אור שמח על משנה תורה, הלכות שחיטה· רבי מאיר שמחה הכהן מדווינסק
פרק ב · הלכה כ
שעיקר הנזירות נדר מן הנדרים וכו'.
כוונתו דניחזי מדוע בחטאת נזיר אם שחטו לשם חטאת נזיר כשר נאמר אימור נדר בצינעא, ולכן מפרש רבינו דבאמת אינו נזיר שהרי לא החזיק עצמו לנזיר, רק דעולה בעצמותה היא מדברים הנדרים ונדבים, רק שליולדת היא חובה, ולכן בנזיר שעצם הנזירות בא בנדר וכל אדם יכול לקבל עליו נזירות, לכן לא נפיק זה מכלל כל הקרבנות עולות שהן נדרים ונדבים, אבל חטאת דבעצמותו אינו בא בנדר ונדבה רק חובה ואם הנזיר מביאו הוא לחובת נזירותו אשר קיבל בנדר על עצמו בזה לא נכנס בין הזבחים הנדרים ולא פסלוהו חכמים לשחיטתו, וזה כוונה נכונה, ודלא כבעל האשכול יעו"ש ודוק: