אור שמח על משנה תורה, הלכות שבת· רבי מאיר שמחה הכהן מדווינסק
פרק כו · הלכה כב
היה מוטל בחמה וא"ל מקום לטלטלו וכו'.
עיין בכס"מ ודבריו נכונים דמשום עשיית מחיצה אעפ"י שהיא עראי גזרו אם לא לצורך חי, אבל בשביל המת לא התירו. אולם מה שאמר שהרי"ף השמיטה משום דלמ"ד כלי ניטל אפילו לצורך דבר שאינו ניטל שרי לעשות מחיצה למת בשביל מת אינו דרבינו אלפסי מוכיח בריש מי שהחשיך מהך דאמר רב הונא דאם היתה הבהמה טעונה קרני דאומנא מביא כלים ומניח תחתיהן עיי"ש דשרי לטלטל דבר הניטל לצורך דבר שאינו ניטל ואפ"ה אמר רב הונא אין עושין מחיצה למת בשביל מת וע"כ דלא תלי' הא בהא ועיין מלחמות שכתב או דהאלפסי לא גריס כבר תרגמא רב הונא כו' ואולי לפ"ז יתכן דברי הכסף משנה אבל לפ"ז הרי נתברר טעם רבינו מדוע פסק כהך מימרא ודחי להך דרב ששת משום דלהאלפסי מוכח דרב הונא בעצמו לא סבר להך דרב יצחק וא"ת איך יתרץ רב ששת הך מימרא דרב הונא או דלא שמיע לי' או שיתרץ בצריך למקומו ולרבינו אלפסי לא ניחא לתרץ כן דא"כ מאי מקשה הגמ' מהך דתני' היתה טעונה טבלים ועששיות מתיר וכו' ואעפ"י שמשתברין לוקמא באין צריך למקומו. אבל רב ששת מוקי לדברי רב הונא בצריך למקומו וסתמא דתלמודא יסבור דרב הונא לא סבר כר' יצחק ומ"מ משום מת לא התירו לעשות מחיצה. וכן להראב"ד שהביא במלחמות א"ש פסק רבינו.
ועיין במאור שפירש דרב הונא סבר דוקא בהפסד מרובה שרי לצורך דבר שאינו ניטל אבל לא בהפסד מועט וטעמו דבזה פליג רב הונא על ר' יצחק. דר' יצחק בעצמו סבר דאפילו לצורך הפסד מרובה ג"כ אינו ניטל לדבר שאינו ניטל וכמו דאמר בריש משילין דהא דתנן ומכסין את הפירות דווקא פירות הראוים אעפ"י שאמר שם דהוי הפסד מרובה יעו"ש וזוהי כונת התו' פרק כירה דף מ"ג ד"ה כבר תרגמה. ולפ"ז דברי התו' ישינים שכתבו ולעיל מיני' הו"מ לשנויי דשרי משום הפסד אלא דמשני שנויא חדא בצריך למקומו אינם. דהתם לר' יצחק פריך ואיהו סבר מפורש דוקא פירות הראוין מכסין אעפ"י שהפסד מרובה לא שרי טלטול לצורך דבר שאינו ניטל ודו"ק.
ומה שהביאו רבנן בתוספות ורז"ה במאור דרב הונא סבר ע"כ דאינו ניטל אלא לצורך דבר הניטל מדאמר התם, התם בכולסא כו' מהו דתימא להפסד מועט נמי חששו מוכח דלהפסד מרובה חששו ולמאי התירו וחששו כיון דמיירי בשליפי זוטרי שיכול לשמוט הכרים מתחתיהן ואינו מבטל כלי מהיכנו וע"כ דקא סבר דלא שרי לטלטל לצורך דבר שאינו ניטל ועיין במלחמות אולם כבר דחה את זה הרב המגיד בשם רשב"א לעיל פרק כ"א הלכה י' שלשעה טרם שישמוט אותן כיון שכדרכן אין לשוקלם בידים רק לשמוט אותן הוי כמבטל כלי מהיכנו ביטול לשעה וגם ביטול לשעה לא התירו אלא בהפסד מרובה.
וכמה מחוורא שמעתתא דרבינו הרשב"א דבזה מתפרשת כל הסוגיא דלפ"ז נראה לדעתי דמה דקא משני בכירה דבטבל אין כאן משום ביטול כלי מהיכנו דכמתוקן הוא הואיל ואם עבר ותקנו מתוקן מ"מ הואיל ואסור לטלטל את הטבל כדתנן בריש מפנין הוי כמבטל כלי לשעה היכא שמניח עלי' שליפי זוטרי ועדיפא מינה ולכן לא קא שרו אלא היכא דקא פסיד לגמרי אם לא יצילנו ע"י כלי כמו דאמר חבית של טבל שנשברה מביא כלי אחר ומניח תחתי' דקא פסיד לגמרי ובהפסד מרובה שרו הא בהפסד מועט לא שרי בטבל לבטל כלי מהיכנו דעדיפא משליפי זוטרי וזה ברור.
וכיון שזכינו לזה אתי שפיר התמי' הג' מה שתמהו רבנן בתוספות בכירה איך תני' היתה בהמתו טעונה טבל ועששיות אעפ"י שמשתברין כו' מתיר החבלים והשקים נופלים מאליהם דהא טבל הוי כמתוקן ואמאי לא שרי ליטול ועיין במאור שכתב דלצדדין תני ובטבל אם אינו נוטלו מניח כלי תחתי' יעו"ש וזה דוחק גדול אולם לפ"ז ניחא דבטבל מיירי דומיא דזכוכית דלית להו הפסד מרובה ובכה"ג הוי כמבטל כלי מהיכנו לשעה שאסור בהפסד מועט ולהכי לא מצי לאוקמי הך ברייתא בשליפי רברבי דאיכא משום איסור דמבטל כלי מהיכנו דדומי' דטבל תני דאינו אלא כמבטל כלי מהיכנו לשעה והוי ג"כ בשליפי זוטרי הך דעששיות ומ"מ אסור להניח כלים תחתיהן וז"ב ועיין מש"כ המלחמות שם ודו"ק.