אור שמח על משנה תורה, הלכות שבת· רבי מאיר שמחה הכהן מדווינסק
פרק ו · הלכה טו
ודבר ששם ישראל בעליו וכו' אסור להשכירו לנכרי כו'.
במתניתין סוף פ"ק דעבו"ז אף במקום שאמרו להשכיר לא לבית דירה אמרו כו' ובכל מקום לא ישכיר לו את המרחץ מפני שהוא נקרא על שמו - כולהו רבוותא קדמאי הבינו פירושה דמשום איסור שבת אמרה המשנה וזהו מתניתא דרשב"ג בברייתא. אמנם לדעתי נראה כאן במתניתין פירושא אחרינא ומשו"ה לא אמר מאן תנא רשב"ג כו' כאורחא דגמרא. והפירוש הוא דהתוספות פירשו דבמקום שאמרו להשכיר אסרו לבית דירה אבל במקום שמוכרין וזה בחוצה לארץ מותר להשכיר אף לבית דירה ומפורש כן בירושלמי יעו"ש. וטעמא דמן התורה אינו אסור אלא בבית שישראל עצמו דר בה כמו לענין מזוזה. ורבינו נסים כתב דמה"ת אינו אסור כ"א בעבו"ז של ישראל יעו"ש ורבנן גזרו בעבו"ז דעו"ג ולכן בחוץ לארץ הקילו יעו"ש. וכיון שכן אתי שפיר הא דאמר ובכל מקום פירוש אף במקום שאמרו שמותר למכור וזהו בחוץ לארץ ושם שרי להשכיר לעו"ג לבית דירה אבל מ"מ לא ישכיר לו המרחץ מפני שהוא נקרא על שמו, פירוש והעכו"ם מכניס עו"ג להעמידה במרחצאות כמו ששנינו לעיל אבל בונין עמהם בימוסאות ומרחצאות. הגיע לכפה שמעמידין בה עו"ג ופירש"י דרך עו"ג להעמיד דמות עבודה זרה בבית המרחץ. וכן שנינו פרק כל הצלמים מפני מה אתה רוחץ במרחץ של אפרודטי כו' והיא נקראת על שם ישראל והויא כאלו הכניס הישראל למרחצו עבו"ז שלו והוא אסור מן התורה ולכן לא ישכיר וזהו מכוון המשנה. ובברייתא אמר רשב"ג דאף באופן שאין מכניס העו"ג עבו"ז למרחצו לא ישכיר לו מפני שהוא עושה מלאכה בשבת. והמשנה אפשר דסברה כרשב"ג ואיירי באופן שאין העו"ג עושה מלאכה בשבת או במקום דעבדי אריסותא במרחץ וכמו שכתב רבינו בפירוש המשנה וכאן שזה תלוי לפי המקומות. כן נראה לדעתי. אם כי רבותינו לא פירשו כן לדעתי מחוור לשון וסדר המשנה עיין. שיאמרו שהישראל העמיד העו"ג כדי שיתרבו הרוחצים לכן אסור אף בחוץ לארץ. וזה פשוט. אח"ז ראיתי שהמהרש"א העיר קצת בזה.
בההמ"ג. וכן כתבו ז"ל דעכשיו כו'.
נ"ב הם דברי רבינו בפירוש המשנה ע"ז עיי"ש.