אור ברסלב

אור שמח על משנה תורה, הלכות שבת· רבי מאיר שמחה הכהן מדווינסק

פרק כ · הלכה יא

הלכה ח

ואין הכבשין יוצאין בעגלה שתחת אליה שלהן.
בירושלמי פירש טעמא מפני שעושה חריץ, פירוש כשהבהמה הולכת עושה בעגלה חריץ בקרקע והוי חופר בקרקע דהוי תולדה דחורש. ורש"י פירש דכולהו משום דלמא נפלי ואתי לאתויי ובאמת בירושלמי על משנה דכל בעלי השיר נמשכין בשיר פריך ואינו עושה חריץ. פירוש דכשהסוס נמשך בשיר אז עושה ברגליו חריץ בקרקע והוי חופר תולדה דחורש ומשני כר"ש דמתיר דבר שאין מתכוין ומותר לגרור ספסל אעפ"י שעושה חריץ יעו"ש. ובגמרא דילן לא נזכר זה. ונראה דתלמודין לטעמי' דמסיק בסוף פרק מי שהחשיך דכל שבחבירו פטור אבל אסור בבהמתו מותר וא"כ הכא דהוי חופר כלאחר יד ע"י העגלה או ברגלי הבהמה פטור אבל אסור לכן בבהמתו שרי ומשו"ה צ"ל טעמא דדלמא נפיל ואתי לאמטויי וכי"ב. ואין לומר דדוקא בהוצאה אמרו בשבת דבהמתו מותר כל שבחבירו פטור ולא בשאר מלאכות. זה אינו דהא אשכחן דאביי גזר גזירה לגזירה במלאכת הוצאה בפ"ק גבי משנה דלא יצא החייט במחטו ועיין בתו' שביארו דווקא בהוצאה משום דמלאכה גרועה הוי גזר ולא בכל מקום. ואולי י"ל משום דעיקר לאו דלא תעשה כל מלאכה אתה ובהמתך קאי על מלאכת חרישה שלא יחרוש אדם ע"י בהמה והיא מלאכה שהאדם ובהמה שותפין בה וחייבין עלי' מיתה ולכן הוי לאו דמחמר לאו שניתן לאזהרת מיתת ב"ד כמו"ש רבינו ריש הפרק ובהרב המגיד שם לכן בשעושה אותו חריץ אף אם באופן שהוא בחבירו פטור אבל אסור, אסור ג"כ בבהמתו ולא סתרי הירושלמי עם הבבלי כלל ודו"ק. או כמוש"פ רבינו שאסור לו להנהיגה בקול כ"ז שהכיס עלי' אף דלא עבדא עקירה והנחה והכא דרך להנהיגה בקול ובפרט כשמושך אותה בשיר ועיין פרק אלו דברים דפריך והא מחמר כו' ועיין תוספות שם ולפי דברי רבינו א"ש דאסור לחמר בקול יעו"ש ודו"ק.
ולפי מה שכתבנו הטעם דמלאכת חורש עיקרה ע"י בהמה לכן אסרו בה אף שבחבירו הוא פטור א"ש מה דכיילא המשנה הך דלא בעגלה עם זוג פקוק דשרי' בחצר וכן מרדעת דמייתי בירושלמי דמטייל הוא בה בחצר. ולכאורה הלא גם בחצר עושה חריץ והו"ל לאסור לטעמו של הירושלמי אכן לפי מה שביארנו א"ש, דחופר בשדה חייב משום חורש. ובמקום דאינו מועיל לזריעה כמו בחצר ובית חייב משום בונה וכמו דאמרו פרק כלל גדול היתה לו גומא וטממה בבית חייב משום בונה וכן פירש"י גבי חופר בביצה ח' ובחגיגה י' דבבית חייב משום בונה יעו"ש וכן בירושלמי פרק הבונה הלכה א' קנה של ציידין למה הוא פטור מפני שהוא מלמעלן למטן [ואין דרך בנין בכך] התיבון הרי חופר בחולות הרי מלמעלן למטן ואת אמר חייב כו' הרי דחופר משום בונה. ובזה כל שבחבירו פטור אבל אסור בבהמתו מותר לכתחלה לכן יוצאין בעגלה שתחת האליה שלהן בחצר דגבי בהמה לא גזרו חצר אטו רה"ר יעוין בתו' דף נ"ג ד"ה מהו ליתן כו' ול"ש כאן לאסור להנהיג בקול שמצד שהוא מנהיגה ומחמר ע"ז אינו מכוין כלל שתעשה חריץ משא"כ גבי כשהניח כיסו עלי' שמכוין על זה שתוליך הכיס שלו וכן בריש פרק אלו דברים שתוחב הסכין בשערה ומכוין לזה, וזה ברור ודו"ק.
וראיתי להמקו"ח בהלכות שבת שעמד דלהוציא ע"י ב' בהמות יהא בכלל שבחבירו פטור בבהמתו מותר. וזה בדותא. דכמו דאמרו בירושלמי גבי מושיט בכל אתר את אמר ע"י שנים פטור וכאן אמרת חייבין. ומשני שכך היתה עבודת הלויים כן הכא גבי הוצאה דמשכן דהיו ארבע עגלות ושמונת הבקר והיתה הוצאת העגלה ע"י שני בקרים חזינא דכן אורחייהו דבהמות לשאת שנים במשא ולא שייך לפטור משום שנים שעשאוהו וכד ניים ושכיב אמר להא מלתא.

תוכן העניינים

אור שמח על משנה תורה, הלכות שבת

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה