אור שמח על משנה תורה, הלכות שחיטה· רבי מאיר שמחה הכהן מדווינסק
פרק ו · הלכה י
והמחיצה שבאמצע הבטן כו' טרפש הכבד כו' ונקב שנסתם באחד מהן אינו כסתום:
יעוין כס"מ שרבינו היה גירסתו ודטרפשא ודליבא. והנה רש"י כתב דריאה הסרוכה לשומן הלב אינו מועיל הסתימה דשומן הלב אינו סותם ותוספות כתבו דאינו סותם רק שומן של האבר שדבוק בו וגדל עליו שהוא שומן שעליו אבל לאבר אחר לא מהני סתימה בכל שומן, ומרבינו נראה דסבר כרש"י דאל"כ הא טרפש הוא אבר אחר ואיך הו"א דמועיל סתימתו לאבר אחר וכן כתב בב"י בקיצור, וכיון שכן אם נגרוס כרבינו ודטרפשא ודליבא ובהא נסבור כרבנן דתוספות דסתימה לאבר אחר לא מועיל יהא מוכרח דכוונת הגמרא דניקב טרפש הכבד טריפה ואמר ע"ז דשומן שעל טרפש הכבד לא מועל סתימתו להטרפש, וזה מקור נפתח להבה"ג שכתב דניקב טרפש הכבד טריפה, ובאשכול כתב דקרום מועיל לסתום בטרפש שניקב אבל חלב לא הזכיר, וזה כפי מה שבארנו. ולפ"ז יהא מוכרח מזה דלא כהר"א ממיץ שהובא בתוספות דף צ"ג דחלב שעל יותרת הכבד אסור דקרב לגבוה דא"כ הוי חלב טמא ואינו סותם בל"ז. ואולי משום דאינו תותב קרום סד"א דסותם ואכמ"ל, אך מקור הבה"ג נראה נכון: