלא חשב עליו מ"מ חשב להוציאו בפתח אחד והוי כמו בשותפין שנשתתפו ע"מ לחלוק ומש"ה מוכרח לחלק בין דרבנן למידי דאורייתא. ועיין בעירובין בסוגיא דאיו כל הנהו מילי דבדרבנן יש ברירה מיירי בכה"ג דעומד להתבר היינו שדעתו לברר. ורבינו סתם דבסוריא בכל גווני יש ברירה משום דר' יוחנן לא מחלק כלל בין ע"מ לחלוק ובין ע"מ שלא לחלוק וכמו דאמר בירושלמי אע"ג דבמה דהירושלמי משוה מילי דרבנן לדאורייתא לא קיי"ל כוותיה ותלמודין פסיק כ"ר הושעיא דבדרבנן יש ברירה בזה קיי"ל כרבנן דפליגי עליה דלא מפלגי ודו"ק בזה.
והא דאמר רב חבית מותרת ובהמה אסורה לשיטת הירושלמי אתי שפיר, דאמר תמן א"ר יונה אר"י אמר ר' יוחנן מה פליגין כשחלקו שדה בקמתה, אבל אם חלקו עמרים אף רשב"ג מודה שכל קלח של שותפות כו' בקוצר כמו שהוא ומניח לפניו וטעמא כיון דנשתנה הדבר שהיה בשותפות שניהם כשהי' מחובר וחלקוה בשהיא תלושה אין לומר ברירה שזה החלק היה שלו מעיקרא כן הכא שמקודם היתה הבהמה בחיים לשניהם וחלקוה לאברים איך נאמר ברירה שזה היה חלקו של פלוני. ומדקא אמר הגמרא טעמא דינקי מהדדי מוכח דלא ס"ל להך דירושלמי לכן פסק רבינו דבסוריא אפילו חלקו בגדיש יש ברירה וכדמוכח בתלמודין, וכן בירושלמי פרק בכל מערבין הלכה ה', לענין תחומין בשותפין שעירבו זה לצפון וזה לדרום לענין בהמה שלהם אמר שחטוה רב אמר איברים יונקים זה מזה כו' מודה רב בחבית שהיא חלקו משעה ראשונה וזה כשיטת בבלי ביצה יעו"ש ודלא כשיטת אמוראי דבני מערבא בירושלמי דדמאי כמו שביארנו ודו"ק.
ובפ"ב דב"מ ביאוש שלא מדעת פליגי אביי ורבא והנה אביי אמר לא הוי יאוש כו' דלכי ידע דנפל מיניה כו' מהשתא הוא דמייאש. ולכאורה תליא בהך דשקלינן וטרינן בש"ס אם יש ברירה או אין ברירה וראיתי להראב"ד בשיטה מקובצת שכתב ויש למבין להפליגו מענין ברירה. ואם כי לא זכינו לבינת נבונים אמנם החילוק מפורש בעירובין דף פ"ב וכל מי שקיבל עליו מבעו"י שמעת מינה אין ברירה דאי יש ברירה תגלי מילתא למפרע דמבעו"י הוה ניחא ליה אמר רב אשי הודיעוהו ולא הודיעוהו קתני ופירש"י לא הודיעוהו עד שחשיכה מאי ברירה איכא הא לא הוי ידע דאיכא עירוב דנימא דעתיה עליה עכ"ל הרי שאבנו ממעין התבונה דכה"ג דלא ידע כלל לא שייך לומר איגלאי ואתברר דדעתו מעיקרא עליה ופוק חזי הכא מאי דמייתי תלמודא גבי יאוש הא לא ידע דנפל מיניה, ובהכשר לא ידע ובתרומה לא ידע דתרום כלל ודו"ק.
ובאמת לא אשכחן במידי דתלוי ברצון בלא מעשה דהיכא דלא ידע כלל אמרינן ברירה למפרע על מלתא דלא ידע מעיקרא רק זה צ"ב התקדשי ע"מ שירצה אבא כו' דמקודשת מטעם דאמרינן ברירה אע"ג שלא נודע לו עדנה בשעת ביאתו עלי' ענין הקדושין כלל אמנם תמן מילי אוחרי דבאמת לא תליא הקדושין כלל ברצון אבא דמצי להיות קדושין בלא רצונו אלא שהם תלו הדבר ברצונו א"כ העדר ידיעתו כעת אינה מעלה ומוריד כלל וכמו שאילו היה יודע אלא שלא רצה ואח"כ היה רוצה היינו שאמר הן היתה מקודשת דאמרינן ברירה ושדינן מעשה הקדושין על רצונו שהוברר אח"כ כן שדינן על ברור רצונו אף שלא ידע עדיין כלל מהקדושין לא כן בהנך מילי דעירוב וכל מילי דסוגי' ב"מ שם דתליא ברצונו בהכרח או בידיעתו להכי כ"ז שלא נודע לו כלל לא שייך ברירה ודו"ק.