אור שמח על משנה תורה, הלכות שופר וסוכה ולולב· רבי מאיר שמחה הכהן מדווינסק
פרק ו · הלכה יג
וביום השמיני כו' יושבין בה ואין מברכין.
בגמרא מ"ז ע"א ודילמא סברי להו כמ"ד כיון שבירך ביו"ט ראשון כו' גמירי דמאפר אתו. מאד יפלא דכל גדולי הדור לא עשאו אז סוכת מצוה. ועיין תוספות. ונראה לפרש דקיי"ל בפרק מקום שנהגו דף נ"ב דהנהו דידעי בקביעא דירחא אי מקלעי במדבר עבדי מלאכה ביו"ט ב' ובישוב אסור ה"נ הכי פירושו, דהמה ידעו בקביעא דירחא [עיין חידושי ריטב"א] ובאפר היכא דיתבי אם שעשו סוכה כמו דאמרי סוכת רועים מ"מ המה כיון שבירכו ביו"ט ראשון שישבו בסוכה ששם לא עשו רק יו"ט אחד נמצא דהשתא כי איקלעו לישוב אם שמיני אם הוה שביעי הרי המה לא ברכו בתחלת חלות המצוה ביום שני שלפי הספק הוא יו"ט ראשון והיתה הברכה ביום שלפני החג וגדולה מזו נראה דאפילו אם היו חולים או מצטערים ביו"ט ראשון ולא ישבו בסוכה וברכו ביום שני על הסוכה כיון שאז בהיותם במדבר לא היו חייבים לישב בשמיני בסוכה והיתה המצוה נמשכת רק עד סוף יום שביעי, ואימתי חל עליהם חיוב דשמיני כשבאו לישוב א"כ לא היו נפטרים בברכה ראשונה והיו צריכין לברך בשמיני על החיוב החדש א"כ מאי דלא ברכו ע"כ דסברי דבשמיני מיתב יתבינן ברוכי לא מברכינן וזה נכון ולפי התו' לעיל מ"ג צריך לפרש דהם דרו במקום דמטו שלוחין ואקלעו לאתרא דלא מטו שלוחין יעו"ש ודו"ק.