אור שמח על משנה תורה, הלכות שכירות· רבי מאיר שמחה הכהן מדווינסק
פרק ה · הלכה ו
נשאלתי מי ששכר בית מחבירו והוא דר בה, והבטיח את הבית בחברת אחריות משריפה אם ישרף, ונשרף הבית, מי יקח השאראנץ, אחרי כי החוק אשר לא יוכל אדם להבטיח בית של אחר וליקח אח"כ השאראנץ, בלתי שיהיה שלו או שידור בתוכה, וזה טוען ואומר אני שלמתי התשלומין להחברה בכל שנה כפי החוק ולכן הדמים שלי, וזה טוען דמי ביתי אני נוטל מה יעשו ב"ד בזה. ונראה להעיר בזה כי לכאורה משנתנו הוא זה בפרק המפקיד השוכר פרה מחבירו והשאילה לאחר ומתה כו' א"ר יוסי כיצד הלה עושה סחורה בפרתו של חבירו אלא תחזור פרה לבעלים, נמצא דכי יצאת מרשותו של המשכיר הלא אם מתה ברשות השוכר יצא נקי מפרתו ולא היה לו אלא לבקש לבעל הרחמים שימלא חסרונו, ורק השוכר השאילה ומאי קא עביד, שנמצא שאך זכותו מדמי השכירות ששילם להמשכיר זה נותן לשואל, כי נתן הדמים רק כדי לעשות בה מלאכתו והוא נותנה להשואל, וכי מתה, שעכשיו השיג הוא אחד שיקבל אחריות אונסין, מכל מקום השואל צריך לשלם לבעל הפרה שגוף הפרה שלו, כן הכא אף ע"פ שהשוכר השיג מי שקיבל אחריות שריפת הבית והוא נותן דמים להחברה, בכ"ז שייך התשלומין לבעלים, ואין לדחות דתמן שאני שאין השוכר רשאי להשאיל רק משום שנתנו הבעלים רשות להשאיל כדמוקי בהמפקיד לכן שייך התשלומין לבעלים, דז"א, דאם לא היה רוצה השוכר ליתן הדמים כפי מה שנתן אם לא שיהיה בידו להשאיל אטו בכה"ג לא אמרינן שתחזור פרה לבעלים, זה ודאי אינו דמשנתנו סתמא תני אפילו שכר מאתו במפורש שיהיה בידו להשאיל למי שירצה ועל מנת כן נותן לו דמי שכירותו, דנמצא דמדידיה קא משאיל ואפ"ה הדמים להבעלים:
אולם יש לחלק דהתם כי קא משאיל הרי אינו משאיל בשביל שיתן לו הדמים כשתמות הפרה, רק רצונו שיהיה שואל ותחזור הפרה בעינא ודמי השכירות שנתן שוה לו מה שהוא נותן חנם להשואל לעשות מלאכתו או דמשלם לו עבור דטבא עביד ליה או דניחא ליה שיחזיק לו טובה, והאונס דאירע הוא על צד הבלתי מכוון, משא"כ כאן הדמים שנותן לחברת האחריות הוא רק כדי שישלמו אם ישרף הבית ועל זה יהיב הדמים להם, אין מן הסברא לומר שלבעל הבית יהיה שייך הדמים, זה יהיב דמי וזה שקיל, אטו ע"ז קא יהיב דמי הבטחון, כן נראה, ומצאתי בשו"ת שואל ומשיב מהד"ת חלק ג' סימן קכ"ח הביא שד"ת כזה היה לפני חכמי ב"ד דבראדי והורו ששני שלישים יהיה שייך לבעל הבית ושליש להשוכר ועיי"ש שחקר טעמם, ופשיט דהוי מדמי להך דהשוכר פרה מחבירו והשאילה לאחר ומתה כו', רק משום דיש לחלק כמו שחלקנו לכן עשו פשרה, וכמו שדוגמתו מפורש בסוף המפקיד גבי ההוא תורא דלא הוי ליה ככי ושיני דמית בי בקרא דקא מסתפקי אם דומה זה לשואל פרה מחבירו השכורה לו אמרינן שם דמשלם בקרא דמי בשר בזול לספסירא וכדפי' רש"י משום דלא דמי לגמרי להך דר' יוסי, הטילו פשרה ששני חלקים ישלם הבקרא, כן הכא ישלם שני שלישים לבעל הבית ושליש יקח השוכר, ועיין במחנה אפרים הלכות שכירות סימן י"ט במשכיר בהמה בי' והשכירה לאחר בט"ו אם המותר מהשכירות שייך להשני יעו"ש שלא העיר במה שכתבנו כלל, דגם התם עיקר מה שמשכיר לאחר הוא משום מותר השכירות שנוטל, ושם בל"ז ברור דקנין פירות שיש לו הוא כמכור לו ונוטל עבור זה כפי מה שירצה דעבור גוף הפרה איננו נוטל כלום ואיך יהיה שייך לבעה"ב, וכן מסיק שם הרב יעו"ש ודוק: