אור שמח על משנה תורה, הלכות שבת· רבי מאיר שמחה הכהן מדווינסק
פרק יז · הלכה כה
ולא יהי' ביניהן ג' טפחים כו'.
נ"ב ירושלמי עירובין פ"ק הל' ג'.
ההמ"ג מפרש דבמשך מיירי וכן מורה לשון רבינו הלקוח מן ירושלמי דשם איתא ר"ח ב"ש בשם רב והוא שתהא העליונה בתוך שלשה טפחים לתחתונה. ומה שלא הביא רבינו הך אוקימתא דסוכה דבגובה לא יהי' ביניהן שלשה טפחים יעוין בכס"מ משום דשאני כאן גבי מבוי דמשום היכרא בעלמא אמרינן חבוט רמי אפילו אם ליתא בה רוחב טפח וזה נכון. וכיוצא בזה מחלק הגמרא במחיצה תלויה אליבא דר' יהודא שם דף ט"ז דבדרבנן מקיל יעו"ש. והא דמשני הגמרא שנויא אחרינא משום דבעי לאוקמי' לברא כאבוהו [אע"ג דלמעלה מכ' פליג עליה] דסבר דרה"ר מקורה מטלטלין בו בתוספתא פרק ז' ומפרש הגמרא בסוף כל גגות דטעמי' דר"י משום פי תקרה יורד וסותם א"כ מצי להיות נ"מ אם חייב לענין שבת הזורק לתוכו מרה"ר או שיהיו ג' מחיצות ע"י פי תקרה דאז אם תאמר בזה חבוט רמי באין בעליונה טפח תתיר טלטול האסור דבר תורה. אף כי רבנן בתו' פרק כיצד משתתפין דף פ"ו פירשו דבלית לקורה ארבעה לא אמרינן פי תקרה יורד וסותם יעו"ש מ"מ נ"מ בקורה ארבעה דאז תאמר פי תקרה ויתיר רה"ר מקורה בד' בכה"ג דאז לא שרי לטלטל מן התורה, או דתחשבנו עם מחיצה שלישית בקורה ארבעה ויתיר איסור דבר תורה לכן צריך להחמיר גם בקורה טפח. אבל לדידן דלא סברי' הך דפי תקרה רק כמו קורה דהוי היכרא כמוש"פ רבינו לקמן הלכה ל"ה תו סגי גם בלית בה שיעור טפח לומר בה חבוט רמי משום היכרא ודו"ק.
אולם הירושלמי סבר דקורה משום מחיצה הוי דבר תורה ואפילו בקורה טפח כמו דמוכח בפרק עושין פסין הלכה ה' דפריך מעתה מבוי שקורתו למעלה מעשרים כו' ע"ד דר"י וזרק מרה"ר לתוכו חייב. ולשיטת הש"ס דילן דר"י סבר שתי מחיצות דבר תורה א"כ ודאי חייב הזורק מר"ה לתוכו והירושלמי סבר דר"י ג"כ סבור דשלש מחיצות דבר תורה. ובגשרים המפולשין טעמיה משום דפי תקרה יורד וסותם וכדאמר ריש מכילת' וקורה סבר משום מחיצה דבר תורה וכדס"ד דר"י בר אבא דמותיב לרבא בבבלי דף י"ב מהך דר' יהודא מתיר לטלטל בר"ה בעושה קורה מכאן וקורה מכאן דקורה משום מחיצה דבר תורה ועיין בתו' דף פ"ו ד"ה קורה ונראה דלכן סבר בפ"ק הל' א' דמבוי שיש לו שלשה פתחים נותן קורה על האמצע ונחשב האמצע לעומד והוא מרובה על הפרוץ שמשני צדדיו שקורה משום מחיצה דבר תורה ונחשב כסתום, ודוקא שהקורה מונחת על הפס. אבל הבבלי סבר דקורה משום היכרא וגם אי משום מחיצה אינו אלא דרבנן לכן סבר דמעמיד פס של משך ד' אמות לאורך המבוי עיי"ש ולא מהני במניח קורה על פתח אחד ואינו נחשב כסתום ודלא כהרשב"א בעבוה"ק שפסק כדברי הירושלמי להלכה ומביאו בספר אבן העוזר סימן שס"ה עיי"ש. אמנם עדיין קושי' הירושלמי צ"ב הא אכתי הוי שלש מחיצות והוי דבר תורה. וצ"ל דפירושו כשיטת רבינו עפ"י גרסת רבינו חננאל ופירו' בדף י"ב מבוי הראוי לשיתוף הכשירו בקורה פטור כו' דבשלש מחיצות לא הוי אלא כרמלית מקום פטור מה"ת ואתי שפיר. כן מוכח דיותר מעשר אמות חשוב פרצה מה"ת וכדפריך מבוי שנפרץ יותר מעשר וזה ברור.