אור שמח על משנה תורה, הלכות שבת· רבי מאיר שמחה הכהן מדווינסק
פרק יח · הלכה ג
עשבים כמלא פי גדי כו'.
בירושלמי הלכה ד' ר' בון ב"ח בעי הגע עצמך שאין בתבשיל כגרוגרות. וכגרוגרות מבטיל כגרוגרות. המאמר הזה הוא כחדה סתומה אין פותר.
והאמת דקאי על מה דתנן במשנתינו עלי שום ועלי בצלים לחים כגרוגרות וזה ביאורו דתנן לקמן פרק ר' עקיבא תבלין כדי לתבל ביצה קלה ולפ"ז יש מילי דשיעור' בכך כדי לתבל בשיעור זוטר ויש שיעורו רב כדי לתבל. וסובר הירושלמי דעלי שום ועלי בצלים הוי תבלין ועיין תוי"ט לקמן על משנה דתבלין שהאריך בשום ובצל יעו"ש ועיין תוספות מועד קטן דף י"ג ד"ה בתבלין כרוב וקפלוט ובפרי חדש סימן צ"ח ס"ק כ"ד ביורה דעה.
והנה לקמן אמר בירושלמי פרק המוציא יין הלכה ה' כל ביצה דתנינן בכלים כו' בשבת כגרוגרות מכביצה [ועיין בבלי בזה] א"כ הוי שיעורו של תבלין כדי לתבל תבשיל שהוא כגרוגרות מכביצה ולכן פריך איך אפשר דיהא שיעורן של עלי שום ובצל כגרוגרות הא הם תבלין וסגי לתבל כגרוגרות והוא שיעור מועט דהיכן מצינו שיהא שיעור התבלין כשיעור התבשיל. וזהו דקאמר הגע עצמך שאין בתבשיל [אלא] כגרוגרות כגרוגרות [מתבל] כגרוגרות כצ"ל, פירוש דלא בעי שעורא אלא לתבל כגרוגרות תבשיל ואיך יתכן שיהא כגרוגרות מתבל כגרוגרות ולמה צריך עלי שום ובצל כגרוגרות הלא סגי בשעור זוטא שיהא בו לתבל תבשיל כגרוגרות. והא אף אם מוציאו לאכילה בפ"ע מ"מ כיון דראוי לתבל סגי ולא מהני מחשבתו לפטור וכמו דאמר בבבלי המוציא תבן כמלוא פי פרה לגמל דלכו"ע חייב, וכן בירושלמי בסמוך אמר מודה רבי הושעיא שאם הוציא עשבים לפרה כמלוא פי גדי שהוא חייב [כצ"ל] דלא תיסבור כמה דאית ליה לחומרא אית ליה לקולא אלמא כיון דחזי לגדי אעפ"י שהוציאו לפרה לא מהני מחשבתו לפטור א"כ אמאי צריך בעלי שום ובצלים לשעור כגרוגרות כיון דחזי לתבל. וזה אמת ברורה בהגהת ופירוש הירושלמי בס"ד.
וקצ"ע על רבינו שכתב תבלין כדי לתבל ביצה ולא כתב כדי לתבל כגרוגרות מביצה קלה כמו"ש ועיין לעיל פרק ח' הלכה ה' ודו"ק.