אור שמח על משנה תורה, הלכות שבת· רבי מאיר שמחה הכהן מדווינסק
פרק ה · הלכה יא
מותר להדליק לכתחלה כו'.
נ"ב דף כ"ג מימרא דריב"ל כל השמנים יפין לנר ושמן זית מן המובחר.
לא זכר רבינו שמן שריפה כרב חסדא דלא אסור אלא ביו"ט שחל בע"ש אבל פלא השמטת רבינו המשנה אין מדליקין בשמן שריפה ביו"ט והביא הדין גבי עיסה וחלה טמאה פ"ג יו"ט הל' ח' וגבי שמן שריפה לא זכר בשום מקום.
ונראה דכבר פירשו רבנן בתוספות דמן התורה מותר בשריפה הנאת כהן כמו עצים להסקה אלא מדבריהם אסור גזירה אטו קדשים טמאים שאין בהן היתר הנאה כלל וכן נראה מדברי רבינו פ"ג מהל' יו"ט שזהו גזירה משום קדשים טמאים. לפי זה יש להתבונן דקדשי בה"ב וקדשי דמים אינן לשריפה דבני פדיה נינהו, ונראה במשנה דזבחים פרק י' אמר ר"ש אם ראית שמן שהוא מתחלק בעזרה כו' מותר רקיקי מנחות ולוג שמן של מצורע כו' שאין מתנדבין שמן. ובמשנה פרק ז' דמנחות ורקיקין משיחה כיצד מושחן כמין כ"י והשאר נאכל לכהנים. ובגמ' דף ע"ה מושחן וחוזר ומושחן כו' רשב"י אומר משום ר"ש מושחן כמין כי והשאר נאכל לכהנים. והנה רבינו פסק דלא כסתם משנה זו רק שמושחן וחוזר ומושחן כו' ודלא כסתם, דלהלכה דקיי"ל דמתנדבין שמן יש שמן שמתחלק לכהנים מלבד שמן שבמותר רקיקין, ובתוספתא דמנחות פרק ח' גבי תודה חצי לוג. שבתודה נותן מחצה לחלות ומחצה לרקיקין, ר"ש אומר מושח הרקיקין כמן כי ושאר השמן נאכל לכהנים. וכל מבין יבין שט"ס הוא דמאי שייך זה לכהנים אלא צ"ל לבעלים, ור"ש כמו דסבר במנחות כן סבר בתודה, ולרבינו דפוסק דלא כר"ש צ"ל מושח וחוזר ומושח עד שיכלה הרקיקין א"כ אתי שפיר. דלגזור אטו שמן של קדשי הגוף ליכא אלא שנטמאו במקדש ושריפתן בקדש בזריזין ובמקום זריזין ואיך שייך למגזר חוץ אטו פנים, ע"כ דגזור אטו מותר שמן של רקיקין של תודה שנטמאו דהוי שריפת קדשים שנטמאו בחוץ בירושלים מקום אכילתן ולא שייך למגזר אלא לר' שמעון דסבר דיש שמן של תודה אבל לפסק הלכה ליכא שמן קדשים שנטמא בחוץ רק לחמי תודה ונזיר בירושלים להכי גזרו על פת ועיסה של תרומה וחלה אטו קדשים דאסורים לשרוף ביו"ט לא כן בשמן דליכא בהו למיגזר אליבא דפסק הלכה. וזה טעם אמתי בדברי רבינו.