אור שמח על משנה תורה, הלכות שכירות· רבי מאיר שמחה הכהן מדווינסק
פרק ה · הלכה ב
אם אמר לו חמור סתם כו' ואם לא העמיד יש לשוכר למכור הבהמה כו':
נראה מדברי רבינו דרק גבי חמור סתם סבר דאפילו מתה בביתו אם יש בדמיו לשכור ישכור ומכלינן קרנא, אבל בחמור זה דוקא כי מת בחצי הדרך, אבל מת בביתו טרם שנסע בדרך לא אמרו דאם יש בדמיו לשכור מכלינן קרנא, ודוקא היכי דהוא כבר בחצי הדרך אמרו דישכור בדמיו ולכן דוקא לרכוב או בכלי זכוכית דמאי יעשה באמצע הדרך דנפיש פסידא דילהו אם יונחו בדרך ומכש"כ לרכוב שאינו יכול לישאר בדרך, אבל בחמור סתם דבין לרכוב בין למשא חייב להעמיד לו חמור אחר ולכן אף במת החמור בעודו בבית שלא התחיל להלוך בדרך מכלינן קרנא למכור ולשכור בדמי הנבילה אם אינו מעמיד לו חמור אחר, ולכן במשנתנו דמיירי בחמור סתם לא כתוב רק מתה חייב להעמיד לו חמור אחר, אבל בפלוגתא דרב ושמואל דמיירי בחמור זה כתוב בחצי הדרך ולרכוב:
ולפ"ז לא קשה מה שהקשו רבנן ובההמ"ג לקמן אמאי בהשכיר לו בית זה ונפל אין מחייבין ליקח בדמיהן בית, משום דהכא על ידי החמור בא בחצי הדרך לכן החמור משועבד אליו לגמרי משא"כ גבי בית הוי כאילו מת החמור בעודו בביתו ולא התחיל בדרך, ולפ"ז אפילו ליקח לו חמור בדמיו אף שאינו מפסיד הקרן לא מחייבינן ליה, וכן נראה מלשון רבינו שגם הדין דמחייב ליקח בדמיו לא זכר בחמור זה רק במת באמצע הדרך, וכמו דפרישית דמת בעוד לא החזיק בדרך הוי כשכרו למשא שאין קפידא בהנחתם באמצע הדרך דמאי דישהה אותם הלא אימר יוקרו כמו שיכולים להוזיל, ולכן רק בחמור סתם הזכיר רבינו דלוקחין בדמי הנבילה ול"ק כלל מבית כמש"ב, וכפי הנראה שדין התרעומות שיש לו לא הזכיר רק בלרכוב אבל בלמשא לא זכר רבינו תערומות, ומשו"ה לא מוקי הגמרא בששכרו למשא דא"כ תרעומות לא היה גביה ופשוט מאוד בשיטת רבינו:
והנה הירושלמי לשיטת רבינו מיירי כולה בשכרו למשא ולכן אמר ר' יוחנן בשאמר לו חמור סתם אבל חמור זה יכול מימר ליה לדון בעית אייתי ליה קומין, פירוש הבא החמור ואוליך המשא שנוטל שכר הדרך שהלך ואינו מחויב לקנות בדמי הנבלה חמור, רב הונא אמר חייב ליטפל בו באותו מקום שאם אין לו מעות להעמיד חמור אחר מחויב למכור הנבילה ליקח גיידור קטן, ובשהשכיר לו חמור סתם למשא מיירי וקא מיפלגי ר"ז ור"ה [זה ר' הילא בר פלוגתיה דר"ז בירושלמי] בפירוש מילתא דרב הונא אם מכלינן קרנא ואמר ר"ז אם יש בטפילה לשכור לו גיידור קטן כו' ואם לאו חייב להעמיד לו חמור אחר, הרי מפורש דבחמור סתם מיירי, וזה נכון: