אור שמח על משנה תורה, הלכות שבת· רבי מאיר שמחה הכהן מדווינסק
פרק כח · הלכה ה
מה שנחלקו רבינו עם הראב"ד בהך דקא אמרי רבנן אם יש בין שנים החיצונים קמ"א אמה ושליש דרבינו מפרש כרש"י דנחשוב את האמצעי כאלו הוא בין שנים החיצונים ויהי' מקום פנוי בין האמצעי לכל חיצון קמ"א ושליש, והראב"ד מפרש דהאויר שבין שני החיצונים יהי' קמ"א אמה ושליש. וראייתו מלשון דבין החיצונים אינו מוכרח. דבגמרא דאמר כמה יהא בין חיצון לחיצון הוא על כל האויר, משא"כ במשנתינו דע"כ הוא מלבד רוחב האמצעי והיינו אחרי מלאו את האויר בכפר האמצעי א"כ על האויר שבין האמצעי ולחיצון קאמר.
אולם דא מסתברא, דלתירוץ קמא של התוספות דלבני האמצעי מודדין מפתח בתיהם לא מחוור כלל שיהיו נותנין קרפף להאמצעי שהוא בתוך תחומו או בסוף תחומו. ובשלמא לשיטת רבוותא דמודדין גם לכפר האמצעי מסוף פתחי החיצונים ועד החיצונים הוי כמאן דמלי בתים לכן יהבינן קרפף גם לבני האמצעי והוי הכל כעיר ואח"כ הקרפף והעיר אבל לומר שלכפר האמצעי נחשב הך קרפף ממדת התחום ומ"מ חשבינן לה ככפר לכפר החיצון במה דיהבת לי' לאמצעי ונמצא מה דיהבת הך קרפף לאמצעי הוא רק בדמיון וזה זרות גדולה. ולפלא בעיני על הטור והרמ"א שהרכיבו שני הדעות. אולם הטור לטעמי' דפסק כר' מאיר דנותנין קרפף לעיר לחוד אף בלא בית א"כ חזינא כאילו הכפר האמצעי עם הקרפף שלו שיש לו במקום שהוא עומד מובלע בין החצונים, אבל לרבנן דהכפר האמצעי אין לו קרפף גם במקום שהוא עומד א"כ הוי ממש ככותב באויר למיהב קרפף להאמצעי ג"כ ודו"ק.