אור ברסלב

אור שמח על משנה תורה, הלכות שבת· רבי מאיר שמחה הכהן מדווינסק

פרק יח · הלכה יח

הלכה יז

המת והנבלה כו'.
עיין ההמ"ג. והנה בירושלמי פרק המצניע את המת במיטה חייב דברי הכל הוא. אח"כ צ"ל ציון על פסקא וכן כזית מן המת כזית מן הנבילה כו' ור"ש פוטר. לא כן תני אף ריח רע כל שהוא ואר"א אף ר' שמעון מודה בה ומודה ר"ש באסורי הנייה [פירוש, דחייב ולא בעי שעורא כלל אף דבעי שיעור במצניע אלמא סבר דחייב ולא הוי מלאכה שאצ"ל] א"ר יודן תיפתר במת עו"ג ושאין בו ריח רע והוציאו לכלבו, פירוש דכאן מיירי במת עו"ג דמותר בהנאה ואין בו ריח רע דוגמא דכזית מן הנבילה דראוי להאכילו לכלבו וכן פירשו המפרשים הק"ע ופ"מ. אך מה שדייק דצריך לכלבו נדחקו בזה המפרשים דהא כיון דצריך לכלבו ומוציאו להאכיל לכלבו הוי מלאכה שצריכה לגופה ואמאי פוטר ר' שמעון. אולם זה ניחא. דר' שמעון סבר דחייב משום דצריך לכלבו א"כ אינו חייב אלא בשיעור חשוב שהוא כמלוא פי כלב [דלגוי לא חזי דאין אוכלין בשר המת כמו"ש חולין ריש גה"נ] אבל למאי נקיט כלל הך צריך לכלבו. נראה פשוט. כיון דמוקמינן במת גוי א"כ הא סבר ר"ש יבמות דף ס"א דעו"ג אינם מטמאין והירושלמי סבר כשינויא קמא שם דאף ממגע ומשא מיעטי' קרא א"כ למאי צריך להוציאו וע"כ דצריך לכלבו. אלא דרבנן סברי דגוי מטמא וחשוב כזית ממנו למעט טומאתו שמסיר טומאתו מביתו לכן אף כי הוציא לכלבו חייב ובלא הוציאו לכלבו ג"כ חייב דמשאצ"ל חייב, אבל ר"ש דפוטר ע"כ מיירי במוציאו לכלבו וסבר כיון דאינו מטמא לכן לא חשיב לי' זית דילי' ובעי מלא פי כלב. וזה ברור בס"ד ודו"ק.
וטעמו של הירושלמי משום דדבר המותר בהנאה א"כ תכליתו אינו אלא כדי ליהנות בו כמו כזית מן נבילה כעדשה מן השרץ לכן אינו חייב על הוצאתו שמוציא שלא יטמא בביתו אלא אם יוציאנו לתתו לכלבו, אבל באסורי הנאה שאין להם שום תכלית וסיבה אחרת אלא אבדון של' מן העולם א"כ כשמוציא אותם להסיר מביתו היא הוצאת תכליתו שאין לו בהם צורך גופני, דלמאי צריך הוא להם וכן ריח רע טעמו כדפרישית דהיכא דאיכא צורך גופני בעי שתהא ההוצאה לשם אותו צורך אבל דבר שלא יתכן בו הצורך הגופניי כמו אסורי הנאה מתחייב על הוצאתו שאינה לצורך גופו ודו"ק.

תוכן העניינים

אור שמח על משנה תורה, הלכות שבת

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה