אור שמח על משנה תורה, הלכות שכנים· רבי מאיר שמחה הכהן מדווינסק
פרק ג · הלכה ה
וכן שני בתים זה בצד זה והיו גגיהן עשוין לדירה אפילו היו (ב') [בשני] צידי רשות הרבים זה עושה מעקה כו':
נראה משיטת רבינו דבפותח חלון לרה"ר אף שכנגדו איכא בית וחלון אחר לא איכפת לן, דהא הוא לרה"ר פותח ומאי חייש אם איכא נגדו חלון אחר, ושנינו בפירוש סוף חזקת אבל פותח הוא לרה"ר פתח כנגד פתח וחלון כנגד חלון ועיין ההמ"ג לקמן פרק ה' הלכה ו', ולכן פירש רבינו דמיירי בסמוך גג לגג ופותח חלון או בלא מעקה צופה ומביט מגג לגג ומזיק בראיתו מגגו לגג של חבירו, אע"ג דהרה"ר אצל שני הגגין או שהוא משני צדדי הגגין כמין ג"ם, או שהגגין סמוכין ודבוקין ומשני עבריהם הולך רה"ר, וקמ"ל דאף ע"ג דקא חזו ליה בני רה"ר מצי אמר ע"ז לא קפידנא דלא חזו ליה תמיד ועוד דאי בעינא גדרנא לצד של הרבים, אבל כשרשות הרבים מפסיק בין הגגין ודאי דמצי אמר ליה אנא לרה"ר פתחנא, ואי דחזינא גבך מרחוק אנא הוינא כבני רה"ר, ועוד שאינני מסתכל תמיד לרה"ר, אבל בסמוך ודבוק גג לגג א"כ הלא מצית קאי אצל גגי תמיד ואי דבני רה"ר חזו לך הא מצית למיגדר מצד דילך אצל רה"ר. ולפיכך הקדים רבינו, דלפ"ז יקשה הא דרב נחמן דבגגין אין היזק ראיה ובעי רק מחיצת עשרה, לכן פירש דבגגין הראוים לדירה איכא היזק ראיה ואפילו היה בשני צידי רה"ר פירוש שעובר משני עבריהם אבל לא שמפסיק בין הגגין, אולם כולהו רבוותא קדמאי פירשו שהרה"ר מפסיק וכן פסק בשו"ע, וכן הבין בהמ"ג בדברי רבינו, ואח"ז ראיתי בשו"ת מהרי"ט צהלון סימן רנ"ג מש"כ בזה עיי"ש ודוק: