אור שמח על משנה תורה, הלכות שבת· רבי מאיר שמחה הכהן מדווינסק
פרק כה · הלכה ט
כל כלי שמקפיד עליו שמא יפחתו דמיו כגון כלים המוקצים לסחורה כו'.
מה מדויק לשון רבינו, שלפי ההלכה דקיי"ל כר' שמעון דלית לי' מוקצה לכן פסק לקמן הלכה י"ד דלבד גרוגרות וצימוקין הכל מוכן הוא. א"כ לגבי אכילה ל"ש מוקצה מחמת חסרון כיס. דדעתי' דאינש על כל מידי דחזי לי' ול"ש לאוקמי חסרון כיס נגד האוכל דכל אשר לו יתן האדם בעד נפשו וכיון דאם לא יהי' לי' למיכל מידי אחרינא ודאי אכיל אף אם מפסיד הון ע"ז תו לא הוי אלא ככל מוקצה שעומד לסחורה או עומד לבהמה דבזה לית לי' לר"ש מוקצה לכן על האוכל ל"ש מוקצה מחמת חסרון כיס שיהא חשוב נדחה מדעת האדם ואינו מוכן גם לר"ש וכיון דשרי למיכל תו ודאי שרי בטלטול דלא אשכחן מידי דיהא אסור בטלטול ומותר באכילה ולכן לא נזכר ענין הקצאה מחמת חסרון כיס אלא בכלי לענין טלטולי או השתמשות שלו דכיון דמקצה אותו מחמת חסרון כיס אסח דעתי' לגמרי מיני' ומקפיד עליו. וכזה מצאנו להגמרא פ"ק דביצה דף י' מוכן לכלבים הוי מוכן לאדם דדעתי' דאינש אכל מידי דחזי לי' ועובר במעי טריפה ראוי לכשיולד הלכך מאתמול דעתי' עלי' כו' הרי מפורש סברא הדין וז"ב. ומוכח דבר זה מסוגיא דכירה דף מ"ג גבי פורסין מחצלת ע"ג כוורת של דבורים כו' מני אי ר"ש לית לי' מוקצה. אע"ג דאותן שתי חלות מוקצות נינהו שעליהן מתקיימות הדבורים כל ימות הגשמים והוי מוקצה מחמת חסרון כיס. אלא דבמידי דמיכל ל"ש הקצאה מחמת חסרון כיס דאם ירעב ודאי יאכל את הדבש ודעתי' דאינש אכל מידי דחזי לי'. ובתו"י נדחקו בזה. וזה פשוט ומפורש בלשון רבינו.