אור שמח על משנה תורה, הלכות שחיטה· רבי מאיר שמחה הכהן מדווינסק
פרק ג · הלכה ד
וכן אם שהה כדי שיגביהנה וירביצנה וכדי שישחוט כמו מיעוט הסימנים בלבד כו':
מתוך דבריו נראה דמפרש, שהה כמיעוט סימנים, פירוש אם התחיל לשחוט הסימנים ושהה דגמירי שיעור שהיה כדי הגבהה והרבצה ושחיטה, הך שיעור שחיטה מי חשבינן כפי כל השחיטה כולה שצריך לשחוט, או רק כפי מה שצריך לשחוט הסימנים להשלים לרוב וזה כמיעוט סימנים שצריך עדיין לגמור להשחיטה של רוב שני הסימנים, ולפ"ז לא יהיה שיעור השהיה שוה, שאם שחט הרבה מן הרוב ושהה בזה שיעור השהיה מועטת מהיכא שהשהייה היה בתחלת השחיטה שחסר להשלים רק המיעוט להרוב, וע"ד זכר לדבר מצאנו בעיא בגמרא מגילה י"ח כדי לגמור את כולה מהיכא דקאי לסיפא או דילמא מרישא לסיפא כו', וכן מצאנו בירושלמי ברכות פ"ב הלכה א' אם ק"ש בלא ברכות כו' או אם שהיות מצטרפות, וזה כמעט כל הספיקות דגבי שחיטה אע"ג דזה ענין אחר מכל מקום בעי אם מקרי שחיטה חדא בכה"ג או לא, ונראה ברור דרבינו מפרש כן ודוק:
והנה הראב"ד בהשגות פירש כן בדברי רבינו, לכן השיג הלא אמרו במשנה אם שהה כדי שחיטה אחרת ומיעוט שחיטה לא נכנס בזה הספק, משום שפירש בדברי רב כפירש"י שפירש כשיעור שחיטת בהמה אחרת ולא תימא כדי שיגמור שחיטתו ותו לא, א"כ זה קמ"ל רב דלא משערין על הגמר וזה מהיכא דקאי לסיפא רק כשיעור שחיטת בהמה אחרת וכולה שחיטה דוקא. אמנם מפירוש המשנה לרבינו מוכח דמפרש כדי שחיטת בהמה אחרת, כוונתו לצרף ההגבהה וההרבצה להשחיטה, ולא בבהמה זו שאינו חסר רק השחיטה לא ההגבהה וההרבצה יעו"ש היטב, ורב כוון לדברי ר"ח וריב"ח. והנה בספר תורת הבית והעיטור ראיתי דהוי גרסי במשנתנו כדי שחיטה אחרת, ובגמרא מאי כדי שחיטה אחרת אמר רב כדי שחיטת בהמה אחרת, ולפ"ז יתכן טפי פירוש רבינו במשנה, דכיון שישחוט אותה הצריכה להגביהה ולהרביצה ובפרט לפי הגירסא שגריס בתוה"ב דליתא שם רק עומדת להטיל, ותיבות איכא בינייהו נמחק שודאי דכו"ע סברי שיעור ההטלה, ודאי לזה כוונה המשנה, ורק דקשה לפירוש רבינו מסברא מדוע לא משערין על כל השחיטה, שתהא השהיה כשיעור שחיטת בהמה אחרת ומאי שנא דהגבהה והרבצה צריך משום דמשערין בבהמה אחרת שצריכה הרבצה ודוק. ולפ"ז לשיטת רבינו דמיעוט סימנים כשיעור שיגמור, ובהא נפסוק כרש"י דר' יוחנן לא בעי הרבצה רק שחיטה לחודא, שהיה כ"ש פסול מן הדין וזה טעם מנהגנו שהובא ברמ"א סי' כ"ג ס"ב ודוק: