אור ברסלב

אור שמח על משנה תורה, הלכות שבת· רבי מאיר שמחה הכהן מדווינסק

פרק כג · הלכה יב

הלכה יא

וכן אסור לקנות ולמכור כו' גזירה שמא יכתוב.
גדול אחד בספר שו"ת רע"א סימן קנ"ט נסתפק במוכר לו חפץ בערב שבת במשיכה או בכסף ואמר תקנה לך למחר אי מותר או לאו ולא ראו ירושלמי ערוך במס' שבת פרק מפנין א"ר אלעזר אדם עומד מע"ש ואומר הר"ז תרומה למחר כו' רבי יוסי בי רבי בון אומר אין אדם עומד ע"ש ואומר הר"ז תרומה למחר. מתניתא פליגא על ר"י ב"ב לגין טבול יום ומלאהו מן החבית מעשר טבל אם אמר הר"ז תרומה למחר משתחשך הר"ז תרומה כו' פתר לה לשעבר. והתני ר' חייא אומר אית לך מימר לשעבר. חזר בו ר"י ב"ב מהדא. הרי מפורש בירושלמי דשרי. וכן הביא את הירושלמי גדול אחד בספרו.
אולם אף שרבינו כתב בטעמו של אין מגביהין תרומות ומעשרות דהוא מקדיש את הפירות ועוד דהוי כמתקן הוא לכ' תלמודא דילן בפ"ק דביצה דף ט' אין מפריש ממנה חלה ביו"ט לימא פליגא כו' דחלת חו"ל אוכל ואח"כ מפריש. פירוש. ותו לא הוי מתקן. מי לא מודה שמואל שאם קרא עלי' שם שאסורה לזרים. ואע"ג דלא הוי מתקן מ"מ הוי כמקדיש דנחת' בהו קדושה להיאסר לזרים. זה פירוש נכון. אבל הירושלמי נראה דלא סבר לטעמא דהוי כמקדיש כדאמר בירושלמי פרק אלו עוברין גבי מפרישין חלה בטומאה בי"ט מתנית' בי"ט של פסח. הא בעצרת ובחג מותר. פירוש. שמותר להפריש העיסה ולקרות שם על החלה. והשיריים יאפו לאכלן ביו"ט רק בפסח הלא תחמיץ החלה כו' אפילו בעצרת ובחג אסור על שם כל מלאכה לא יעשה בהם. פי' והפרשת חלה הוי מלאכה. מה בינה לקניבת ירק של תרומה, פי' הלא לתקן אוכלים מותר ביו"ט לצורך אוכל נפש. זו ראוי' לאכילה כו' רבנן דקסרין בעיין מה בינה לבורר קטניות בי"ט. פי' דשרי אע"ג דהפסולת הנברר' לא חזי' לאכילה אף לבהמה ועיין פני משה שם. ואם נאמר דבהפרשה הוא מקדיש מאי דמיון לבורר קטניות דהא הכא עביד הקדש בחלה שאסורה באכילה והתם הוי רק משום מתקן ולכך כשהוא מתקן אוכל נפש שרי ביו"ט. וחזינא. דסבר הירושלמי דלא הוי כמקדיש ולכך משום מתקן אפשר דלא גרע משאר מלאכות דשרי כשהם נגמרין בשבת כמו לטעון הקורות בבית הבד מע"ש בסוף פ"ק דשבת. אבל משום מקדיש איה"נ דאסור וכן מקח וממכר אסור שיהא חל בשבת ודו"ק.
ולכאורה אפשר לומר דלא פליגי בבלי וירושלמי. דדווקא בחלת חו"ל דמותר לאכול ואח"כ להפריש א"כ כי מפריש קדשה דעכשיו אסורה לזרים ומתחלה הי' מותר דמי להקדש. אבל בשאר חלה ותרומות דמקודם אסור' לזרים משום טבל א"כ בהפרשה בלבד לא מיתחזי כהקדש דלא נחית עלייהו איסור חדש. דלומר דעיקר מה שדומה למקדיש הוא מפני שצריך ליתן לכהן א"כ אין זה טעם על תרומתו של כהן בפירות עצמו וע"כ משום דנחית עלייהו איסור חדש והא היו אסורים מקודם משום טבל וכמו שכתב רבינו אשר בפירושו לנדרים דף י"ב כחלת אהרן וכתרומתו ואע"ג דמיתסר ע"י פיו לא הוי דבר הנדור דהא מעיקרא נמי הוא אסור משום טבל ופיו לא אסר אלא התיר שהוציא שיריים מדין טבל עכ"ל ודווקא בחלת חו"ל אסור משום מקדיש דמעיקרא היו מותרים באכילה ואיהו אסר לזרים וזה דבר נכון בס"ד. אבל דעת רבינו דבכולהו שייך משום מקדיש ובהך דדבר הנדור שיטתו עמוקה שם יעו"ש ודו"ק.
ויש לתלות דבר זה במחלוקת בר קפרא ורבי חי' פרק במה מדליקין בירושלמי אם נשאר האיסור הקודם לזרים או שחל איסור אחר חדש. דפריך שם והרי טבל עד שלא נתקן אסור לזה ולזה ומשנתקן אסור לזרים ומותר לכהנים אמר לו שני' היא. כתיב וכל זר לא יאכל קדש. הרי דבר קפרא סבר דאיסור חדש בא לזרים בתרומה ור"ח סבר דנשאר איסור הקודם ומביא מזה לזר ששימש בשבת דחייב גם משום שבת דאיסור שבת לא פקע אצל זר ובמקום אחר הוכחתי מכ"מ דהוא איסור חדש. מהא דהגמרא פרק העור והרוטב דף ק"כ קרי לטבל איסור הבא מאליו ולתרומה איסור הבא ע"י אדם והתו' חולין דף צ"ו כתבו דתרומה לא חשיב ברי' משום דהאיסור חל כשיפריש ואכ"מ להאריך.
והנה בירושלמי ביצה פרק אין צדין הלכה ד' ר' יודן בעי דמאי מדבריהם וראית טרפה מדבריהם כמה דאת אמר תמן רואין את הטריפות ביו"ט ודכוותי' מפרישין את הדמאי ביו"ט ולפום טעמא דמתקן דפירש"י אתי שפיר דמדמה להדדי. אבל לטעמא דמקדיש א"כ מאי מדמה זל"ז בדמאי אעפ"י שאינו כמתקן שאין האיסור אלא מדבריהם מ"מ דומה למקדיש שמפריש המעשר או התרומ"ע ואעפ"י שמעשר של דמאי אינו נותן ללוי וא"כ אינו יוצא מרשות מ"מ איכא טעמא דמקדיש שכן כהן המפריש טבלים שלו אטו מי ליכא בי' טעמו של רבינו שהוא דומה למקדיש ואולי דהירושלמי קאי למ"ד פרק משילין הלכה ב' דהך דתנן אין מקדישין הוא דוקא במקדיש לבדק הבית אך יותר נראה דהירושלמי לא סבר טעמא דמקדיש ורבינו כתב עפ"י שיטת הבבלי וכמו שביארנו ובתשו' פנים מאירות חלק ב' סי' צ"ז האריך ולא נזכר הך דמקדיש של רבינו.
אולם נראה לנו דרך אחר לסתור הראי' מהירושלמי באופן מחוור יותר. וזה כי לשון הירושלמי פרק מי שאחזו הלכה א' איתפלגון ר' יוחנן וריש לקיש. ר"י אמר עודהו קורדייקוס עלי' כותבין גט לאשתו. ר"ל אמר לכשישתפה. מחלפה שיטתי' דר"ל דאיתפלגון נתחרש או נשתטה כו' ריב"ב אמר כו' וא"כ אמאי אינו קרב לר"ל בעודו שוטה כו' רבנן דקיסרין אמרין. ר' חיי' ר' יסא חד כהדין וחד כהדין כו' נתן לה את גיטה ואמר לא יהא גט אלא למחר ונעשה קורדייקוס תפלוגתא דר"י ור"ל ר"א אמר ר' אבין בעי תרם את כיריו ואמר לא יהא תרומה אלא למחר ונעשה קורדייקוס תפלוגתא דר' יוחנן וריש לקיש עיי"ש. [והא דבעי בתרומה משום דאפשר תרומה שאני, דבגט צריך למעשה נתינת הגט משא"כ גבי תרומה דבמחשבה לחוד' בלא מעשה כלל סגי א"כ אין המעשה של ההפרשה תחילה מן ההרמה וכי"ב מצאנו בתוספות חולין פ"ק דף י"ג בשם ירושלמי דתרומות. וצריך להיות בר דעת בעת חלות השם תרומה אבל בגט הנתינה היא מעצם הגט וכיון שבשעת הנתינה הי' בר דעת ש"ד] איך שיהי'. חזינן דלהירושלמי לריב"ב דמחליף לרבי יוחנן לאו דוקא קורדייקוס דהוה"ד אפילו נשתטה ג"כ ש"ד וכמו בחטאת דקריבה כשהוא שוטה. וא"כ חזינן דתרם כריו ואמר שיהא חל למחר מהני אף אם נשתטה למחר וא"כ משום המלאכה לא חמיר מהך דטוענין בבית הבד קורות ע"ג זיתים הואיל ונעשה מאליו בשבת בלא דעת כלל ולכן שרי להרים מערב שבת באופן שיהא תרומה למחר.
ואפשר לפרש דזה דאמרי רבנן דקסרין ר' חיי' הוא ר' חיי' דאומר אדם שיהא תרומה בשבת, ור' ייסא הוא ר' יוסי בר בון דסבר דאסור דפליגי בפלוגתא דר' יוחנן ור"ל אם בעי' שיהא בר דעת למחר וזה חד כהדין וחד כהדין [אבל בירושלמי דהוריות פ"ק תמצא גירסא ארוכה ושונה ופשוטה ע"ש] אולם להבבלי שוטה ודאי לא מהני אלא בקורדייקוס דסמי' בידן מהני א"כ כיון דבעי שיהא בר דעת למחר כמו בגט הוי כמפריש בשבת ואסור משום מקדיש וכמוש"ב. והתבונן בכל זה.

תוכן העניינים

אור שמח על משנה תורה, הלכות שבת

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה