אור שמח על משנה תורה, הלכות שבת· רבי מאיר שמחה הכהן מדווינסק
פרק יז · הלכה ד
מבוי שהוא שוה מתוכו ומדרון לר"ה וכו'.
יעוין בהשגות ובהמ"ג בשם הרשב"א. ובירושלמי היה שם גדר מתלקט עשרה טפחים מתוך ג' כו' אית תני' מתוך ארבע. מאן דאמר מתוך שלש רבנן, מאן דאמר מתוך ארבע ר"מ. כפי הנראה היא פלוגתא דמקדרין פרק כיצד מעברין הלכה ג' העליון כנגד רגליו והתחתון כנגד מתניו [כצ"ל וכן בתוספתא] כ"ע מודו שמקדרין כו' כנגד לבו רמ"א מקדרין וחכ"א אין מקדרין כצ"ל ואין מקדרין אלא בחבל של ד' אמות כדאמר בבלי שם ויש בארבע אמות עשרה טפחים דכנגד לבו הוי עשרה טפחים. וסבר ר"מ דמקדרין ורבנן סברי דכנגד מתניו דווקא מקדרין דאז הוי טפי מעשרה טפחים כדאמר בבלי שבת צ"ב. ומגיע עשרה טפחים לג' אמות ולכן מאן דאמר מתוך שלש רבנן דאז מיחשב הך שיפוע להפסיק בין מבוי לר"ה כמחיצה ודו"ק.