אור שמח על משנה תורה, הלכות שחיטה· רבי מאיר שמחה הכהן מדווינסק
פרק א · הלכה א
ושפך את דמו מלמד ששפיכת דם העוף כשפיכת דם החיה והלכות שחיטה בכולן אחת הן.
כן נראה שצ"ל, שזה שייך להלכה א', והציון ב' צ"ל קודם לפיכך, והכוונה דלא כמאן דאמר אין עיקור סימנים בעוף אם יש שחיטה לעוף מן התורה, וכן סתמא דתלמודא ריש פ"ב דמייתי דיש שחיטה לעוף מה"ת מדתנן הנוחר והמעקר פטור מלכסות וא"א אין כו' נחירתו זו היא שחיטתו כו' אלמא דיש עיקור סימנים בעוף אם יש שחיטה לעוף מה"ת. והא דאמר בגמרא דמ"ד אין שחיטה לעוף מה"ת יליף מדכתיב ושפך בשפיכה בעלמא וקאי על עוף משום דסליק מיניה, זהו כר' יהודה דאמר דשחט חיה ועוף בעי לכל חדא כסוי בפני עצמה, ושפך את דמו קאי אחד מתרווייהו או עוף או חיה לכן לא הוי היקש גמור, אבל לרבנן דכסוי אחד לשניהן לחיה ועוף, א"כ ושפך את דמו משמע דם דתרווייהו כחדא מכסה בכסוי אחד הוי היקש גמור ועוף איתקש לחיה וטעון שחיטה מה"ת ודוק. ולפ"ז למאי דקיי"ל בס"ת שתפרו בפשתן דאיתקוש להלכותיו נמי (נ"ב. וכן פירש"י בשבועות י"ב ר"א אומר ימות באשם שמתו בעליו משום דמקיש ר"א אשם לחטאת בכ"ד יעו"ש אע"ג דחמש חטאות מתות הוי הלכה לממ"ס מ"מ גם להלכותיו איתקוש וכמו בס"ת שתפרו בפשתן. אמנם בבכורות ט"ז יליף גם מקראי לחטאות מתות מבהמה טמאה יעו"ש). יעוין מכות דף י"א, הוה"ד נמי הכא הוא איתקוש להלכותיו ויש עיקור סימנים בעוף, ויתבאר באורך בהלכות מקואות ודוק: